Skip to content

ביקורת דיסק – לאנג לאנג

13 ביולי 2005

פורסם בגלובס 13 ביולי 2005

 

רחמנינוב- קונצ'רטו לפסנתר מס' 2. לאנג לאנג. תזמורת תיאטרון מרינסקי. מנצח: ואלרי גרגייב. דיסק "דויטשה גרמופון".

מה יש בו, בלאנג לאנג, שמצליח לרגש בכל פעם שהוא ניגש לפסנתר? לדעתי, יש לזה שני גורמים עיקריים. הראשון הוא גמישות אצבעות פנומנלית, שמאפשרת לו לנגן את המוסיקה הקשה ביותר כאילו הוא מטייל בפארק. השני, והחשוב יותר, היא מן התלהבות נעורים לא מצויה. הבחור ממש נהנה לנגן, ושומעים את זה. כשהוא הופיע כאן בהיכל התרבות, וזה קורה די הרבה לאחרונה, הקהל פשוט הרים את התיקרה במחיאות כפיים.

למרות גילו הצעיר (24), לאנג כבר משחק מזמן בליגת העל של המוסיקה. הוא מקליט ב"דויטשה גרמופון" היוקרתית, ומופיע עם המנצחים החשובים ביותר. זה המצב גם בדיסק החדש שלו, עליו מנצח ואלרי גרגייב. הרפרטואר בדיסק כולו רחמנינוב; יש כאן את הקונצ'רטו לפסנתר מס' 2 ואת "רפסודיה של נושא של פגניני", שניהם לפסנתר ותזמורת. מבחינת הביצוע, יש כאן כל מה שאפשר לבקש: ביצוע מלא צבע ואנרגיה, עשיר אבל לא מתלהם, ומוקלט ברמה אופטימלית. לאנג נמצא פה בשיאו, וממש מתיז ניצוצות של וירטואוזיות ושמחת נגינה. הבחור פשוט פנומן.

One Comment
  1. הגדרת יפה את לאנג לאנג.
    ברנבוים אומר שהוא לא מוצא שום עניין ברחמנינוב. אוקיי, ובתור גרופי שלו (של ברנבוים) אני לוקח לתשומת לבי. אבל את הקונצ'רטו מס' 2 (וגם את מס' 3) איך אפשר שלא לאהוב.

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: