Skip to content

די לפיסוק

15 באוגוסט 2005

יש לכותבי עברית היום שתי מחלות נפוצות, ששתיהן מצליחות להוציא אותי מדעתי. שתיהן יודגמו על התרגום שאני קורא עכשיו לספרה של לורן סלייטר, "לפתוח את התיבה של סקינר". הספר עוסק ב"אחורי הקלעים" של הניסויים הפסיכולוגיים הגדולים של המאה העשרים, אבל בעיות התרגום מצליחות להסיט את הדעת מהעיקר. לשם ההגינות יצוין שזו רק הדגמה; הבעיה נפוצה בכל מקום, כולל בעיתונים. בכל מקרה, הנה:

1. הנטיה המנוולת לשים פסיק בין נושא ונשוא.

בעברית אין פסיק בין נושא ונשוא. לכן, משפטים כמו "שרון, החליט על פינוי ההתיישבויות כבר ב- 2004" או "מוצרט, חיבר את הרקוויאם בעקבות הזמנה, ולא הספיק להשלים אותו" הם משפטים פסולים. אפשר ורצוי להשתמש בפסיקים, אבל בהקשר נכון; לדוגמא- "מוצרט, שחיבר את הרקוויאם בעקבות הזמנה, לא הספיק להשלים אותו". התרגום של "לפתוח את התיבה של סקינר" מלא גם הוא בכך. הנה, לדוגמא, המשפט השני בספר: "בתוך הקירות של בית הנופש שלנו שבמדינת מיין, התמקמה לה משפחת דביבונים" (עמ' 9). פסיק לפני המילה "שבמדינת" היה הופך אותו למשפט טפל, ואז הכל היה בסדר; אך לא. הלאה: "במסמך מהימן יותר שהפיץ הקונגרס האמריקני, קראתי לאחרונה באיזו קלות אפשר להפיץ…." (עמ' 101). שוב, פסיק לפתיחת משפט טפל היה פותר את הבעיה. אבל הוא איננו.

2. תרגום משפטים מאנגלית בלי שינוי התחביר.


אם נתרגם מילולית משפט אנגלי לגיטימי לגמרי, הוא יראה כך: "נולד ב- 1756 למשפחת מוסיקאים, מוצרט נפטר בגיל 35 אחרי שחיבר מאות יצירות מופת". בעברית, כמובן, נדרשת החלפת הסדר: "מוצרט, שנולד ב- 1756 למשפחת מוסיקאים, נפטר בגיל 35 אחרי שחיבר מאות יצירות מופת". אלא שמתרגמים רבים- אם בגלל חשש משינוי הטקסט או בגלל עצלות- משאירים את המשפט בתחבירו המקורי. חזרה לתרגום הספר של סלייטר: "לומר שספר זה נכתב בזכותה של דביבונית, ממעיט אולי מערכו, אך כשאני חושבת כיצד כל זה התחיל, אמיליה צצה מיד במוחי". הלאה: "צר היה לי לראות כיצד סיפורים דרמטיים ועמוקי תובנה אלה, נהפכו למשעממים וליבשים, כמו רוב הכתיבה האקדמית, ולא הצליחו להעביר את תמצית חיינו, המונצחת בהצלחה רק בסיפורת, את הנושא, את המאוויים, את העלילה ואת ההיסטוריה" (עמ' 10).

עריכת תרגום? עריכה בכלל? נו טוב, זה הרי עולה כסף. וגם ככה לא קל.

From → כל מיני

10 תגובות
  1. אני בדיוק עוסקת עכשיו בחומרים על אוריינות ועד כמה מוסכמות דקדוקיות הן הגמוניה תרבותית אליטיסטית ונזילות מאד. המרד הדקדוקי הזה יכול להיות סימן לבורות וזלזול כפי שאתה רואה אותו, אך גם סימן לשינוי תרבותי, שינוי בהגדרת האוריינות. האינטרנט, למשל, משנה את היחסים בין כתיבה לדיבור, זה מתבטא בכל אחד מהמדיה.

  2. צ"ל – "אפילו בזכוכית מגדלת של שען חרש"

  3. ואפשר לנקוט קו מחמיר יותר משלך בעניין ה"נולד ב…" ולאמץ את דעתו של אבא בנדויד שהתנגד לפסוקיות מהסוג שהבאת במשפט "מוצרט, שנולד…" ובצדק, לדעתי, ולכתוב פשוט "מוצרט נולד ב-1756 למשפחת מוזיקאים ונפטר בגיל 35…" וגו'

    ולכרמל, מוסכמות דקדוקיות במקרים רבים אינם הגמוניה אליטיסטית, אלא סתם דרך לפשט את הכתוב. האמיני לי שאם אקח טקסט כתוב ב"תרגומית" דוגמת זה שעומר הביא ואתרגם אותו לעברית נאותה הוא יהיה הרבה יותר בהיר לקוראים. טקסט מתורגם ברישול ובאינגלוזית אינו עדות לאוריינות אלא לעילגות.

  4. הצ"ל אינן הגמוניה אליטיסטית וגו'.

  5. מעניין לציין שלפני כעשר שנים חל שינוי בחוקי הפיסוק – האקדמיה החליטה לעבוד משיטת הפיסוק הגרמנית, המרבה בפסיקים, לשיטת הפיסוק האנגלית, החופשית יותר.

    אתה צודק בטענתך שהמשפטים שהבאת אינם מפוסקים כמו שצריך. אבל נדמה לי שהפיסוק שם נובע מבלבול בין שתי השיטות ולא ממחשבה שיש לשים פסיק בין נושא לנשוא.

    משום מה באתר האקדמיה http://hebrew-academy.huji.ac.il/decision5.html לא מתייחסים לשינוי הזה ולא מדגישים אותו מספיק. רוב האנשים בארץ למדו שיטת פיסוק אחת ולא שמו לב שהיא התחלפה.

    ראה גם:
    http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%A7

  6. רוני,
    לכבוד הוא לי לארח את התגובה שלך. האתר שלך נפלא.

  7. עומרון permalink

    יותר משמטרידה אותי העברית הקלוקלת, מטרידה אותי האידאליזציה שנעשית לה על ידי גורמים "בני סמכא".

    זה דיון שאינו חדש ברשימות ועוסק בשאלת העלגות לעומת "חופשיות" השפה.

    מיותר לציין שאני עם ימימה ועומר בדעה אחת

  8. עומר אני ממליץ לך בכל לב להצמד בסוגיות אלה לשם הבלוג שלך – בעיקר מוזיקה. ומעמדה זאת לגזור ולהשוות ולהשליך.

    כרמל מה זה "אוריינות"? האם את באמת לא מרגישה שהמילה הזאת לא קיימת בשפת בני-אדם (והיא גם לא מוזיקלית, ולכן כמעט בטוח שהיא לא תתפוס-תתרווח). ואם כבר הזכרת אליטיזם, אז למרות שאני באמת לא יודע מה פירוש "אוריינות", בכל זאת אעיז ואומר שמילה שכזאת היא מאמץ מכוון, אפשר לומר מזימה של נשות מדעי השכל וההתנהגות לייצר אליטה חדשה, והמרד שאת מדברת עליו צריך להתבטא בכך שהציבור הבריא-הקורן יקפיד להוסיף למילים שכאלה מרכאות, אם בכלל, כמובן. (ובכל מקרה מילה שכזאת יכולה להחזיק מעמד לא מעבר לשנת 2012 🙂 – קראתי את המאמר שלך ב- nrg).

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: