בעיקר מוזיקה

ההפקה הזו של "לוצ'יה די למרמור" באופרה הישראלית אינה מושלמת, אבל ניתן לסכם אותה כהצלחה גדולה. עיקר ההתפעלות היא מהצד המוזיקלי, בהובלתו של דניאל אורן. אורן הצליח להביא לארץ סוללה מצוינת של סולנים מחו"ל, והתוצאה בהתאם: האופרה זכתה לביצוע מוזיקלי מעולה, שפיצה על תפאורה סטטית ותאורה מסנוורת.

"לוצ'יה די למרמור" מבוססת על רומן של סר וולטר סקוט, ועלילתה מתרחשת בסקוטלנד. היא מספרת את סיפור אהבתם הטראגית של לוצ'יה ואדגארדו, שלא מתממשת עקב שיקולים פוליטיים ומסתיימת במותם של הגיבורים. המוזיקה שכתב דוניצטי נותנת משקל גדול ליכולת הקולית של הזמרים, ושיאה היא ב"אריית השיגעון" המפורסמת של לוצ'יה.

בהפקה הנוכחית יש שלושה קאסטים שונים לשני התפקידים הראשיים (לוצ'יה ואדגארדו), ושני קאסטים לתפקידים המשניים. בצוות שהופיע אמש (יום שני) היה הבדל ניכר בין הזמרים הזרים והישראלים. הישראלים, שמילאו כולם תפקידים משניים, היו בסדר אך איש מהם לא התעלה. הזמרים הזרים, לעומתם, היו מעולים. במיוחד בלטו הבריטון הרומני יונוט פסקו (Ionut Pascu) בתפקיד אנריקו, הטנור הספרדי המצוין סלסו אלבלו (Celso Albelo) בתפקיד אדגארדו, הבאס האנגלי דארן ג'פרי בתפקיד ריימונדו, ומעל כולם זמרת הסופרן האנגליה ג'סיקה פראט (Pratt) בתפקיד לוצ'יה. זהו תפקיד "בל קנטו" רצחני מבחינה קולית, שדורש לא רק וירטואוזיות קולית אלא גם יכולת הבעה לירית ודרמטית. לפראט יש את כל אלו בגדול, ובנוסף גם מיומנות נדירה לבנות משפט מוזיקלי באופן אפקטיבי מאוד מבחינה ריגשית. ממש זמרת נהדרת. מה יהיה בקאסטים האחרים- קשה לי לנבא.

ההצלחה המשיכה גם בניצוחו של דניאל אורן, שהוביל ביצוע מרשים מאוד מבחינה מוזיקלית. אורן הצליח להוציא אמש את המיטב מתזמורת ראשל"צ וממקהלת האופרה, ואפילו הנהימות המסורתיות שלו בזמן הניצוח לא הצליחו לפגום בהנאה.

בכל הקשור לצד הויזואלי, הסיפור כבר הרבה פחות מלהיב. התפאורה לאופרה נשארת זהה לכל אורכה- מעין חלל גדול עם קירות מתכתיים, שהוא אולי פונקציונלי לעלילה אך סתמי למדי. הרגע היחיד שיכול להיחרט בזיכרון הוא תמונת החתונה, שם מופיעה מקהלת ענק לבושה באדום ושחור. בעיה נוספת היא העמדות חלשות: ברוב האופרה פשוט עומדים ושרים.

לטעמי, הבעיה העיקרית בהפקה היתה התאורה. זה בלט במיוחד בתחילת המערכה הראשונה, עם אור מסנוור שמנע כל אפשרות לראות את הבמה כראוי. בהמשך המערכה הבעיה אפילו התגברה, כשהקיר האחורי נפתח והאור מאחוריו הציף את האולם. למרבה המזל, ביתר המערכות הבמה חשוכה יותר והבעיה נפתרת מאליה. זו הפקה שנייה ברציפות בה יש באופרה בעיה של סינוור (הראשונה היתה "מהגוני"), וחבל.

"לוצ'יה די למרמור" מאת דוניצטי באופרה הישראלית. מנצח: דניאל אורן. בית האופרה, 12.3. פורסם ב"גלובס", 13.3.2012

שורה תחתונה תחילה: התזמורת הסימפונית של בית הספר למוזיקה בתל-אביב היתה ונשארה תזמורת מצוינת, שמנגנת ברמה מקצועית לחלוטין. הפעם, בקונצרט שכולו מוצרט, אפשר היה ליהנות מהתזמורת הזו בהרכב מצומצם יחסית, שניגן עם הרבה סגנון וטעם טוב.

זובין מהטה נמצא השנה בשבתון, ואת מקומו המסורתי על דוכן המנצחים בקונצרט הגאלה תפס הפעם יוליאן רחלין (Rachlin) בתפקיד כפול של מנצח וסולן. יכולותיו של רחלין ככנר מוכרות היטב, וגם בקונצרט זה הוא הפגין אותן במלואן בביצוע יפה לקונצ'רטו לכינור מס' 5 של מוצרט. הסקרנות היתה בעיקר סביב יכולותיו כמנצח, וכאן דווקא אין הרבה מה לכתוב הביתה. רחלין התגלה כמנצח קורקטי ו"טכני" יחסית, וניכר שניצוח אינו תחום התמחותו. כדי לקבל את הכריזמה והחשמל תצטרך התזמורת לחכות לשובו של זובין מהטה.

הגילוי האמיתי של הקונצרט הזה היה הכנר הצעיר אורי ויסנר-לוי (Ori Wissner Levy), תלמיד בית הספר. ויסנר-לוי, בן 22 בסך הכל, הפגין כנרות נהדרת מכל בחינה. הוא הציג צליל עשיר ונעים, מוזיקליות עמוקה, ואישיות בימתית שמקרינה שילוב של צניעות, יציבות וביטחון. קצת לא נעים להודות, אבל בביצוע ה"סימפוניה קונצ'רטנטה" של מוצרט הוא שיכנע הרבה יותר מרחלין, שהפעם ניגן בוויולה.

קשה לדעת אם ביצועו הפושר של רחלין ביצירה זו נבע מיכולת פחותה בוויולה לעומת הכינור, או ממה שנראה כמו תקלה טכנית בוויולה עליה ניגן. בכל מקרה, הביצוע של ה"סימפוניה קונצ'רטנטה" ייזכר בעיקר כתצוגת תכלית מרשימה של אורי ויסנר-לוי. מי שעוד ראויה לכל שבח היא התזמורת, שניגנה בצליל מלא, משוחרר ומלא סגנון. טוב היה להיווכח שהתזמורת הזו יכולה להתמודד בהצלחה לא רק עם יצירות עתירות כלים מהמאה ה- 19, אלא גם עם המוזיקה האינטימית והמעודנת של מוצרט.

קונצרט גאלה של התזמורת הסימפונית של בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה באוניברסיטת ת"א. סולן ומנצח: יוליאן רחלין. אולם סמולארש, אונירסיטת ת"א, 9.3. 

פורסם ב"גלובס", 11.3.2012

בימים הקרובים תופיע בישראל, בהופעת בכורה, נגנית הפיפה הסינית הונג-יאן ז'אנג (Hong Yan Zhang). הפיפה (Pipa) היא כלי פריטה מסורתי סיני עם ארבעה מיתרים, והונג-יאן ז'אנג נחשבת למובילה עולמית בנגינה בו.

ז'אנג, בת 44, מתגוררת בבייג'ינג ומכהנת כפרופסור לנגינת פיפה בקונסרבטוריון המרכזי למוזיקה של העיר. בנוסף היא מופיעה בקביעות כאורחת עם תזמורות ברחבי העולם. בישראל היא תופיע במסגרת סדרת קונצרטים של תזמורת נתניה – הקאמרית הקיבוצית, בניצוחו של ירון גוטפריד.

"הפיפה הוא כלי שדורש מיומנות גבוהה, כי הנגינה דורשת הפעלה של כל עשר האצבעות בו-זמנית", מספרת ז'אנג. "אנחנו קוראים לזה 'אצבעות רוקדות', כי זה הרושם הויזואלי שנוצר".

את מנגנת עם הגברה?

"לא. כיום הכלי נשמע בקלות גם באולמות גדולים. בעבר המיתרים היו עשויים ממשי, והצליל היה רך יותר. אבל היום המיתרים עשויים ממתכת, כדי לקבל צליל שיהיה חזק מספיק גם לאולמות מודרניים. זה מחייב אותי להרכיב בזמן הנגינה ציפורניים מלאכותיות, כי אחרת הייתי פוגעת באצבע".

הקשר בין ז'אנג לבין תזמורת נתניה נוצר בנובמבר האחרון, כשהשתתפה כסולנית בקונצרט של התזמורת הפילהרמונית של סין בבייג'ינג. על הקונצרט ניצח ירון גוטפריד, מנהלה המוזיקלי של התזמורת הקיבוצית, שהזמין את ז'אנג להופיע גם בארץ.

ז'אנג תבצע בסידרה קונצ'רטו לפיפה ותזמורת, שהולחן בסין שנת 1973. "זהו הקונצ'רטו הראשון שחובר לפיפא ותזמורת מערבית", היא מספרת. "הפיפה הוא כלי מסורתי, ובדרך כלל מנגנים בו לבד או עם הרכב כלים סיניים. כך שיצירה שמשלבת אותו עם תזמורת מערבית היתה חידוש גדול בזמנו".

 בקונצרט יבוצעו, בין היתר, גם יצירות למנדולינה ותזמורת, בביצועו של נגן המנדולינה הישראלי המצוין אבי אביטל. בשיאו של הקונצרט ינגנו ז'אנג, אביטל והתזמורת עיבוד לשיר של נעמי שמר. "הרעיון הוא להראות את הקשר בין כלי פריטה ממסורות שונות", אומרת ז'אנג. "זהו מפגש מזרח-מערב, גם מבחינת הכלים וגם מבחינת הסגנון המוזיקלי".

רוב השמות הסינים שמוכרים היום בעולם הם דווקא של נגני פסנתר, כמו לאנג לאנג או יונדי לי.

"זה נכון. בשנות התשעים החלה בסין פתיחת הדלתות למערב, ונכנסה אלינו הרבה מוזיקה מבחוץ. הרבה ילדים והורים רצו להפוך לסופר-סטארים ברמה בינלאומית, ולכן למדו פסנתר וכינור. הם הבינו שנגן פיפה יכול להיות כוכב רק בתוך סין, ומי שרוצה להיות כוכב בינלאומי חייב ללמוד כלי מערבי. כיום יש בסין יותר נגני פסנתר וכינור מאשר נגני פיפה".

יש גם שוני תרבותי בסוג הנגינה?

"הפיפה היא כלי יותר מסורתי ופחות תחרותי. אני גאה לנגן עליו, כי הכלי הזה הוא חלק מהתרבות ומההסטוריה המוזיקלית של סין. זהו כלי בן אלפיים שנה, שניגנו עליו גם אנשים פשוטים וגם בני אצולה. הצעירים היום רוצים מוזיקה מערבית, ושוכחים את המסורת. כשאני מנגנת על הפיפה אני שומרת שהמסורת לא תלך לאיבוד".

הקונצרטים יתקיימו בין ה- 10 ל- 18 במרץ ברחבי הארץ. לצפייה בדוגמאות מנגינתה של ז'אנג בקשו מיו-טיוב את הצירוף Zhang Hong Yan. 

פורסם ב"גלובס", 7.3.2012

אילת הפכה בשנים האחרונות למוקד משיכה רציני לאוהבי מוזיקה קלאסית. במהלך חודשי החורף מתקיימים בעיר לא פחות משלושה פסטיבלים קלאסיים, ו"פסטיבל אילת למוזיקה קאמרית" הוא האנין שבהם. פסטיבל זה חוזר השנה בפעם השביעית, וכדרכו יארח שורה ארוכה של אמנים מעולים מהעולם.

השנה יתקיים הפסטיבל לאורך שבוע שלם, בין ה- 11 ל- 17 במרץ. יבוצעו בו מגוון קונצרטים, וכן הרצאות לקהל הרחב וכיתות אמן לסטודנטים. מבחר הקונצרטים מרשים, והסקירה להלן מצביעה על המופעים והמבצעים הבולטים.

—————————————————————————————————————————————————-

האופרה "האולימפיאדה" מאת ויואלדי

זהו, ככל הנראה, האירוע המוביל של הפסטיבל השנה. הוא מועלה לכבוד המשחקים האולימפיים בלונדון, בביצועו של ההרכב האנגלי "לה סרניסימה" (La serenissima). המופע יציג את האופרה "האולימפיאדה" מאת ויואלדי, שתבוצע בבימוי מלא. האופרה כתובה לשבעה סולנים, ובמרכזה משולש אהבים המתרחש בזמן המשחקים האולימפיים ביוון העתיקה. הביצוע באילת יהיה מופע הבכורה העולמי של ההפקה, לקראת סיבוב הופעות באירופה.

זהו הביקור הראשון בישראל של "לה סרניסימה", הרכב מצוין של כלי תקופה שהתמחה בביצועי המוזיקה של ויואלדי בגישה פרשנית תקופתית. בין הזמרים שישירו באילת ניתן למצוא את זמרת הסופרן מהיירי לואוסון (Mhairi Lawson), הבריטון ג'ונתן גנת'ורפ ואחרים, המוכרים היטב מהקלטות.

לתשומת לב: האופרות של ויולדי, וזו בתוכם, כוללת רצ'יטיבים (קטעי דיקלום) שיכולים להיות די משעממים שלמי שלא מכיר את הסגנון. גם הסגנון המוזיקלי והדרמטי שונה מאוד באופיו מזה של האופרות ה"רגילות" ברפרטואר האופראי המקובל, ומבוסס יותר על וירטואוזיות קולית ופחות על רגש רומנטי. כדאי לבוא מוכנים.

אתר ההרכב: http://laserenissima.co.uk

—————————————————————————————————————————————————-

סטיבן קובסביץ'

הפסנתרן האמריקאי סטיבן קובסביץ' (Kovacevich) הוא אומן בעל שם עולמי, שהופעתו צפויה להיות אחד משיאי הפסטיבל. קובסביץ' (72) הוא אמריקאי יליד לוס אנג'לס, בן לאם אמריקאית ואב ממוצא קרואטי. הוא הופיע לאורך השנים על הבמות החשובות בעולם, והקלטותיו זוכות להערכה גדולה.

קובסביץ' נחשב לפרשן מוביל למוזיקה לפסנתר של בטהובן, ובאילת יבצע רסיטל מיצירות בטהובן ושוברט. כמו כן ישתתף בקונצרט קאמרי לצידם של נגנים כוכבים אחרים. שמו של קובסביץ' הולך לפניו בזכות נגינה מלאת אנרגיה ופרשנות מעמיקה, והשתתפותו בפסטיבל היא תמריץ רציני לרדת השנה לאילת.

לחיפוש ביו-טיוב: Stephen Kovacevich

—————————————————————————————————————————————

נטלי קליין

הצ'לנית הבריטית נטלי קליין, בת 35, התחילה את דרכה כילדת פלא והיום נחשבת לאחת הצ'לניות המובילות של הדור הצעיר באירופה. היא מופיעה בקביעות עם תזמורות חשובות, ובנוסף עושה פרויקטים עם פרופיל תקשורתי גבוה. כך לדוגמא הופיעה לצד סטינג בפרויקט "Twin Spirits", וכן הופיעה בסרט עלילתי על חייו של המלחין אדוארד אלגר.

הופעתה של קליין בפסטיבל אילת תהיה ביקור הבכורה שלה בישראל. היא תופיע כסולנית עם תזמורת הפסטיבל, ותנגן את  הקונצ'רטו המקסים לצ'לו בדו מז'ור מאת היידן. כמו כן תנגן בקונצרט קאמרי, בו תבצע מוזיקה של ברהמס.

לחובבי טריוויה: נטלי קליין היא אחותה של השחקנית לואיזה קליין, שמופיעה בסדרות טלוויזיה בריטיות כמו East Enders, הולבי סיטי ועוד.

לחיפוש ביו-טיוב: Natalie Clein

——————————————————————————————————

רובי לקטוש

אם אתם אוהבים מוזיקה צוענית- זה המופע בשבילכם. רובי לקטוש (Roby Lakatos) הוא כנר הונגרי וירטואוז, המתמחה במוזיקה צוענית-עממית. לקטוש, בן שבט הרומה (Roma) הצועני, זכה לכינוי "הכנר של השטן", וחיפוש קצר ביו-טיוב ידגים לכם בקלות למה. מדובר בכנר ברמה עוצרת נשימה, שמקפיד שהופעתו תהיה אותנטית גם מבחינה ויזואלית (כולל שפם מסולסל כמו פעם).

לקטוש וחמשת חברי ההרכב שלו מבצעים מוזיקה צוענית סוחפת ומלאת אש, והופעתם בפסטיבל אילת לפני שנתיים זכתה להצלחה עצומה. מומלץ מאוד, בעיקר למי שפתוח גם לסגנון פחות "קלאסי".

אתר ההרכב:

http://www.robylakatos.com/

—————————————————————————————————————————

המקהלה הממלכתית לטביה

המקהלה הממלכתית הלטבית מגיעה לאילת במסגרת חגיגות שבעים השנה להיווסדה. מבחינה אקלימית אפשר להבין את החגיגה- יש להניח שהמזג האוויר האביבי של אילת בחודש מרץ יהיה הרבה יותר נעים מזה שממנו יגיעו.

המקהלה מתאפיינת באיכות קולית פנטסטית, מהסוג שנדיר לשמוע בארץ. היא תופיע באילת במספר קונצרטים, ביניהם תכנית מיוחדת עם ההרכב האסטוני "הורטוס מוזיקוס" (Hortus Musicus). תכנית זו תכלול יצירות מאת מונטוורדי, ברהמס, פארת ואחרים. כמו כן תשתתף המקהלה בקונצרטים תזמורתיים, בהם קונצרט סיום הפסטיבל.

לחיפוש ביו-טיוב: State Choir Latvia

——————————————————————————————————————————————–

תזמורת "מיתרי מוקום" מאמסטרדם

תזמורת “מיתרי מוקום” (Mokum strings) היא תזמורת קאמרית חדשה, בה חברים  נגנים מתזמורות שונות באמסטרדם. על ההרכב מנצח יואן ברקהמר (Berkhemer). התזמורת תנגן בשני קונצרטים, ותהווה את הבסיס לתזמורת הפסטיבל בקונצרט הגאלה המסכם.

לתזמורת עדיין אין דוגמאות מבוצעות שהועלו לרשת, כך שאפשר רק להמר.

———————————————————————————————————————————————

קונצרט גאלה מסכם

פסטיבל אילת ייחתם בקונצרט חגיגי, בו יבוצעו "המיסה הגדולה" מאת מוצרט ו"הפנטזיה הכורלית" מאת בטהובן. על הביצוע ינצח האסטוני אנדרס מוסטונן (Mustonen), וההרכב המבצע יורכב ממגוון המשתתפים בפסטיבל. בין היתר ישתתפו בביצוע הפסנתרן בוריס ברמן, הסופרן מהיירי לוסון, הבריטון סטיבן גאד, הסופרן הישראלית הנפלאה קלייר מגנאג'י, תזמורת "מיתרי מוקום", נגני וזמרי "הורטוס מוזיקוס" מאסטוניה, המקהלה הממלכתית של לטביה ועוד.

לאתר הפסטיבל: www.eilat-festival.com

 פורסם ב"גלובס", 29.2.2012

הערב יופיע בארץ הכנר הגרמני קוליה בלאכר (Kolja Blacher), לקונצרט משותף עם התזמורת הסימפונית ירושלים. בלאכר מוכר היטב בישראל ככנר, הן מקונצרטים חיים בהם הופיע כסולן, והן מאינספור קונצרטים מצולמים מהתקופה בה כיהן ככנר ראשי בפילהרמונית של ברלין. אלא שהקונצרט הקרוב שלו בירושלים יהיה שונה: הפעם הוא יופיע בתפקיד כפול של מנצח וסולן, שיוביל את התזמורת תוך כדי נגינה מעמדת הכנר הראשי.

צורת ההובלה הזו נקראת באנגלית Play-lead ("מנגן ומוביל"), ובלאכר הוא אחד ממייצגיה הבולטים בעולם. "אני מעדיף להשתמש במילה מוביל ולא במילה מנצח", הוא אומר. "אני ממלא למעשה את אותה הפונקציה של מנצח, אבל עושה זאת תוך כדי נגינה".

בלאכר, בן 49, מסביר כי חוויית הנגינה עבור התזמורת במודל הזה שונה לגמרי מהרגיל. "הנגנים הרבה יותר אקטיביים", הוא אומר. "זה דומה יותר לנגינת מוזיקה קאמרית, שבה הנגנים חייבים להקשיב זה לזה ולא יכולים להסתמך על שרביט ניצוח. יש פה שינוי של כל מבנה הכוח המקובל. אני למעשה מנגן כמו אחד מהתזמורת, כך שהם עושים מוזיקה יחד איתי ולא סתם מצייתים למה שאני מבקש".

לנגנים שיושבים רחוק אין עם זה בעיה? הם מצליחים לראות אותך?

"לנגנים שיושבים רחוק, במיוחד אלו בכלי הנשיפה ממתכת ובכלי ההקשה, לוקח זמן להתרגל. אבל זה אפשרי".

 הנגנים מקבלים את המודל הזה בלי בעיה?

"זה שונה בין תזמורת לתזמורת. יש כאלו שמקבלות אותו בקלות, ויש כאלו בהן יש היסוסים. יותר קל לציית למנהיג מאשר להיות אקטיבי ולקבל על עצמך אחריות. אבל אחרי שהם מתרגלים הם בדרך כלל מתלהבים".

אני מעריך שגם לקהל זה קשה, כי אנשים רגילים למודל המקובל של תזמורת מול מנצח.

"בהחלט. לקהל קל יותר להזדהות עם מישהו אחד. ברגע שאין אף אחד שעומד מול התזמורת ומניף שרביט זה יוצר חוויה מוזרה. התזמורות הממוסדות והגדולות באמת פחות פתוחות למודל הזה, אבל יש יותר ויותר תזמורות קטנות שכן מנגנות כך".

תכנית הקונצרט בירושלים תכלול את הסרנדה לכלי קשת מאת צ'ייקובסקי, את הקונצ'רטו לכינור מאת בטהובן, ואת סימפוניה מס' 104 מאת היידן. בלאכר מסביר כי אלו יצירות הדורשות מספר נגנים מוגבל, ולכן הן מתאימות לביצוע ללא מנצח. "למודל הזה יש מגבלות של גודל, כיוון שלמוביל יש פחות שליטה מבדרך כלל", הוא מסביר. "לכן הרפרטואר המבוצע מתמקד ביצירות בהיקף מצומצם יחסית".

בלאכר בא ממשפחה מוזיקלית מפוארת בעלת שורשים יהודיים (אביו הוא המלחין והפדגוג הידוע בוריס בלאכר). הוא עצמו כיהן ככנר ראשי בתזמורת הפילהרמונית המהוללת של ברלין משנת 1993 עד 1999. עד הקיץ שעבר הוא ניגן גם בתזמורת פסטיבל לוצרן, תחת שרביטו של קלאודיו אבאדו. מאז שעזב את כהונתו בפילהרמונית של ברלין הוא עובד יותר כסולן וכנגן מוזיקה קאמרית, ובשנים האחרונות מתמקד בפורמט של "מנגן ומוביל" עם תזמורות שונות ברחבי העולם.

לדבריו, למודל הזה יש גם אספקט סוציולוגי. "העידן של המנצחים הדיקטטוריים חלף", הוא אומר. "זה נכון שגם היום אדם אחד אחראי על התוצאה, אבל יש פה צעד לכיוון של דמוקרטיה. קלאודיו אבאדו היה עבורי השראה גדולה לעניין הזה. עם אבאדו יש תחושה שאפשר לנגן בצורה חופשית, לא כמו הדיקטטורים של פעם. וככל שיש יותר חופש אפשר להיות יותר יצירתיים ולתת מקום לדמיון".

 הקונצרט יתקיים הערב, 15 בפברואר, באולם הנרי קראון בירושלים. 

הראיון פורסם ב"גלובס", 15.2.2012

התזמורת הסימפונית ירושלים מופיעה באיזור המרכז בתדירות נמוכה מאוד, וחבל. זו תזמורת גמישה, עם צליל יפה ומלא, שראויה לחשיפה גדולה יותר. במיוחד עכשיו, כשלתזמורת מתמנה מנהל מוזיקלי חדש-ישן- המנצח הצרפתי פרדריק שאזלן (Chaslin). הקונצרט האחרון של התזמורת בת"א בניצוחו של שאזלן, במסגרת הסידרה הליטורגית שלה, הוכיח זאת היטב.

שאזלן כיהן כמנהל המוזיקלי של הסימפונית ירושלים בין השנים 2002- 1999, וכעת חוזר אליה לקדנציה שנייה. הוא מוכר כאן היטב מהופעות קודמות, הן באופרה והן עם כל התזמורות החשובות. בקונצרט זה הוא היה בדיוק כפי שזכרתי אותו- מדויק, ענייני, ושולט בעניינים באלגנטיות ובלי מאמץ. ההבעה המוזיקלית שלו נמנעת לגמרי מפאתוס מיותר, עובדה שנזקפה לזכותו במיוחד ביצירה "עבודת הקודש" של ארנסט בלוך.

לנון-שלאנטיות הזו יש גם מחיר, והוא היעדר כריזמה מהסוג הסוחף. קשה לי לדמיין את שאזלן מוביל ביצועים עוצרי נשימה בסגנון דודאמל או גרגייב, מנצחים שמשאירים את הקהל פעור פה. הוא יותר מה שנקרא "מוזיקאי של מוזיקאים", ותורמת לכך גם הגישה הצרפתית הלא מתלהמת שלו. בכל מקרה, מינויו המחודש מהווה בשורות טובות מאוד לסימפונית ירושלים.

הקונצרט התחיל במבחר מהמחזור "שירים עבריים" של ראוול והמחזור "שירים תנ"כיים" של דבוז'אק, בביצועם של הישראלים גיא מנהיים ואיילה צימבלר לסירוגין. צימבלר הציגה קול יפה, אך האקוסטיקה הבעייתית של המשכן הכריעה אותה ובסופי משפטים כמעט לא שמעו את שירתה. וזה דווקא חבל, כי היו לה רגעים של שירה מרגשת ממש. אצל הטנור גיא מנהיים הבעיה הזו כבר לא היתה קיימת, תודות לקול גדול ועשיר. גם בחלק השני, עם "עבודת הקודש" של בלוך, הוא מילא בכבוד רב את תפקיד הסולן.

כצפוי, "עבודת הקודש" סימנה את שיא הערב. ארנסט בלוך השלים את היצירה ב- 1933, עבור בית כנסת רפורמי בסן-פרנסיסקו. זו יצירה שכתובה לתזמורת גדולה, מקהלת ענק מעורבת וסולן, ומושרת כולה בעברית. הטקסטים שלה לקוחים מתפילת השבת, ומולחנים באופן גרנדיוזי שמעלה על הדעת השפעה הוליוודית. מצד שני היא מרגשת מאין כמותה לקהל יהודי, גם בגלל עוצמת הביטוי המוזיקלי וגם בגלל השימוש הנדיר בטקסטים יהודיים ביצירה מוזיקלית רב קולית.

הביצוע, כאמור, סיפק את הסחורה במלואה. שתי המקהלות הישראליות (מקהלת הקיבוץ הארצי והמקהלה הקאמרית רמת גן) שרו בהתלהבות וברוב הבעה, התזמורת תמכה בצליל עשיר, גיא מנהיים ביצע את תפקיד הסולו היטב, וניצוחו המאופק של שאזלן הצליח למנוע מהיצירה להפוך למלודרמה סרת טעם.

מוזיקה בצד, הביצוע הזה היה רלוונטי מאוד לחיים כאן בימים אלו. הוא הציג בדיוק מה שישראל מתרחקת ממנו- יהדות תרבותית, שוויונית ופלורליסטית. על הבמה שרו יחד גברים ונשים, בליווי תזמורת סימפונית שבסיסה בירושלים, ועם סולן שבחר לחבוש כיפה שחורה אחרי שערב קודם הופיע בתפקיד סאטירי באופרה. והם שרו מוזיקה טובה יחד, עם טקסט שכלל שורות כמו "מי יתן וכל בני האדם יכירו כי אחים המה" או "כאשר אמונות תפלות לא ישעבדו עוד את התבונה". ואפשר היה לרגע לחשוב שאולי בכל זאת זוהי היהדות האמיתית, ולא הגירסה האלימה והמדירה שנמצאת לאחרונה בכותרות.

קונצרט ליטורגיקה יהודית. התזמורת הסימפונית ירושלים עם סולנים ומקהלות. מנצח: פרדריק שאזלן. בית האופרה ת"א, 15.1. 

פורסם ב"גלובס", 18.1.2012

במוצאי שבת הקודם הופיע בארץ בהופעת בזק ואלרי גרגייב (Gergiev),מגדולי המנצחים בעולם. גרגייב ניצח פה על הפילהרמונית הישראלית, במסגרת פסטיבל 75 השנה להיווסדה. בלילה שאחרי הקונצרט הוא כבר המריא חזרה לחו"ל, אך צפוי לחזור לכאן בינואר- לנצח על סידרת קונצרטים בפסטיבל "קלאסי בים האדום" באילת.

למרבה הצער, כל הופעותיו של גרגייב השנה בארץ מתקיימות בהאנגרים מאולתרים. עם הפילהרמונית הוא הופיע בהאנגר 11 בנמל ת"א, המחליף את היכל התרבות הנמצא בשיפוצים.  באילת יופיע בהאנגר בנמל אילת, מהסיבה הפשוטה שבעיר אין עדיין אולם קונצרטים. לגבי היכל התרבות בתל-אביב הוא מלא תקווה לעתיד, אך לגבי היעדר האולם באילת הוא מתקשה להבליע את חוסר שביעות רצונו. "בסט. פטרבורג לקח לנו שנתיים מאז רגע ההחלטה על הקמת האולם החדש ועד שהוא עמד", הוא אומר. "באילת אנחנו עדיין מחכים".

גרגייב (58) מתגורר בסט. פטרסבורג, ומבלה למעלה מחצי מהשנה בארה"ב ובאירופה. הוא מכהן כיום כמנהל המוזיקלי של בית האופרה "מרינסקי" בסט. פטרסבורג, של התזמורת הסימפונית של לונדון ושל "תזמורת העולם". גיחתו לישראל לפני שבועיים היתה כדי לחגוג עם הפילהרמונית הישראלית, תזמורת שעימה הוא מקיים יחסים קרובים כבר שנים.

אתה יכול לדרג את הפילהרמונית בהשוואה לעמיתותיה בעולם?

"קשה לי לדרג, כי בשנים האחרונות אני מתמקד במספר די מוגבל של תזמורות ויש הרבה תזמורות שלא שמעתי כבר הרבה זמן. מה שאני כן יכול לומר הוא שהפילהרמונית הישראלית היא מוסד בהמתנה. אם היכל התרבות יתוקן מבחינה אקוסטית- זה מאוד יועיל לה. אפשר יהיה לשמוע יותר צבעים ויותר ברק. מומחה האקוסטיקה היפני שעובד איתם, טויוטה, הוא איש מקצוע מעולה ועשה עבורנו עבודה מצוינת בסט. פטרסבורג. אני לא חושב שהיכל התרבות היה גרוע מבחינה אקוסטית גם קודם, אבל בטוח שניתן לשפר אותו מבחינה זו. השיפוץ הזה חשוב מאד לפילהרמונית, כי מבחינה מוזיקלית זו תזמורת מצוינת. יש לה צליל מובחן, ויש לה הסטוריה מפוארת. כשבאים לדרג תזמורות חשוב להסתכל גם על העבר, לא רק על ההווה והעתיד".

איך התרשמת מההאנגר בנמל ת"א?

"זה לא המקום הכי קסום, אבל בסופו של דבר הוא זמני. כולם עוברים תהליך שיפוץ מתישהו. זה חשוב, וצריך להתמודד עם זה. יש לי תקוות גדולות לעתיד בעניין היכל התרבות. לפילהרמונית מגיע אולם טוב יותר. כשהתזמורת תחזור להיכל זה יהיה משהו שצריך לחגוג".

מה לדעתך התזמורת צריכה לעשות כדי למשוך קהל ולהיות רלוונטית גם בעתיד?

"התזמורת תצליח רק אם יהיו לה חזון ומיקוד. חשוב שתבצע יצירות מלחינים מודרניים, גם ישראלים. הקהל צריך להיחשף למוזיקה שחיברו מלחינים חיים. זה משעמם לחזור על אותו הרפרטואר השמרני שוב ושוב. אני מנסה לקיים מדיניות כזו גם בלונדון ובמרינסקי בסט. פטרבורג, עם יצירות לא מוכרות שמאתגרות את הקהל. ההמלצה שלי לפילהרמונית הישראלית דומה- לעשות תוכניות אמיצות שיתאימו לאקוסטיקה החדשה של האולם. למצוא צבעים חדשים. לבצע לא רק את היצירות הקלאסיות, אלא תכניות לא שגרתיות. גם אני אוהב את 'לה טרוויאטה' ו'לה בוהם' ו'יבגני אונייגין', אבל אני לא חוזר עליהן. עכשיו, לדוגמא, עשיתי פסטיבל סטרווינסקי בניו-יורק, עם 14 יצירות שרובן קשות ולא מוכרות. הקהל צריך להרגיש שמאתגרים אותו".

השאלה שתמיד חוזרת בהקשר הזה הוא איך מקרבים קהל צעיר.

"מה שאנחנו עושים בסט.פטרבורג זה תכנית מורחבת לבתי ספר ואוניברסיטאות. אני עצמי הולך וניפגש עם סטודנטים ומרצים, ואנחנו מדברים זה עם זה על מוזיקה. ברוסיה מגיע לקונצרטים גם קהל צעיר".

מוזיקה צריך לשמוע

גרגייב מנצח בשנים האחרונות ללא שרביט ניצוח, או לחלופין עם מקלון דמוי קיסם שיניים. "בדרך כלל אני מנצח בלי שרביט בכלל", הוא אומר. "כשאני כן משתמש בשרביט זה כדי לחדד את המיקוד. המפתח לניצוח הוא קשר עין, לא קשר דרך השרביט. מעבר לזה, מה שהכי חשוב הוא שהנגנים יקשיבו זה לזה. מוזיקה צריך לשמוע, לא לראות. אני מנסה ליצור אווירה בה המוזיקאים ממוקדים זה בזה, לא בי. הם כבר מרגישים מתי אני פונה לחטיבת כלים מסוימת כדי להדגיש אלמנט כלשהו. הקשר בין מנצח לנגן צריך להיות כזה של יצירה משותפת, לא של הנחייה חד-כיוונית".

אתה שולח לתזמורות תווים עם הנחיות ביצוע מראש?

"לא. אנחנו עושים את המוזיקה במקום, בזמן החזרות ובמיוחד בזמן הקונצרט".

פסטיבל כמסע רגשי

את מדיניות איתגור הקהל מיישם גרגייב בפסטיבל "קלאסי בים האדום" באילת, בה שיבץ יצירות קשות כמו "מלאך האש" של פרוקופייב או "פליאס ומליסנד" של דביוסי. לצידן מופיעות גם יצירות קליטות יותר אך מלאות עוצמה, כמו הרקוויאם של ברליוז או הסימפוניה התשיעית של בטהובן.

לדברי גרגייב, לפסטיבל באילת בינואר יש יתרונות רבים. "מזג האוויר מצוין, ולמוזיקאים מסט. פטרבורג זה נהדר להגיע לכמה ימים של שמש. גם לקהל זו הזדמנות לשמוע מוזיקה טובה באווירת חופש".

בחירת התכנית באילת, לדבריו, מבוססת על המשכיות. "בעבר ביצענו את הלחנות הרקוויאם של ורדי ומוצרט, וכעת נבצע את ברליוז. בעתיד יתכן שנבצע את הרקוויאם של ברהמס. אלו יצירות חזקות ואהובות, שמעשירות את המאזין. אתה יוצא מהן בתחושה שאתה מלא תודה למלחינים על כך שחיברו אותן".

גרגייב מסביר כי תחושת הפסטיבל אמורה להיות מושגת דרך עומק. "פסטיבל זה לא קרקס וקפיצות ורעש", הוא אומר. "אני מדבר על פסטיבל במובן של מסע רגשי, של הבטחה לחוויה מעשירה. זה מושג גם דרך רפרטואר לא מוכר ומאתגר, כמו לדוגמא האופרה 'מלאך האש' שתבוצע השנה. מצד שני, זו חייבת להיות מוזיקה טובה. אני לא דוחף מה שלא מגיע לו, אלא רק אופרות טובות".

האם יש סיכוי שתביא לאילת אופרה של וגנר?

"אני מנצח על אופרות של וגנר בקביעות בעולם. אבל בישראל יש פה עניין פוליטי, ואני לא רוצה להיכנס אליו ולדחוף בכוח יצירות שיש לגביהן מחלוקת. אסור שהמוזיקה תהיה קורבן של הפוליטיקה".

פורסם ב"גלובס", 26.12.2011

שורה תחתונה תחילה: זה היה אחד המופעים השנונים, המהודקים והמהנים שראיתי בשנים האחרונות. השילוב של שלומי שבן והפילהרמונית, שלכאורה רחוק מלהיות מובן מאליו, סיפק אמש רגעים נהדרים של מוזיקה וטקסט.

מסמר הערב היה, כצפוי, שבן עצמו. ההפתעה הגדולה אמש היתה יכולתו הגבוהה כפסנתרן קלאסי, שנשמרה במלואה למרות המעבר שעשה לתחום הרוק. זה היה בולט במיוחד בפרק השני של הקונצ'רטו של ראוול, שסיפק רגעי קסם אמיתיים.

מעבר ליכולת הנגינה, שבן היה ונשאר פרפורמר נהדר. אוהבי עברית יתמוגגו מההופעה הזו: השפה שלו וירטואוזית ומשלבת בצורה מופלאה בין מישלבים, ובמקביל הוא מדבר לחלוטין בגובה העיניים. הוא מכיר את ההוויה הישראלית על בורייה ומפרק אותה בכישרון, החל מסיפורו האישי ("גדלתי בשוליים המחוספסים של שכונת בבלי בתל-אביב") וכלה בשיר על הזוג שעובר לצפון ולא מפסיק להתגעגע לעיר. על הכול משוחה ציניות מודעת לעצמה, כמו ההזדהות לכאורה עם המלחין הענק רנדי ניומן ("אמן שאני מקדם בימים אלו").

בניגוד להרבה מקרים דומים של שילוב בין זמר רוק לתזמורת קלאסית, התזמורת השתלבה אמש בצורה אורגנית לגמרי. במופע כזה ברור למה הקהל בא (בגלל הסולן), וההסכם הבלתי כתוב כובד במלואו. הפילהרמונית, בניצוחו המדויק של אילן וולקוב, התמקדה בליווי של שבן, ונתנה לו את קידמת הבמה כמצופה. שיתופה של מקהלת "העפרוני" היה פחות מוצלח- גם כי היה מוזר לשמוע את הילדות הרכות שרות את הטקסטים הנועזים, וגם כי הדיקציה שלהן לא היה מספיק ברורה בתנאים האקוסטיים של האולם.

המופע אמש משך הרבה צעירים, תופעה נדירה בפילהרמונית. להערכתי הם נהנו יותר מדור ההורים שלהם, שאולי חש קצת אי נוחות מול טקסטים כמו זה של "אל תדברי על אריק". האם התגלה המפתח להביא קהל צעיר לפילהרמונית? הלוואי.

שלומי שבן עם התזמורת הפילהרמונית. מנצח: אילן וולקוב. האנגר 11, נמל ת"א, 20.12. מופע נוסף יתקיים ב- 9 בינואר. 

פורסם ב"גלובס", 21.12.2011

מי שהיה בחו"ל יודע שזה לא חייב להיות כך. באירופה, לדוגמא, יש בתי אופרה ואולמות קונצרטים שמציעים אופציות זולות לצעירים, החל ממקומות עמידה באופרות וכלה בכרטיסים מוזלים של הרגע האחרון. רוב הקהל אמנם מבוגר, אבל ממוצע הגיל נמוך בהרבה וניתן לראות הרבה צעירים שמנצלים את ההזדמנויות ובאים.

ומה קורה בארץ? מסתבר שגם כאן מנסות התזמורות לפנות לקהלים צעירים, וחלקן מציעות אפשרויות מגוונות לחסוך. למרבה הצער, ההטבות רלוונטיות בדרך כלל לצעירים או לגימלאים. אם אתם בני ארבעים-חמישים- האפשרויות למחירים זולים מוגבלות יותר, ומתבססות על אחת משלוש אפשרויות: או קניית כרטיסים במקומות פחות טובים, או השתייכות לקבוצה מועדפת, או קניית מנוי. המנוי שאמנם יוצר מחויבות לאורך עונה שלמה, אך מבטיח מחירים זולים יותר ומקומות שמורים.

הסקירה להלן נועדה לבדוק את ההטבות וההנחות שעשויות להתאים לכם במוסדות מוזיקה נבחרים בארץ, הן במסגרת מנוי והן במסגרת ביקור במופעים בודדים.

————————————————————————————————————————————————– 

האופרה הישראלית

האופרה היא אחד הגופים הקלאסיים היחידים בארץ בו רואים בקביעות גם קהל צעיר. כנראה שהתפאורה, השירה, העלילה והדרמה מצליחים במקום בו המוזיקה "נטו" נכשלת. רק מה, האופרה היא מוצר יקר. מדובר בהפקות שמורכבות ממאות אנשים, ומסולנים ומנצחים ששכרם מוערך באלפי דולרים לערב. בישראל מתווספת לכך העובדה שאין אפשרות בחירה: האופרה הישראלית היא היחידה בארץ, והאלטרנטיבה היא רק לצפות באופרות בדי.וי.די בבית.

מחירים:

מחירי הכרטיסים לאופרה הישראלית נעים בין 175 ל- 428 שקלים, לפי אזורי הישיבה באולם. ההבדל בין האזורים משמעותי: המקומות הזולים מציעים חוויה פחותה, כיוון שקשה לראות מהם את הבעות הפנים של הסולנים וגם הסאונד פחות עוטף.

אופציות מוזלות:

באופרה יש מספר קבוצות שזוכות להטבות קבועות. הראשונה היא קבוצת מנויי האופרה הישראלית, עבורה קיימת הנחה של 35 שקלים לכל מופע. מעבר לכך קיימות הנחות לסטודנטים ולגימלאים. חיילים במדים זוכים לכניסה בחינם, על בסיס מקום פנוי באולם.

ומה לגבי כרטיסי "רגע אחרון"? מהאופרה מוסרים כי "קיימים מבצעים ודילים של הרגע האחרון בהתאם למצב המכירה, אך אנו משתדלים מאד לא לפגוע במחירים שנקבעו מראש כדי לא לפגוע בקהל שרכש כרטיסים בשלבים מוקדמים".

ויש עוד בשורות עגומות: כרטיסי עמידה זולים, המוכרים לרבים שביקרו באופרות באירופה, אין בארץ כלל. כל הגופים שאיתם שוחחנו הדגישו שלפי ההנחיות בארץ חל איסור על מקומות עמידה בכל האולמות, וזאת מסיבות בטיחות.

————————————————————————————————————————————————-

תזמורות סימפוניות נבחרות

1. הפילהרמונית הישראלית

הפילהרמונית היא התזמורת היחידה בארץ שמביאה בשיטתיות סולנים ומנצחים גדולי עולם. אלו מוזיקאים שמורגלים לקבל אלפי דולרים לערב, ולמרות שבארץ משלמים להם הרבה פחות מהמקובל באירופה- עדיין מחירי הכרטיסים בהתאם. למרבה הצער, כך גם גיל הקהל: יש סדרות של התזמורת שבהן נראה שמדובר במוצר שפונה באופן כמעט ייחודי לגיל הזהב, שיכול להרשות לעצמו את הבילוי היקר.

מחירים:

למי שאינו מנוי, כרטיס בודד עולה בין  110 ל- 460 שקלים. מנוי משלם על קונצרט בין  85 ל- 378 שקלים לכרטיס.

 אופציות מוזלות:

הפילהרמונית מציעה מגוון אופציות מוזלות לקונצרטים שלה. המגמה הבולטת ביותר היא מתן תמריץ לרכישת מנוי, ולכן מנויים זוכים למחיר טוב יותר יחסית למי שקונה כרטיס בודד.  מנויים שמחדשים ברצף זוכים להטבה נוספת.

התזמורת מציעה הנחות ברכישת מנוי, חלקן משמעותיות מאוד, למגוון אוכלוסיות: עולים חדשים, עיוורים, גימלאים, אנשי זרועות הביטחון, עיתונאים, סטודנטים ועוד.

התזמורת מציעה דילים גם לרכישת כרטיס בודד, שאינו במסגרת מנוי. גם כאן בולטת המגמה לתמרץ רכישת חבילות כרטיסים, עם הנחה גבוהה יותר ככל שמספר הכרטיסים בחבילה עולה.

אופציה ייחודית לפילהרמונית היא "מועדון עתודה": בני נוער עד גיל 18 יכולים לרכוש כרטיס חבר תמורת 175 שקלים לשנה, ולהיכנס לכל הקונצרטים על בסיס מקום פנוי.

למרבה הצער, הסידור של "כרטיסי רגע אחרון" לא נהוג בפילהרמונית כלל. החריגה היחידה מכלל זה הוא לגבי חיילים, שזוכים לכניסה חינם על בסיס מקום פנוי.

————————————————————————————————————————————————-

2. התזמורת הסימפונית ירושלים

התזמורת הסימפונית ירושלים מנגנת באיכות טובה מאוד, ותקבל השנה חיזוק עם כניסתו לתפקיד של מנהל מוזיקלי חדש- פרדריק שזלן (Chaslin).

מחירים:

מחיר מלא למנוי לסידרה הקלאסית של התזמורת (13 קונצרטים) באולם יעלה 1400 שקלים. מחיר כרטיס בודד באולם יעלה 170 שקלים.

אופציות מוזלות לצעירים:

גם הסימפונית ירושלים מנסה לפנות לצעירים דרך הכיס, ומציעה חבילה של שישה קונצרטים בעלות של 180 שקלים ל"מנוי צעיר" (עד גיל 30).

עוד מציעה התזמורת "מנוי סטודנט"- שישה קונצרטים לבחירה על בסיס מקום פנוי בערב הקונצרט, בעלות של 120 שקלים.

————————————————————————————————————————————————-

3. התזמורת הסימפונית ראשון לציון

התזמורת הסימפונית של ראשל"צ פועלת כתזמורת הבית של האופרה הישראלית, ובמקביל מקיימת סדרות קונצרטים סימפוניים בת"א ובראשל"צ. התזמורת אינה יוקרתית כמו הפילהרמונית, וגם הסולנים והמנצחים שמופיעים איתה אינם תמיד נוצצים. עם זאת, היא מציעה איכות נגינה טובה ותכניות מעניינות במחירים סבירים.

מחירים:

מנוי חדש לסידרה הסימפונית בראשל"צ במוצ"ש (שמונה קונצרטים) עולה 1024 – 872 שקלים. מנוי חדש בת"א ישלם 875 – 644 שקלים על 7 קונצרטים.

כרטיס בודד למופעי התזמורת עולה 160- 100 שקלים בראשל"צ,  ו- 179 – 119 שקלים בת"א.

אופציות מוזלות:

גם בסימפונית ראשל"צ רכישת מנוי מבטיחה הנחה משמעותית. לדוגמא- בעוד שמנוי חדש לסידרה במוצ"ש ישלם עד 1024 שקלים, הרי שמנוי ממשיך ישלם רק 880 שקלים עבור מקום זהה.

בכל הנוגע לכרטיסים "רגילים", הטריק העיקרי שכדאי לדעת הוא שהתזמורת מעניקה לגופים שונים מחירים מוזלים. "אנו ממליצים לא להתבייש לשאול אם מגיעה לכם הנחה", אומרת דוברת התזמורת, מירי שמיר. "זה נכון לסטודנטים, לתלמידים, לארגונים, למקומות עבודה, וכמובן לגימלאים. אם אתם לא נמצאים ברשימת ההנחות – אפשר לבקש מהוועד או ממנהלי הרווחה של הארגון לשתף את הארגון ברשימת הזכאים לקבל הנחה קבועה".

כרטיסי "הרגע האחרון" נמכרים בסימפונית ראשל"צ רק אם נשארים כרטיסים אחרי המכירה הרגילה. כרטיס כזה נמכר בחצי מחיר, כלומר 60 שקלים לכרטיס. בדרך כלל כרטיסים אלו מוצעים באתרי חדשות באינטרנט כשלושה או ארבעה ימים לפני הקונצרט. הבעיה היא שלמרבית הקונצרטים הסימפוניים כבר לא נשארים כרטיסי רגע אחרון, כך שמדובר בהימור.

————————————————————————————————————————————————–

גופים קאמריים נבחרים

1. הקאמרטה ירושלים

תזמורת ה"קאמרטה" ירושלים היא אחת התזמורות הקאמריות הטובות בארץ, ומצטיינת בעיקר ברפרטואר מהתקופה הקלאסית (היידן ומוצרט). התזמורת מופיעה במספר אולמות ברחבי הארץ, ולא פעם מצליחה לגייס סולנים מהצמרת העולמית.

לדברי מנכ"ל התזמורת, בנצי שירה, כסף הוא לא הגורם העיקרי המונע מצעירים לבוא לקונצרטים קלאסיים. "היעדרם של צעירים בקונצרטים נובעת בעיקר מהיעדר כמעט מוחלט של פעילות מחנכת בנושא זה במערכת החינוך", הוא אומר. "במרבית המקומות אין כסף להביא מוזיקה לילדים, ומה שנעשה הוא מעט מדי ולא בעקביות ראויה. סדרות הקונצרטים שאנו עושים לכל המשפחה הן ניסיון לקרב ילדים למוזיקה קלאסית, אבל מי שבא הם, בדרך כלל, הסבים והסבתות עם הנכדים. דור ההורים הצעירים, שלא קיבל שום חשיפה לתחום, נעדר ממנו".

מחירים:

מנוי חדש לסידרה של 6 קונצרטים עולה בין 710 שקלים בפריפריה ל-820 שקלים במרכז. מנוי מחדש ותיק ישלם 565 שקלים בפריפריה ועד 680 שקלים במרכז.

מחיר כרטיס בודד הוא 170 שקלים למי שאינו מנוי.

אופציות מוזלות:

הקאמרטה מציעה הנחות לרוכשים באמצעות ועדי עובדים שונים. התזמורת מציעה הנחות ניכרות גם לילדים, סטודנטים וחיילים בשרות חובה.

התזמורת מציעה גם אופציה של כרטיסי "רגע אחרון", הנמכרים בערב המופע. כרטיסים אלו מוצעים בקופת האולם בלבד. מחיר הכרטיס לצעירים (עד גיל 35) הוא 40 שקלים, פחות מרבע מהמחיר המלא.

————————————————————————————————————————————————-

2. סולני באך הישראלים

סולני באך הישראלים הם גוף חדש בנוף הישראלי, המתמחה בביצוע יצירות של באך ובני זמנו בכלי תקופה ובפרשנות עדכנית מבחינה הסטורית. איכות הסולנים והמקוריות של התכניות בביצועו הופכת אותו לאחד הגופים המוזיקליים המעניינים בישראל.

 מחירים:

 המחיר המלא לקונצרטים נע בין 100 ל- 160 שקלים, תלוי בתכנית. מנוי ממשיך מקבל הנחה של כ-20%, ומנוי חדש- כ-15%. מנוי ממשיך משלם סה"כ 400 שקלים לארבעה קונצרטים, ומנוי חדש- 425 שקלים.

אופציות מוזלות:

 צעירים עד גיל 35 מקבלים הנחה משמעותית, גם לכרטיסים בודדים וגם למנוי. לדוגמא, צעיר הרוכש מנוי ותיק ישלם 300 שקלים בלבד. בנוסף, יש הנחה לקבוצות שקונות כרטיסים במרוכז.

 "החשיבה מאחורי התימחור היא שאנחנו מאוד מעוניינים למשוך צעירים, ולכן הם גם מקבלים הנחה משמעותית", אומר שרון רוזנר, מייסד ההרכב ומנהלו המוזיקלי של ההרכב. "מצד שני, הניסיון שלנו מראה כי מחירים יותר נמוכים מהרמה שאנו מציעים לא מביאים לשינוי משמעותי במספר הצעירים שמגיע. מחיר נמוך מדי גם משדר מסר שהקונצרט הוא לא איכותי".

 גם רוזנר סבור שהמחיר אינו העניין העיקרי שמונע מצעירים להגיע לקונצרטים. "יש מספיק קונצרטים שעולים 50 או 70 שקלים, וכל מי שיש לו מספיק תושיה יוכל תמיד למצוא דרך לקבל הנחה או כרטיס חינם", הוא אומר. "הבעיה לדעתי היא שזה פשוט לא מספיק חשוב להם. זה ניכר גם בנוכחות הנמוכה של סטודנטים למוזיקה ותלמידי קונסרבטוריון בקונצרטים, למרות שבד"כ אין להם בעיה להיכנס בחינם. ואלו עוד צעירים שכן קיבלו חינוך מוזיקלי".

 ————————————————————————————————————————————————-

3. המרכז למוזיקה קאמרית שטריקר ת"א

המרכז למוזיקה קאמרית בת"א מציע קונצרטים קאמריים באיכות גבוהה מאוד, חלקם של סולנים מובילים מחו"ל. המרכז הוא אולי הגוף המחויב ביותר להציע מחירים מיוחדים לצעירים. אחראי לכך המנהל המוזיקלי של המרכז, רז בנימיני, שעם כניסתו לתפקיד לפני חמש שנים החל במדיניות של מחירים מוזלים במיוחד לכרטיסים לצעירים, ע"פ קטגוריות גיל.

 מחירים:

מחיר כרטיס במסגרת מנוי נע בין 60 ל- 94 שקלים. המחיר נקבע לפי סוג המנוי (חדש/ממשיך, גימלאי, תושב ת"א), מספר הקונצרטים במנוי (בין 7 ל- 17) ואזור הישיבה.

מחירי כרטיסים בודדים בקופה נעים בין 85 ל- 150 שקלים. המחיר לכרטיס בודד תלוי בסוג הקונצרט (אמנים מהארץ או מחו"ל), בקטגוריית הרוכש (מנוי, גמלאי, רגיל) ובאזור הישיבה באולם.

אופציות מוזלות:

צעירים עד גיל 21 נכנסים לקונצרטים ללא תשלום. צעירים שגילם 22-29 משלמים 35 ש"ח לכרטיס בודד בקופה, או 20 ש"ח במסגרת מנוי. צעירים שגילם 30-34 משלמים 55 ש"ח לכרטיס בקופה, או 40 ש"ח במסגרת מנוי. "אלה מחירים קבועים ולא מבצעים זמניים", אומר בנימיני. "במקרים בהם האולם כמעט מלא לחלוטין אנו לא מוכרים כרטיסים במחירי צעירים מראש, אלא על בסיס מקום פנוי בערב הקונצרט".

לדברי בנימיני, הטיפ העיקרי להשגת מחיר נוח למי שאינו צעיר הוא לרכוש מנוי מראש. "מחיר ממוצע לכרטיס במסגרת מנוי במרכז עומד על כ- 77 שקלים", הוא אומר. "במסגרת מנוי אין הבחנה בין מחירי כרטיסים לקונצרטים של אנסמבלים מובילים מחו"ל לבין קונצרטים של אמנים מקומיים, כך שבמקרים מסוימים מחיר הכרטיס למנוי זול בכ- 40% ממחירו המלא בקופה".

 ————————————————————————————————————————————————-

תזמורות קאמריות נוספות

גם בתזמורות הקאמריות האחרות שם המשחק הוא אחד מהשניים – או מנוי או צעיר. תזמורת ה"סינפונייטה" באר שבע, לדוגמא, נותנת לסטודנטים 60 אחוזי הנחה על הסדרות הקלאסיות שלה, ולעיתים מציעה גם מבצעי קופונים של הרגע האחרון בחצי מחיר (המחיר הרגיל הוא 145 שקלים לכרטיס בודד ו- 110 שקלים למנוי).  התזמורת הקאמרית הישראלית מציעה לסטודנטים 50% הנחה על המחיר הרגיל (75 שקלים במקום 150), וכן הנחה משמעותית למנויים (110 שקלים). התזמורת הסימפונית חיפה מציעה כרטיס רגיל ב- 110 שקלים, אך מחירו יורד לשמונים שקלים למנויים הרוכשים כרטיס בודד נוסף. לצעירים יש בתזמורת חיפה מחיר מעולה: סטודנטים ותלמידים יכולים לקנות מנוי לסדרה הקלאסית במחיר של 250 שקלים לעשרה קונצרטים – פחות מעלות של סרט. האם הם מנצלים את המחיר הזה? זה כבר סיפור אחר.

————————————————————————————————————————————————–

ידידים צעירים של האמנויות

בימים אלו מתגבשת אופציה חדשה ומעניינת לצריכת אמנות עבור אנשי קריירה צעירים. מדובר בקבוצה בשם Young Friends of the Arts  (ידידים צעירים של האמנויות), אותה יזם ג'ייקוב ברייס (38). ברייס, יליד אוסטרליה, מתגורר בארץ שנה וחצי ושוקד על גיבוש הקבוצה בימים אלו ממש. "הרעיון מאחורי הקבוצה כפול", הוא אומר. "ראשית, אנו רוצים ליצור רשת חברתית למקצוענים באמצע הקריירה (גילאי 30- 45), שמבוססת על הליכה משותפת לאירועי תרבות ואמנות. שנית, אנו רוצים לבנות דרך זה קהל צעיר לאמנויות. בישראל יש מוסדות תרבות ברמה עולמית, אבל למרבה הצער רוב הקהל הוא בגילאי 60 ומעלה. מה שאנחנו מציעים זה צפייה במופעים בפורמט שיהיה אטרקטיבי גם לצעירים".

הפורמט הקבוצתי כולל לא רק צפייה במופע, אלא אירוע חברתי שלם. האירוע הראשון של הקבוצה, לדוגמא, התקיים בפתיחת העונה של האופרה הישראלית, וכלל גם סיור מאחורי הקלעים, שיחה מקדימה עם האמנים וקוקטייל עם המבצעים אחרי המופע.

האופרה הישראלית כבר הסכימה לתת לחברי הקבוצה הנחה למופעיה, וכעת שוקד בריס על קשר גם  עם גופים אחרים. "ההנחה היא רק חלק מהעניין, ולגבי חלק ממוסדות התרבות אנחנו עדיין במו"מ בנושא", הוא מדגיש. "העניין העיקרי הוא האירוע האמנותי המשותף והפעילות החברתית סביבו". הקבוצה מתכוונת לקיים כשישה עד שמונה אירועים במהלך השנה, שיתקיימו במוסדות תרבות מרכזיים כמו התזמורת הפילהרמונית, תיאטרון גשר, הבימה, להקת בת-שבע וכדומה.

לפרטים על הקבוצה ניתן ליצור קשר (באנגלית) ישירות עם ג'ייקוב ברייס: jacob.bryce@gmail.com

————————————————————————————————————————————————–

 פורסם בגירסה מקוצרת ב"גלובס", 21.12.2011

בשבוע הבא תתארח בישראל כנרת הבארוק קתי דברצני (Debretzeni), מהמובילות בתחומה בעולם. היא תופיע במספר קונצרטים עם תזמורת ה"בארוקדה", הרכב מעולה המתמחה בביצועי מוזיקה מתקופת הבארוק בכלי תקופה ובגישה ביצוע נאמנה למקור.

דברצני נולדה בטרנסילבניה, ועלתה לישראל בגיל 15. היא למדה כינור מודרני בתל-אביב, ומאוחר יותר התמחתה בנגינת כינור בארוק בלונדון ונשארה לעבוד בה. כיום היא מתגוררת בלונדון עם בעלה, יליד קולומביה, ובתה בת השנתיים וחצי, אלמה.

רשימת ההישגים שלה מעוררת התפעלות. היא מובילה שניים מההרכבים האנגליים החשובים ביותר של מוזיקת בארוק, "סולני הבארוק האנגלים" של ג'ון-אליוט גרדינר ותזמורת "עידן ההשכלה". כמו כן היא חברה בשלישיית הפסנתר "גויה", המנגנת בכלי תקופה, ומלמדת בקונסרבטוריון המלכותי בהאג.

דברצני הופיעה כבר בארץ עם מרבית תזמורות הבארוק המובילות, וזכתה תמיד לביקורות נלהבות. ההופעה שלה משלבת איכות ביצועית פנטסטית עם הבנה סגנונית עמוקה, כריזמה בימתית יוצאת דופן ואישיות צנועה. בהופעותיה עם הבארוקדה היא תוביל מהכינור ביצוע ל"ארבע העונות", מחזור הקונצ'רטי הפופולארי של אנטוניו ויואלדי. זוהי יצירה תכניתית בת ארבעה קונצ'רטי, שכל אחד מהם מתאר בצלילים עונה אחרת עם האפקטים הייחודיים לה.

את לא חושבת שהמחזור הזה שחוק ומבוצע מדי?

"תלוי איך ניגשים לבצע אותו. אנחנו נבצע לא את הגירסה המוכרת, אלא את הגירסה המקורית של ויואלדי. בגירסה המוכרת, הטקסטים שכתב ויואלדי כדי לתאר את המתרחש מופיעים רק בראש כל פרק. בגירסה שאנחנו נבצע, ויואלדי כתב את האפקטים ממש בתוך הפרטיטורה, כך שהרבה יותר קל להבין מה אמור כל אפקט להביע".

דברצני מספרת כי הגירסה החדשה ל"ארבע העונות" התגלתה לפני כ- 12 שנים, ויצאה לאור בשנת 2000. "היא שונה מהגירסה המוכרת גם מבחינה מוזיקלית, כי היא מדגישה יותר את האפקטים. לדוגמא, סופת הברקים והרעמים באביב כתובה בצורה הרבה יותר אפקטיבית".

את מרגישה שההתלהבות הגדולה מהגילוי המחודש של מוזיקת הבארוק, שהייתה בעולם לפני עשר-עשרים שנה, עדיין ממשיכה?

"העניין במוזיקה הזו בהחלט ממשיך, אבל עבר כמה התפתחויות עיקריות. ראשית, ההרכבים המתמחים במוזיקת הבארוק התחילו לבצע גם רפרטואר מאוחר יותר. מנגנים לא רק ויואלדי ובאך, אלא גם מוצרט ובטהובן וברליוז. שנית, התחדד ההבדל בין הרכבים הפועלים בארצות שונות. הרכבים איטלקים מנגנים בסגנון יותר נוקב, עם הבדלים גדולים של ארטיקולציה; הרכבים צרפתים שמים דגש יותר גדול על עידון ותיחכום; הרכבים אנגלים מקפידים יותר על לכידות והקפדה על פרטים, וכך הלאה. שלישית, הרמה עולה ועולה. נגני הדור הצעיר היום מנגנים באיכות הרבה יותר גבוהה בהשוואה לרמה שהיתה לפני עשרים שנה".

לפני עשרים שנה היתה תחושה שהבארוק זה הדבר הבא. היום נראה שהכסף הגדול נמצא דווקא במוזיקה סימפונית, עם גוסטאבו דודאמל ודומיו.

"הכסף הגדול נמצא היום בפרויקטים חינוכיים. באנגליה, לדוגמא, אתה יכול לקבל תמיכה ציבורית רק אם אתה מבצע פרויקט חינוכי בבתי ספר. למדינות יש היום פחות כסף לתת לאמנויות במסגרת בתי ספר בגלל מצב הכלכלה העולמית, והרכבי הביצוע אמורים להיות תחליף לזה. בגלל זה פרויקט ה'אל סיסטמה' בונצואלה, ממנו בא דודאמל, כל כך מצליח".

ומה המצב בישראל?

"יש בארץ התקדמות עצומה. יש הרבה אנשים טובים שחזרו לארץ לאחר לימודים בחו"ל, והקימו הרכבי בארוק ברמה גבוהה. אם פעם היה רק הרכב אחד שביצע מוזיקת בארוק בכלי תקופה, הרי שהיום יש כבר חמישה או שישה. זה יוצר תחרות בריאה, ומחייב את המבצעים להיות מאוד יצירתיים".

ומה לגבי השכר שאת מקבלת פה יחסית לחו"ל?

"ההבדלים הם לא כאלו דרמטיים, אבל ברור שהשכר בארץ לא משתווה לזה שמקבלים בחו"ל. לישראל באים בגלל ציונות. בשבילי זה עדיין יותר בית מכל מקום אחר בעולם".

קתי דברצני תופיע עם תזמורת הבארוקדה בין ה- 17 ל- 24 בדצמבר. פרטים ניתן למצוא באתר התזמורת: http://www.barrocade.co.il

פורסם ב"גלובס", 14.12.2011