בעיקר מוזיקה

האינטרנט מספק כיום מגוון גדול של תחנות מוזיקה קלאסית מצוינות, שבעידן הפס הרחב יכולות להוות תחליף ראוי לתחנת "קול המוזיקה" העוברת לאחרונה תהליך עגום של דעיכה. מטרת הפוסט הזה היא לרכז המלצות קוראים על תחנות כאלו. יש לכם ערוץ אהוב של מוזיקה קלאסית? אנא הוסיפו אותו בלינק, וציינו בכמה מילים מה מאפיין אותו (מאיזה ארץ, מהו הסגנון המוזיקלי הדומיננטי , האם נקי מפרסומות וכו'). כמובן שאפשר ורצוי לציין יותר מלינק אחד.

המטרה הסופית שלי היא ליצור דף בעברית בו ירוכזו לינקים לערוצים מוצלחים של מוזיקה קלאסית, שיבחרו ע"י הקוראים עצמם.

תגיות: ערוצי רדיו קלאסי, מוזיקה קלאסית באינטרנט, קלאסי באינטרנט

בסוף השבוע יופיע בארץ הגיטריסט האמריקאי אל דימיולה (Di Meola), שחוזר לישראל בקביעות מאז הופעתו הראשונה פה בשנות השמונים. הוא יופיע בארץ פעמיים (בירושלים ובשוני), עם מופע שישלב ג'אז לטיני, טנגו וג'אז קלאסי.

מאחורי דימיולה (58) יש שלושים שנות קריירה, והוא נחשב כיום לאחד הגדולים בתחומו. מבחינה סגנונית הוא משויך לתחום הג'אז האינסטרומנטלי העכשווי, עם השפעות מגוונות שמתחילות במוזיקה ברזילאית ומסתיימות בטנגו.

איך אתה עצמך מגדיר את הסגנון המוזיקלי שלך?

"קשה לי להגדיר סגנון", אומר דימיולה בראיון טלפוני מארה"ב. "אבל אני כן יכול לומר שהחל באמצע שנות השמונים הטנגו הפך להיות יותר ויותר משמעותי עבורי. בנוסף, החל משנות השמונים העברתי את הדגש מהופעות חשמליות להופעות אקוסטיות".

 היתה לזה סיבה מיוחדת?

"הסיבה העיקרית היתה פרקטית- רציתי לשמור על השמיעה. אי אפשר לנגן מוזיקה חשמלית חזקה לאורך זמן בלי שהשמיעה תיפגע. לשמחתי, הייתה לי הבנה טובה של העתיד כבר בגיל צעיר. האלבום שהוצאתי עם פאקו דה לוסיה וג'ון מקלפלין היה הצלחה אדירה, והבנתי שמוזיקה אקוסטית יכולה ללוות אותי עד סוף חיי בלי לפגוע בשמיעה".

דימיולה מסביר כי הוא עדיין מופיע בהופעות חשמליות פה ושם, אבל עיקר פעילותו היא אקוסטית. "עצוב לי על מוזיקאים שמזוהים רק עם הופעות חשמליות", הוא אומר. "מה הם יעשו בגיל 75? אם ימשיכו להופיע עם חמישה רמקולים הם יהיו חירשים לגמרי. מצד שני, אם יעברו להופעות אקוסטיות איש לא ירצה לשמוע אותם כי הם מוכרים רק כחשמליים. העובדה היא שאני מקבל הרבה יותר עבודה עם ההרכב הנוכחי שלי, שהוא אקוסטי".

לקהל הישראלי יש לדימיולה הערכה מיוחדת. "הקהל הישראלי הוא קהל טוב ומעריך", הוא אומר. "התחושות שמקבלים מקהלים שונים משתנות בכל העולם, ובמדינות של הים התיכון אני מרגיש מצד הקהל קירבה וחום שלא תמיד מוצאים במקומות אחרים".

קורה שהתגובות של הקהל משפיעות על האילתור שלך בזמן ההופעה? 

"כמעט ולא. האילתור מושפע בעיקר ממה שאני מרגיש מהמוזיקאים שמנגנים איתי. את התחושות של הקהל אני מקבל יותר אחרי ההופעה, כשאנחנו הולכים לחתום על דיסקים.  לפעמים התגובות האלו מפתיעות, כי מסתבר לי שמה שהרגשתי על הבמה היה שונה ממה שאנשים בקהל הרגישו".

דמיולה מספר כי מכירת הדיסקים אחרי הופעות הפכה להיות התחליף לחנויות המוזיקה. "כבר כמעט ואין היום חנויות תקליטים בעולם", הוא קובע בצער. "כל השגת המוזיקה נעשית אונליין. אנשים מורידים מוזיקה ומשתפים מוזיקה, ואם לא תחתום על דיסקים אחרי הופעות לא תמכור בכלל. כיום אנחנו מוכרים 95% פחות דיסקים מלפני 25 שנה, ואילו ההופעות עלו ב- 95%. יש לי מזל שאני מרוויח מהופעות, כי להישען על מכירות תקליטים כבר אי אפשר. האינטרנט הרג את התעשייה הזו".

המופע שיבצע דימיולה בישראל נקרא  World Sinfonia, ולצידו של הכוכב הראשי ישתתפו בו גיטריסט נוסף, נגן אקורדיון, ונגן תופים וכלי הקשה. בין היתר יבוצעו במופע יצירות של מלחין הטנגו הארגנטינאי הגדול אסטור פיאצולה, שדימיולה מגלה כלפיו הערכה מיוחדת. "פיאצולה הוא המלחין הקלאסי האהוב עלי", הוא אומר. "הוא למד בפאריז אצל מורה למוזיקה קלאסית, ששיכנעה אותו לשמור על מקורותיו ולהישאר בעולם הטנגו. זה רעיון שאני שמח מאוד להתחבר אליו".

פורסם ב"גלובס", 29.4.2012

ערוצי המיינסטרים הישראליים, כולל הערוץ הראשון, ויתרו מזמן על שידורי מוזיקה "רצינית" (כלומר קלאסית, ג'אז ואתנית). זה כנראה לא מספיק סקסי, כלכלי, מביא רייטינג, או כל שאר הסיסמאות שמנחות את מנהלי השידורים. אבל הביקוש למוזיקה הזו קיים, ואת הנישה תפס כבר לפני שנים ערוץ "מצו" הצרפתי. עבור חובבי מוזיקה רבים הפך "מצו" לערוץ ברירת המחדל בבית, עם שידורי מוזיקה מצוינים באיכות גבוהה ומינימום פרסומות.

בחודשים האחרונים, ללא שום כיסוי תקשורתי כמעט, הצטרף ללוח השידורים ערוץ מוזיקה נוסף בשם "מצו לייב HD". הוא משדר בערוץ 595 של הוט, וניתן לצפייה לבעלי מסך HD וממיר תואם. הערוץ פעיל בארץ החל מחודש דצמבר האחרון, ומשדר 24 שעות ביממה. הוא אינו מקביל לערוץ "מצו" הרגיל, אלא מתמקד בשידורים חיים של מופעי מוזיקה בז'אנרים שונים (אופרה, קלאסי, ג'אז ומוזיקה אתנית). כל התכנים מצולמים באיכות HD, מה שמבטיח איכות צפייה וסאונד מעולה.

למול ההיצע המייאש של הערוצים המסחריים, נראית תכנית השידורים של "מצו לייב HD" כמו נווה מדבר של איכות. הערב, לדוגמא, ישודר בערוץ רצף התכניות הבא: אחינועם ניני עם התזמורת הסימפונית ירושלים במופע חי; האופרה "אמני הזמר מנירנברג" מאת וגנר מפסטיבל ביירויית (Bayreuth) בגרמניה; הסימפוניה השנייה של מהלר בניצוח קלאודיו אבאדו; וקונצרט מיצירות מנדלסון עם הפסנתרן המטאורי לאנג לאנג ובניצוחו של ריקארדו שאיי (Chailly). מחר בבוקר ישודרו מופעים חיים של מיילס דייויס, רוי הרגרוב ואחרים. החמצתם תכנית? לא נורא: השידורים חוזרים על עצמם פעמים רבות, וקל לתפוס אותם שוב. "הוט" מציעה כיום גם ממירי HD מקליטים, כך שאפשר להקליט קונצרטים רצויים ולצפות בהם כמה פעמים שרוצים.

בשלב זה, המגבלה העיקרית של הערוץ היא חזרה רבה על תכניות. הסיבה ברורה: היצע הקונצרטים באיכות HD מוגבל, כך שלא ניתן להציג חומרים חדשים כל הזמן. עם זאת, הערוץ מוסיף קונצרטים חדשים למאגר בקביעות.

אם אין לכם מסך HD הערוץ דורש השקעה ניכרת, שבראשה קניית מסך כזה וחתימה על מבצע עם הוט הכולל קבלת ממיר תואם. קשה לקבוע אם שווה לקנות מסך HD רק בזכות ערוץ זה, אבל למי שיש את הציוד הדרוש מובטח זרם קבוע של מוזיקה באיכות מעולה.

פורסם ב"גלובס", 23.4.2012

עדה פלג. צילום: יח"צ

ב- 11 באפריל יתקיים באודיטוריום עין גב, על שפת הכינרת, ביצוע היסטורי של הסימפוניה התשיעית של בטהובן. את היצירה האהובה יבצעו כ- 150 מוזיקאים: נגני התזמורת הסימפונית ירושלים, ארבעה סולנים, והרכב מקהלתי גדול שיאחד שלוש מקהלות. על הביצוע תנצח הישראלית עדה פלג, כפיילוט לקראת החזרתו לחיים של "פסטיבל המוזיקה הקלאסית בעין גב".

"פסטיבל המוזיקה הקלאסית בעין גב התחיל את דרכו בפסח 1943, כפסטיבל קאמרי", מספרת עדה פלג. "הקהל, כמאתיים איש, הגיע בסירות מטבריה. עשר שנים לאחר מכן הושלמה בנייתו של אולם מופעים, שהיה באותה תקופה האולם הגדול בארץ. קיומו של האולם שינה את אופיו של הפסטיבל, והתחילו להשתתף בו גם תזמורות סימפוניות ומקהלות".

פלג מספרת כי לאורך השנים הצליח הפסטיבל למשוך שמות גדולים רבים, כמו לאונרד ברנשטיין, יהודי מנוחין, יאשה חפץ, ארתור רובינשטיין, אהרון קופלנד, דניאל ברנבוים ורבים אחרים. "הקונצרט הקלאסי  האחרון בעין גב התקיים בשנת  1994", היא מספרת, "ומאז הוא מתקיים כפסטיבל זמר. לפני שנתיים פנתה אלי הנהלת הפסטיבל לקחת על עצמי את חידוש פסטיבל המוזיקה הקלאסית בעין גב, והמגמה כעת היא להחזיר עטרה לישנה".

הביצוע של הסימפוניה התשיעית של בטהובן יתקיים באולם כינרות, על שפת הכינרת. "זהו אולם עם אקוסטיקה מצוינת", אומרת פלג. "בכוונה קבענו את שעת הקונצרט לחמש אחה"צ ולא לערב, כדי שהקהל יוכל גם ליהנות מהאיזור ומהנוף".

מי הקהל אליו אתם מכוונים?

"אני מעריכה שחמישים אחוז מהקהל יגיע מהמרכז, וחמישים מהגליל והאיזור".

זהו אירוע חד-פעמי, או שיש גם תכניות לעתיד?

"הכוונה שלנו היא שהפסטיבל יחזור. באיזור הצפון אין אירועים מוזיקליים חשובים בתקופת הפסח, וחבל. התשתית קיימת, העונה מקסימה, האולם נמצא על המים, וכיף להיות שם. במקום לנסוע ללוצרן אפשר לנסוע לעין-גב".

עדה פלג, ילידת חיפה, רכשה את רוב השכלתה המוזיקלית בארה"ב. היא ניצחה על תזמורות מוכרות ברחבי העולם, והקליטה רפרטואר מגוון עם תזמורות בחו"ל. עם שובה לארץ הקימה את המרכז למוזיקה חיפה, והיא מפיקה בקביעות אירועי מוזיקה שונים באיזור הצפון. פלג מתגוררת באיזור ראש-פינה, ומנהלת בין היתר את העמותה המארגנת את תחרות החליל הבינלאומית המתקיימת בישראל.

איך התמודדת כאשה עם מקצוע הניצוח, שהוא גברי במובהק?

"לכאורה לא אמורה להיות בעיה עם זה. היה רק מקום אחד, בגרמניה, בו קיבלתי הזמנה לנצח וההנהלה ביטלה אותה כיוון שלדבריהם הם 'לא מרגישים נוח עם אשה מנצחת'. העניין הוא יותר שיקולי קריירה שונים שיש לגבר ולאישה. העיסוק במוזיקה הוא מאוד טוטאלי, ודורש התמסרות מוחלטת. במקרה שלי, כאשר נולדו לי ילדים, לקחתי פסק זמן של עשר שנים כדי לגדל אותם. פסק זמן כזה במוזיקה הוא מאוד משמעותי. אני לא מקדישה לזה הרבה מחשבה, כי אני נמצאת איפה שהייתי רוצה להיות. אבל מבחינה אובייקטיבית אני מאמינה שהיה לי יותר קל כגבר".

היית ממליצה כיום לאדם צעיר ללמוד מוזיקה כמקצוע?

"לא קל להתפרנס מזה, אבל צריך להיות אופטימיים. אם אתה מוזיקאי, השאלה אם תעסוק בזה או לא כלל לא קיימת. מוזיקה זו תמצית חיים, לא מקצוע".

פורסם ב"גלובס", 27.3.2012

פרדריק שזלן. צילום: ויקו שאמלה

בחודש ספטמבר הקרוב ייכנס המנצח הצרפתי-יהודי פרדריק שאזלן (Chaslin) לתפקיד מנהלה המוזיקלי של התזמורת הסימפונית ירושלים. זוהי הקדנציה השנייה שלו בראש התזמורת הירושלמית, אך הפעם ההגדרה "מנהל מוזיקלי" מוגדרת הרבה יותר.

"בקדנציה הראשונה, בשנת 2000, הגדרות התפקיד לא היו ברורות", אומר שאזלן. "הייתי מנצח ראשי, אבל לא במעמד שאיפשר לי להחליט על התכנית. תזמורת סימפונית דומה קצת לקבוצת כדורגל. בכדורגל יש מאמן, שמוביל מהספסל, וקפטן שנמצא על המגרש. מנצח צריך לגלם את שני התפקידים- גם להיות מאמן שעובד בחזרות, וגם להיות קפטן שמוביל את התזמורת על הבמה. בקדנציה הראשונה שלי בירושלים הייתי מאמן טוב, אבל לא החשיבו אותי לקפטן ולקחו מנצחים אחרים לסיורים בחו"ל. היום אני מוגדר כמנהל מוזיקלי במלוא מובן המילה. אני גם בוחר את התכנית, וגם מוביל את התזמורת בקונצרטים".

 מה רמת התזמורת כיום לדעתך?

"אני מרוצה מהרמה. התזמורת כיום טובה יותר מאשר היתה לפני עשור. יש נגנים צעירים שנכנסו, והנגנים הטובים שהיו אז עדיין שם. זו תזמורת עם פוטנציאל גדול".

שאזלן מדבר במעורבות רבה על ישראל ועל התפקיד החדש."יש לי קשרים חזקים לירושלים ולישראל בכלל", הוא אומר. "יש לי משפחה בישראל, ביליתי פה את ירח הדבש שלי, ואני מגיע לכאן בקביעות. אני גר בפאריז, אבל ישראל זה המקום שבו אני מרגיש הכי בבית. אני אוהב מקומות בהם יש אנשים עם מקורות שונים אבל רוח משותפת. ישראל נותנת תחושת אתגר שבמקומות אחרים אין".

 לזהות הזו יש אצלך גם צד דתי?

"השאלה לגבי זהות יהודית היא מסובכת. אני לא איש דתי, אלא איש של תרבות. בצעירותי, הרב שלי אמר שהתורה היא 'מולדת ניידת' שאתה נושא בתוכך. זו הגדרה נהדרת בעיני. יש לי זהות רוחנית שאני נושא בתוכי ולוקח לכל מקום, וזו הזהות המוזיקלית. העשייה התרבותית שלי היא דרך המוזיקה, לא דרך דת. אני כן חוגג את החגים היהודיים, אבל לא הייתי רוצה לחיות במאה שערים".

שאזלן, בן 49, הוא גרוש ואב לשני בנים בתחילת שנות העשרים לחייהם. ב- 12 השנים האחרונות הוא מתגורר על סירה בפאריז, ממנה הוא יוצא לסיורי הופעות ברחבי העולם. בנוסף יש לו בית בסנטה פה בארה"ב, שם הוא מנהל פסטיבל מוזיקה בקיץ. כעת, עם קבלת המינוי החדש בישראל, יבלה שלושה חודשים מהשנה בירושלים. "אני חי כמו צועני", הוא צוחק.

 אתה מתכוון לקנות פה דירה?

"הייתי שמח, אבל אני לא יכול להרשות לעצמי. מחירי הנדל"ן בישראל יקרים מדי בשבילי".

משימתו הראשונה של שאזלן בתזמורת ירושלים תהיה לבנות מחדש קהל ולנסות להגדיל את מספר הקונצרטים שמבצעת התזמורת. "בין היתר אנחנו רוצים להעלות את מספר הקונצרטים בתל-אביב, ולעשות בה גם קונצרטים סימפוניים", הוא אומר. "בשלב מאוחר יותר אשמח לקיים קונצרטים גם בחיפה. דבר נוסף שאני רוצה ליזום הוא שיתופי פעולה עם תזמורת ראשל"צ, ולבצע יחד יצירות שדורשות הרכב ענק. אבל בינתיים מה שהכי חשוב זה להחזיר לתזמורת את הביטחון ולמשוך אליה קהל חדש".

 לדבריו, חשוב למוזיקאים להבין שהם מוכרים מוצר כמו כל מוצר אחד. "ככל שאני מתבגר אני מבין שמוזיקה תלויה בכסף. זה ביזנס. קשה לאמנים לחשוב כך, אבל הם חייבים להבין שהם מוכרים משהו. וזו גם הסיבה שאני רוצה להדגיש את הערך המוסף של תזמורת ירושלים- הקישור לליטורגיקה ולמוזיקה היהודית, הקישור בין ישן וחדש וכדומה".

 קודמך בתפקיד, ליאון בוטשטיין, ניסה להביא מוזיקה חדשה ולא בדיוק הצליח.

"זה נכון שמוזיקה מודרנית נתפסת על ידי רוב הקהל כדבר מפחיד, אבל יש היום כלים לסייע לאנשים להבין את מה שהם הולכים לשמוע. כבר בעונה הקרובה אנחנו מתכוונים להעלות לאתר שלנו באינטרנט קטעים מיצירות לא מוכרות שנבצע, כדי שאנשים יוכלו להתכונן לקראת ההאזנה".

 איך אתה מתכוון למשוך קהל צעיר?

"יש דרכים רבות. ראשית, יהיה לנו מלחין בית חדש שיעזור לקשר את התזמורת לאקדמיה ולסטודנטים. שנית, אני מתכוון להביא קהל צעיר לחזרות. חשבתי להזמין סטודנטים לקולנוע כדי להתנסות בצילומים של התזמורת, סטודנטים למדעי החברה שיוכלו לנתח את התפקידים החברתיים וכדומה. יש דעה שאומרת שצעירים נעולים מפני מוזיקה קלאסית, וזה לא נכון. צריך רק לדעת איך למשוך אותם".

 ועדיין, רוב הקהל הקלאסי הוא מבוגר ושמרני.

"זה נכון שיש חלק מהקהל שרוצה את המסורת. בתזמורות הממוסדות באירופה ובארה"ב אתה לא יכול אפילו לשנות את צבע הפפיון. בגלל זה צריך שיהיו שני קונצרטים- אחד עם טוקסידו לשמרנים, ואחד פתוח יותר לצעירים. אלו לקוחות שונים, וצריך לספק להם מוצרים שונים. דוגמא טובה לזה זה מוסד "הפילהרמונית בג'ינס", שהייתי שמח לאמץ גם כן".

 מה לגבי שמות גדולים, שהפילהרמונית מביאה בשיטתיות?

"אני מאוד רוצה לעבוד בכיוון הזה. בעונה הבאה אביא את זמרת הסופרן נטלי דסאיי, ובהמשך יגיע לארץ גם מישל לגראן לכבוד יום הולדתו השמונים. לצערי, אין לנו את התקציב שיש לפילהרמונית להביא עוד שמות גדולים. בנוסף, יש לפילהרמונית הסכם בלעדיות עם מי שמופיע איתם. יש לי חברים רבים שהיו שמחים להופיע בירושלים, אבל הם מנועים מכך כיוון שהם מופיעים עם הפילהרמונית. גם אני עצמי לא אופיע מעתה עם הפילהרמונית מאותה סיבה".

 ואתה גם מרוויח בירושלים פחות מאשר בפילהרמונית?

"זה לא אכפת לי. בישראל לא מסתכלים על כסף. לא בשביל זה אני בא לפה".

 התחרות עם התזמורות האחרות לא מדאיגה אותך?

"בישראל צריך להיות יחד, לא להתחרות. הדבר הראשון שחשבתי עליו כשקיבלתי את המינוי זה לעשות קונצרט משותף עם תזמורת ראשל"צ. זו מדינה קטנה מדי מכדי שאפשר להרשות לעצמנו תחרות".

 פורסם ב"גלובס", 20.3.2012

מחר (שלישי) בשעה 20:00 תוקרן בסינמטק בת"א האופרה "רומיאו ויוליה" של שארל גונו, בהפקה מפסטיבל זלצבורג בשנת 2008. צפיתי בזה אתמול, וההמלצה שלמה. בהפקה משתתפים רולאנדו וילאזון (רומיאו) ונינו מכיאדזה (Machiadze) המקסימה כיוליה, ולצידם סולנים מעולים אחרים. התפאורה ריאליסטית ועשירה, ואיכות הצילום והסאונד פנטסטית. האופרה מאוד לא מוכרת בארץ – למיטב זכרוני היא לא בוצעה באופרה הישראלית בעשר השנים האחרונות לפחות. זו אמנם לא יצירה נשגבת, אבל יש בה רגעים מוזיקליים ודרמטיים יפים מאוד (בעיקר מרגש מותם של הנאהבים בסוף). השפה המוזיקלית מזכירה את ביזה (כרמן) ואת וגנר, שני מלחיני אופרה בולטים מאותה תקופה. בהפקה ספציפית זו הסולנים, הבימוי והתפאורה הם השוס העיקרי.

כמו שחלקכם כבר יודעים- אני היועץ המוזיקלי של הסידרה, ולפני ההקרנה נותן שיחת פתיחה של כרבע שעה על האופרה. אין לי כל קשר לצד הטכני- שיווקי של הסידרה, כך שפרטים והזמנות יש לעשות ישירות מול הסינמטק.

ססיליה רודריגו. צילום: Yolanda Dominguez

בשלושת הימים הקרובים (21- 19 במרץ) תקיים תזמורת ה"סימפונט" רעננה סידרת קונצרטים, שבמרכזם יצירות מאת המלחין הספרדי המפורסם חואקין רודריגו. אורחת הכבוד של התזמורת בקונצרטים אלו תהיה ססיליה רודריגו, בתו היחידה של המלחין, המקדישה הרבה מחייה לשימור המורשת המוזיקלית של אביה.

חואקין רודריגו (1999 – 1901) נחשב, לצידו של מנואל דה-פאייה, לאחד משני המלחינים החשובים ביותר של ספרד במאה העשרים. הוא התעוור בגיל שלוש כתוצאה ממחלת הדיפטריה, ואת התווים ליצירותיו נאלץ להכתיב לעוזריו. הוא זכה לפירסום עולמי בזכות "הקונצ'רטו דה ארנחואז" (Aranjuez) לגיטרה ותזמורת, שהוא ככל הנראה הקונצ'רטו המבוצע ביותר בהסטוריה לכלי זה. היצירה שימשה כמקור השראה לעשרות זמרים ומלחינים ברחבי העולם, כולל ריטה (הלחן של "שיר הקשת"). יצירה נוספת שלו שזכתה להכרה עולמית היא "פנטזיה לבן-אצולה", שגם היא כתובה לגיטרה ותזמורת.

"הקונצ'רטו דה ארנחואז מבוצע המון, אבל זו רק אחת מכמעט מאתיים יצירות שאבי חיבר", אומרת ססיליה רודריגו. "יש לו יצירות רבות בז'אנרים שונים, החל ממוזיקה סימפונית וכלה בשירים לקול ופסנתר".

 אז התדמית שלו היא כבר לא "מלחין של יצירה אחת"?

"זה אולי היה נכון לפני עשרים שנה, אבל היום כבר לא. כיום מבצעים בעולם הרבה יותר יצירות שלו, בז'אנרים שונים".

גם בקונצרט ברעננה יבוצעו שלוש יצירות פחות מוכרות של המלחין הספרדי: הקונצ'רטו לכינור, "סולריאנה", ו"שלושה ריקודים עתיקים". "הקונצ'רטו לכינור מזכיר את ויואלדי, רק בסגנון ספרדי", אומרת ססיליה. "הריקודים העתיקים מושפעים מהריקודים של המאה ה- 18, וה'סולריאנה' היא יצירה תזמורתית שנכתבה בהשראת אנטוניו סולר (Soler), מלחין בן זמנו של מוצרט" (אין מדובר במרטין סולר, מחבר האופרה Una Cosa Rara הנזכרת ב"דון ג'ובאני" של מוצרט, אלא במלחין ספרדי אחר בעל שם זהה- ע.ש.)

לרודריגו היה קשר חזק ליהדות: אשתו, ויקטוריה קימחי, היתה פסנתרנית יהודייה ילידת טורקיה. במהלך מלחמת העולם השנייה נדדו השניים בין בירות העולם כדי להצילה מידי הנאצים, ובסיומה השתקעו במולדתו ספרד.

"אמי נולדה באיסטנבול למשפחה יהודית-ספרדית", מספרת ססיליה. "היא נפגשה עם אבי בפאריז בשנת 1929, כשלמד שם מוזיקה אצל פול דיוקא. היא ניגנה יצירה שלו לפסנתר, פגשה אותו, והם נעשו זוג".

העיוורון שלו לא הפריע לה?

"לה לא, אבל להוריה היה מאוד קשה עם הנישואים האלו. אבא שלי היה כל מה שהם לא רצו- עיוור, ספרדי, מלחין וקתולי. הם היו בטוחים שזהו מתכון לכישלון. אבל עובדה שטעו. אבי ואמי חיו כל חייהם יחד. היא נפטרה שנתיים לפניו".

ולך כילדה לא היה קשה עם אבא עיוור?

"גדלתי לתוך זה, אז לא היתה לי שום בעיה. נסעתי איתו הרבה בעולם, ותמיד הוא היה המדריך שלי ולא להיפך".

בהשפעת הקשר המשפחתי, רודריגו מספרת כי אביה כתב גם יצירות על תכנים יהודיים. "הוא הלחין המנונים על טקסט ממגילות קומראן, בתרגום לספרדית. היצירה הזו כתובה לשלוש זמרות סופרן, מקהלת גברים ותזמורת. בנוסף הוא הלחין שירים ממסורת יהודי ספרד להרכב של סופרן ופסנתר. בביקור הקרוב בישראל אני רוצה לבדוק אפשרויות לבצע את היצירות האלו בארץ".

איך התמודד עם תהליך כתיבת המוזיקה בלי לראות?

"את המוזיקה הוא הצליח לחזות בראשו, אבל את התווים הוא היה צריך להכתיב תו לתו לעוזרים מיוחדים. לכן תהליך העבודה לקח המון זמן, הרבה מעבר לכתיבת תווים רגילה".

ססיליה, בת 71, נושאת את התואר "מרקיזת גני ארנחואז". היא ירשה תואר האצולה מאביה, שקיבל אותו ממלך ספרד. "ארנחואז הוא שמו של ארמון שנמצא כארבעים ק"מ ממדריד", היא אומרת. "הארמון מוקף בגנים יפהפיים, והם אלו שנתנו השראה לאבי לכתוב את "קונצ'רטו ד'ארנחואז". זה מדהים לחשוב שהוא קיבל את ההשראה מהגנים האלו בלי לראות אותם כלל".

מה דעתך על העיבוד שעשתה ריטה לפרק השני של הקונצ'רטו?

"יש כל כך הרבה גירסאות פופ ליצירה הזו, שאני כבר לא עוקבת. אבא שלי לא רצה שיעשו לזה עיבודי פופ, אבל בסוף נאלץ לקבל זאת. בסוף הוא שמח על העיבודים האלו, כי בזכותם היצירה הפכה למוכרת כל כך".

פורסם ב"גלובס", 18.3.2012

"הליקון קלאסיקס" הוא כותר דיסקים מבית "הליקון", המוקדש להקלטות מקונצרטים חיים של התזמורת הפילהרמונית הישראלית. בחודשים האחרונים יצאו בכותר זה שלושה אלבומים חדשים, שהראשון בהם- עם התשיעית של מהלר- מציג ביצוע מופת של ממש. החוברות המצורפות של כל שלושת האלבומים מופיעות עם כיתוב באנגלית בלבד, רמז ברור לכך שרוב קהל היעד לדיסקים האלו נמצא בחו"ל.

הישג מוזיקלי נדיר

מהלר- סימפוניה מס' 9. התזמורת הפילהרמונית הישראלית. מנצח: ליאונרד ברנשטיין. דיסק כפול "הליקון קלאסיקס". 

ביצוע אדיר. הסימפוניה התשיעית של מהלר היא יצירת הפרידה של המלחין מהעולם, והפרק האחרון שלה הוא אולי המרגש ביותר בספרות הסימפונית. הביצוע הזה, בניצוחו של ליאונרד ברנשטיין, מצליח לזקק את המהות המהלרית בצורה אופטימלית. כבר מהצלילים הראשונים ברור שיש פה משהו מיוחד: צליל חם להפליא, נגינה נלהבת כמו בטראנס דתי, ובפרק האחרון- חרדת קודש מתוחה ומצמררת. חוויה ריגשית גדולה.

 הביצוע הוקלט בהיכל התרבות בתל-אביב בשנת 1985, חמש שנים לפני מותו של ברנשטיין.  זהו הישג מוזיקלי נדיר, שעומד בשורה אחת עם הביצועים הגדולים ביותר ליצירה. אפילו הרעשים הסביבתיים הבודדים (בכל זאת, מדובר בקונצרט חי) לא פוגעים בתוצאה. זהו ללא ספק האלבום המוצלח ביותר מאלו ששמעתי עד כה ב"הליקון קלאסיקס", והוא מומלץ בחום.

 ————————————————————————————————————————————————–

רגעים דרמטיים

ברליוז- "קללת פאוסט". התזמורת הפילהרמונית הישראלית, המקהלה הפילהרמונית מקלוז' וסולנים. מנצח: גארי ברתיני. דיסק כפול "הליקון קלאסיקס".

גם האלבום הזה ראוי לשבח, למרות שהוא אינו מגיע לרמת הריגוש של קודמו. במרכז האלבום ניצבת "קללת פאוסט" של ברליוז, יצירה שברליוז הגדיר כ"אגדה דרמטית". מבחינה מבנית היצירה נעה בין אופרה, אורטוריה וקנטטה, ויש בה רגעים דרמטיים מרהיבים המשלבים תזמורת גדולה, סולנים ומקהלה.

 ההקלטה נעשתה במרץ 1996 בהיכל התרבות בת"א. איכותה טובה מאוד, אך היא אינה נקייה כמו הקלטת אולפן. הביצוע עצמו מצוין: ברתיני, שנפטר ב- 2005, מוציא מהפילהרמונית צליל מלא צבע ועוצמה, המקהלה (הפילהרמונית של קלוז' מטרנסילבניה) נשמעת מצוין, וכך גם רוב הסולנים.

 עוד באלבום המוזיקה לבלט "דפניס וכלואה" מאת ראוול, בהקלטה משנת 1974. רמת הביצוע ליצירה זו נופלת משמעותית מזו של "פאוסט", גם מבחינת ההקלטה וגם מבחינת איכות המקהלה (מקהלת "רינת" ז"ל).

 ————————————————————————————————————————————————–

מרוסיה באהבה

 צ'ייקובסקי- רביעיות המיתרים מס' 1 -3 ושישיית המיתרים "זכרונות מפירנצה". רביעיית המיתרים של הפילהרמונית הישראלית ע"ש ריכטר. דיסק כפול "הליקון קלאסיקס".

"רביעיית ריכטר" היא רביעיית המיתרים הייצוגית של הפילהרמונית הישראלית. היא הוקמה בשנת 2006, וחברים בה נגנים ראשונים מחטיבות המיתרים השונות בתזמורת. הרביעייה נושאת את שמם של יהודית ויעקב ריכטר, שתרומתם איפשרה את הקמת ההרכב.

 הדיסק הכפול של הרביעייה מוקדש כולו לצ'ייקובסקי. יש בו את שלוש רביעיות המיתרים של המלחין, וכן את שישיית המיתרים היפה "זיכרונות מפירנצה". לביצוע השישייה מצטרפים לרביעייה שני נגנים נוספים, גם הם מהפילהרמונית. הביצוע הוקלט בהיכל התרבות בת"א לפני שנתיים.

 הביצוע מוקלט באיכות טובה, צליל המיתרים חם כנדרש, והנגנים מצוינים. אבל, מסיבה לא ברורה, התוצאה קטנה מסך מרכיביה. אולי זה בגלל ההקלטה באולם הגדול במקום באולפן הקלטות, אולי בגלל שמדובר בנגנים המתמחים במוזיקה סימפונית ולא קאמרית, ואולי זו ההיכרות המוקדמת עם הקלטות מתחרות. בשורה תחתונה: האלבום יפה ומקצועי לעילא, אבל פחות מצליח לגעת משני קודמיו.

פורסם ב"גלובס", 15.3.2012

ג'סיקה פראט ב"לוצ'יה די למרמור". צילום יוסי צבקר

ההפקה הזו של "לוצ'יה די למרמור" באופרה הישראלית אינה מושלמת, אבל ניתן לסכם אותה כהצלחה גדולה. עיקר ההתפעלות היא מהצד המוזיקלי, בהובלתו של דניאל אורן. אורן הצליח להביא לארץ סוללה מצוינת של סולנים מחו"ל, והתוצאה בהתאם: האופרה זכתה לביצוע מוזיקלי מעולה, שפיצה על תפאורה סטטית ותאורה מסנוורת.

"לוצ'יה די למרמור" מבוססת על רומן של סר וולטר סקוט, ועלילתה מתרחשת בסקוטלנד. היא מספרת את סיפור אהבתם הטראגית של לוצ'יה ואדגארדו, שלא מתממשת עקב שיקולים פוליטיים ומסתיימת במותם של הגיבורים. המוזיקה שכתב דוניצטי נותנת משקל גדול ליכולת הקולית של הזמרים, ושיאה היא ב"אריית השיגעון" המפורסמת של לוצ'יה.

בהפקה הנוכחית יש שלושה קאסטים שונים לשני התפקידים הראשיים (לוצ'יה ואדגארדו), ושני קאסטים לתפקידים המשניים. בצוות שהופיע אמש (יום שני) היה הבדל ניכר בין הזמרים הזרים והישראלים. הישראלים, שמילאו כולם תפקידים משניים, היו בסדר אך איש מהם לא התעלה. הזמרים הזרים, לעומתם, היו מעולים. במיוחד בלטו הבריטון הרומני יונוט פסקו (Ionut Pascu) בתפקיד אנריקו, הטנור הספרדי המצוין סלסו אלבלו (Celso Albelo) בתפקיד אדגארדו, הבאס האנגלי דארן ג'פרי בתפקיד ריימונדו, ומעל כולם זמרת הסופרן האנגליה ג'סיקה פראט (Pratt) בתפקיד לוצ'יה. זהו תפקיד "בל קנטו" רצחני מבחינה קולית, שדורש לא רק וירטואוזיות קולית אלא גם יכולת הבעה לירית ודרמטית. לפראט יש את כל אלו בגדול, ובנוסף גם מיומנות נדירה לבנות משפט מוזיקלי באופן אפקטיבי מאוד מבחינה ריגשית. ממש זמרת נהדרת. מה יהיה בקאסטים האחרים- קשה לי לנבא.

ההצלחה המשיכה גם בניצוחו של דניאל אורן, שהוביל ביצוע מרשים מאוד מבחינה מוזיקלית. אורן הצליח להוציא אמש את המיטב מתזמורת ראשל"צ וממקהלת האופרה, ואפילו הנהימות המסורתיות שלו בזמן הניצוח לא הצליחו לפגום בהנאה.

בכל הקשור לצד הויזואלי, הסיפור כבר הרבה פחות מלהיב. התפאורה לאופרה נשארת זהה לכל אורכה- מעין חלל גדול עם קירות מתכתיים, שהוא אולי פונקציונלי לעלילה אך סתמי למדי. הרגע היחיד שיכול להיחרט בזיכרון הוא תמונת החתונה, שם מופיעה מקהלת ענק לבושה באדום ושחור. בעיה נוספת היא העמדות חלשות: ברוב האופרה פשוט עומדים ושרים.

לטעמי, הבעיה העיקרית בהפקה היתה התאורה. זה בלט במיוחד בתחילת המערכה הראשונה, עם אור מסנוור שמנע כל אפשרות לראות את הבמה כראוי. בהמשך המערכה הבעיה אפילו התגברה, כשהקיר האחורי נפתח והאור מאחוריו הציף את האולם. למרבה המזל, ביתר המערכות הבמה חשוכה יותר והבעיה נפתרת מאליה. זו הפקה שנייה ברציפות בה יש באופרה בעיה של סינוור (הראשונה היתה "מהגוני"), וחבל.

"לוצ'יה די למרמור" מאת דוניצטי באופרה הישראלית. מנצח: דניאל אורן. בית האופרה, 12.3. פורסם ב"גלובס", 13.3.2012

יוליאן רחלין (משמאל) ואורי ויסנר-לוי בקונצרט הגאלה בת"א. צילום: מיכל ראש בן-עמי

שורה תחתונה תחילה: התזמורת הסימפונית של בית הספר למוזיקה בתל-אביב היתה ונשארה תזמורת מצוינת, שמנגנת ברמה מקצועית לחלוטין. הפעם, בקונצרט שכולו מוצרט, אפשר היה ליהנות מהתזמורת הזו בהרכב מצומצם יחסית, שניגן עם הרבה סגנון וטעם טוב.

זובין מהטה נמצא השנה בשבתון, ואת מקומו המסורתי על דוכן המנצחים בקונצרט הגאלה תפס הפעם יוליאן רחלין (Rachlin) בתפקיד כפול של מנצח וסולן. יכולותיו של רחלין ככנר מוכרות היטב, וגם בקונצרט זה הוא הפגין אותן במלואן בביצוע יפה לקונצ'רטו לכינור מס' 5 של מוצרט. הסקרנות היתה בעיקר סביב יכולותיו כמנצח, וכאן דווקא אין הרבה מה לכתוב הביתה. רחלין התגלה כמנצח קורקטי ו"טכני" יחסית, וניכר שניצוח אינו תחום התמחותו. כדי לקבל את הכריזמה והחשמל תצטרך התזמורת לחכות לשובו של זובין מהטה.

הגילוי האמיתי של הקונצרט הזה היה הכנר הצעיר אורי ויסנר-לוי (Ori Wissner Levy), תלמיד בית הספר. ויסנר-לוי, בן 22 בסך הכל, הפגין כנרות נהדרת מכל בחינה. הוא הציג צליל עשיר ונעים, מוזיקליות עמוקה, ואישיות בימתית שמקרינה שילוב של צניעות, יציבות וביטחון. קצת לא נעים להודות, אבל בביצוע ה"סימפוניה קונצ'רטנטה" של מוצרט הוא שיכנע הרבה יותר מרחלין, שהפעם ניגן בוויולה.

קשה לדעת אם ביצועו הפושר של רחלין ביצירה זו נבע מיכולת פחותה בוויולה לעומת הכינור, או ממה שנראה כמו תקלה טכנית בוויולה עליה ניגן. בכל מקרה, הביצוע של ה"סימפוניה קונצ'רטנטה" ייזכר בעיקר כתצוגת תכלית מרשימה של אורי ויסנר-לוי. מי שעוד ראויה לכל שבח היא התזמורת, שניגנה בצליל מלא, משוחרר ומלא סגנון. טוב היה להיווכח שהתזמורת הזו יכולה להתמודד בהצלחה לא רק עם יצירות עתירות כלים מהמאה ה- 19, אלא גם עם המוזיקה האינטימית והמעודנת של מוצרט.

קונצרט גאלה של התזמורת הסימפונית של בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה באוניברסיטת ת"א. סולן ומנצח: יוליאן רחלין. אולם סמולארש, אונירסיטת ת"א, 9.3. 

פורסם ב"גלובס", 11.3.2012