די לפיסוק

יש לכותבי עברית היום שתי מחלות נפוצות, ששתיהן מצליחות להוציא אותי מדעתי. שתיהן יודגמו על התרגום שאני קורא עכשיו לספרה של לורן סלייטר, "לפתוח את התיבה של סקינר". הספר עוסק ב"אחורי הקלעים" של הניסויים הפסיכולוגיים הגדולים של המאה העשרים, אבל בעיות התרגום מצליחות להסיט את הדעת מהעיקר. לשם ההגינות יצוין שזו רק הדגמה; הבעיה נפוצה בכל מקום, כולל בעיתונים. בכל מקרה, הנה:

1. הנטיה המנוולת לשים פסיק בין נושא ונשוא.

בעברית אין פסיק בין נושא ונשוא. לכן, משפטים כמו "שרון, החליט על פינוי ההתיישבויות כבר ב- 2004" או "מוצרט, חיבר את הרקוויאם בעקבות הזמנה, ולא הספיק להשלים אותו" הם משפטים פסולים. אפשר ורצוי להשתמש בפסיקים, אבל בהקשר נכון; לדוגמא- "מוצרט, שחיבר את הרקוויאם בעקבות הזמנה, לא הספיק להשלים אותו". התרגום של "לפתוח את התיבה של סקינר" מלא גם הוא בכך. הנה, לדוגמא, המשפט השני בספר: "בתוך הקירות של בית הנופש שלנו שבמדינת מיין, התמקמה לה משפחת דביבונים" (עמ' 9). פסיק לפני המילה "שבמדינת" היה הופך אותו למשפט טפל, ואז הכל היה בסדר; אך לא. הלאה: "במסמך מהימן יותר שהפיץ הקונגרס האמריקני, קראתי לאחרונה באיזו קלות אפשר להפיץ…." (עמ' 101). שוב, פסיק לפתיחת משפט טפל היה פותר את הבעיה. אבל הוא איננו.

2. תרגום משפטים מאנגלית בלי שינוי התחביר.

אם נתרגם מילולית משפט אנגלי לגיטימי לגמרי, הוא יראה כך: "נולד ב- 1756 למשפחת מוסיקאים, מוצרט נפטר בגיל 35 אחרי שחיבר מאות יצירות מופת". בעברית, כמובן, נדרשת החלפת הסדר: "מוצרט, שנולד ב- 1756 למשפחת מוסיקאים, נפטר בגיל 35 אחרי שחיבר מאות יצירות מופת". אלא שמתרגמים רבים- אם בגלל חשש משינוי הטקסט או בגלל עצלות- משאירים את המשפט בתחבירו המקורי. חזרה לתרגום הספר של סלייטר: "לומר שספר זה נכתב בזכותה של דביבונית, ממעיט אולי מערכו, אך כשאני חושבת כיצד כל זה התחיל, אמיליה צצה מיד במוחי". הלאה: "צר היה לי לראות כיצד סיפורים דרמטיים ועמוקי תובנה אלה, נהפכו למשעממים וליבשים, כמו רוב הכתיבה האקדמית, ולא הצליחו להעביר את תמצית חיינו, המונצחת בהצלחה רק בסיפורת, את הנושא, את המאוויים, את העלילה ואת ההיסטוריה" (עמ' 10).

עריכת תרגום? עריכה בכלל? נו טוב, זה הרי עולה כסף. וגם ככה לא קל.