ביקורת דיסקים- ויואלדי, שופן, בטהובן

פורסם ב"גלובס", 26.7.2005.
 
ויואלדי- סטאבט מאטר ועוד. קרלוס מנה, אנסמבל ריצ'רקאר. מנצח: פיליפ פיירלו. דיסק MIRARE. יבוא: MCI.

זהו דיסק הסולו הרביעי של קרלוס מנה (Mena), זמר קונטרה-טנור ספרדי צעיר ומבטיח. מנה התפרסם לראשונה בשנות התשעים, כששר בהרכב הקולי המעולה של המנצח ג'ורדי סבאל. בהמשך פנה לקריירה סולנית, והוציא שני דיסקי סולו בחברת "מירארה" ואחד ב"הרמוניה מונדי". כעת יצא הדיסק השלישי שלו ב"מירארה", דיסק שכולו ויואלדי. במרכז האלבום עומדות שלוש היצירות החשובות של ויואלדי לקול האלט: ה"סלווה רג'ינה", ה"סטאבט מאטר", וה- "ניסי דומינוס". שלושתן- ובמיוחד השתיים האחרונות- הן משיאי רפרטואר הבארוק לקונטרה-טנור (גבר ששר בקול אלט בעזרת הפקה מלאכותית של קול גבוה).

כמו בדיסק הקודם שלו, מנה מצטייר כאן כאחד מזמרי הקונטרה-טנור הטובים שיש היום. יש לו קול יפה, עשיר וגמיש, ואופי שירה לירי יחסית. הוא לא מאלו שאוהבים להתיז ניצוצות של וירטואוזיות, אלא פשוט שר בצורה טבעית ונעימה. התוצאה מצליחה הרבה פעמים לרגש, כמו בפרק ה- Cum Dederit הנפלא מה"ניסי דומינוס" ובפרקים האיטיים של ה"סטאבט מאטר". יש משהו בשירה של מנה שמזכיר את אנדראס שול הגדול, אבל רק עם פחות שואו-אוף. כדאי מאד להכיר. עוד בדיסק-קונצ'רטו לויולה ד'אמורה (כלי מיתר עתיק שהיה בשימוש במאות ה- 17 וה- 18) של ויואלדי, בביצוע יפה של פרנסואה פרננדז עם האנסמבל.

** תודה לצבי נתנאל על תרומתו לאייטם **

שופן – נוקטורנים. אנג'לה יואיט. דיסק כפול "היפריון".

זה יפה, אבל זה לא זה. מצד אחד, אין ספק שאנג'לה יואיט היא פסנתרנית מעולה. יש לה מגע בהיר, צליל ברור ונקי, ובמקומות רבים נחשפת גם יכולת וירטואוזית של ממש. אז מה הבעיה? בעיקר הגישה. "שופן סבל לאורך השנים מרומנטיזציית יתר", היא כותבת בחוברת המצורפת, "ולכן שוכחים שבליבו הוא היה קלאסיציסט, שתיעב ריגושים מזויפים, שטיקים וסנטימנטליות". כנגזר מתפיסתה, יואיט מציגה את הנוקטורנים של שופן ללא שמץ ממה שמזוהה עם גישה רומנטית לפסנתרנות. היא לא מורחת צלילים, נמנעת ממניירות סנטימנטליות, והפרשנות שלה ישירה וברורה. הוסיפו לכך הקלטה יבשה ולא מהדהדת- כמו תמיד בהיפריון- וקבלו ביצוע שהוא ההיפך הגמור מהרבה פרשני שופן שמאלציים שפעלו בשנים קודמות.
אז זה באמת יופי, אבל אותי זה לא כל-כך ריגש. הישירות והניקיון האלו טובים אולי למוצרט, אבל במוסיקה הרומנטית של שופן יואיט נשמעה לי קצת מנוכרת. הרבה פרשני שופן לאורך השנים הרגילו אותנו לכך שמושגים כמו ריגוש, השהיות וגישה רומנטית הם לא מילים גסות אצלו; וכל אלו די חסרו לי כאן. זה לא שהביצוע יבש ומנוכר- יואיט דווקא מנגנת נפלא- אבל אישית הייתי מעדיף כאן יותר חום ורגש. ובכל זאת, מומלץ לבדוק אם אתם מתחברים למה שהיא עושה כאן; זהו ללא ספק ביצוע מקורי וזוקף אוזניים.

בטהובן- מכלול השלישיות. טריו גוארנרי. 5 דיסקים PRAGA. יבוא: MCI. 
 ממש דיל מצוין: מכלול השלישיות ("טריו") של בטהובן לפסנתר, כינור וצ'לו, בביצוע מוביל, בסט של חמישה דיסקים מוזלים. יש כאן את 11 השלישיות לפסנתר, את "פרק הטריו", וכן שני עיבודים מקסימים עבור שלישיית פסנתר שעשה בטהובן ליצירות אחרות שלו (השביעייה אופוס 20 והסימפוניה מס' 2).
ההרכב המבצע הוא "טריו גוארנרי" מפראג, שמציג צליל מלא ועשיר ואיזון מושלם בין הכלים. זהו מסוג הביצועים שבו ממש אפשר לשמוע את הנגנים נושמים עם המשפטים המוסיקליים, וזה מרגש במיוחד בפרקים האיטיים (לדוגמא, הפרק השני המופלא של שלישיית "הרוחות"). בפרקים המהירים, לעומת זאת, הנגינה שלהם סוחפת ומלאת חיים. אישית, מאד התחברתי לביצועים כאן. ועוד: בניגוד למצופה מאוספים מוזלים מסוג זה, לאלבום מצורפת חוברת הסברים מפורטת ומאירת עיניים על היצירות. כדאי.