דיסק ו- DVD לתזמורת היהודית-ערבית של ברנבוים

פורסם ב"גלובס", 16.8.2005

תזמורת דיוואן מערב-מזרח. מנצח: דניאל ברנבוים. CD ו- DVD. וורנר קלאסיקס.

מה הסיכוי לכך שאנשים שמנגנים ביחד יתחילו גם לחבב אחד את השני? עד כמה שהדבר תלוי בדניאל ברנבוים, כנראה שדי טוב. זוהי הסיבה העיקרית בגללה הקים ברנבוים את תזמורת "דיוואן מערב-מזרח", בה חברים נגנים מישראל ומארצות ערב. הם מנגנים ביחד, אוכלים ביחד, מדברים ונפגשים, והכל במטרה להראות זה לזה שמהצד השני של הגבול יש בני-אדם ולא מפלצות. נאיבי? בודאי, אבל מצטלם מצוין ולפעמים גם די מעניין. מה גם שלצידו של ברנבוים השתתף בפרויקט גם אדוארד סעיד, פרופסור לספרות ממוצא פלשתינאי, שלימד אז באוניברסיטת קולומביה בארה"ב (ונפטר לפני שנתיים).
בימים אלו יצא לשוק אלבום חדש, המציג את הפרויקט מכל הכיוונים. האלבום מחזיק CDו- DVD, שבשניהם מככבים ברנבוים והתזמורת. ה- CD סטנדרטי למדי: יש בו הקלטה חיה מקונצרט שערכה התזמורת בז'נבה באוגוסט 2004, עם שלוש יצירות מלב הרפרטואר. במרכז הדיסק עומדת הסימפוניה החמישית של צ'ייקובסקי, ואחריה יש את הפתיחה לאופרה "כוחו של גורל" (ורדי) ו"ואלס טריסטה" (סיבליוס). הביצוע סביר מאד, במיוחד בהתחשב בעובדה שמדובר בתזמורת שמורכבת מעיקר מסטודנטים וצעירים. לגבי הפרשנות, ברנבוים זה ברנבוים: הפרשנות שלו נוטה לכיוון העוצמתי, לעיתים אפילו אגרסיבי. בסופו של דבר, לכל היצירות שיש כאן אני מכיר ביצועים יותר מוצלחים.
כצפוי, הענין המרכזי באלבום הוא דווקא ה- DVD. בחלק הראשון שלו יש הקלטת וידאו של הקונצרט שהופיע ב- CD, מינוס היצירה של סיבליוס. מה שמעניין לראות זה שחלק מהנגנים, וגם ברנבוים עצמו, מזיעים כאילו היו בחמאם טורקי. נו, אוגוסט, ובטח לא היה מזגן. מסכנים.

לאחר הקונצרט מתחילים הבונוסים, שהם, כאמור, היותר מעניינים כאן. ראשון הוא הסרט "שיעורים בהרמוניה", שמתאר את מה שקורה בפרויקט. המושג "הרמוניה" מתייחס כאן לא למוסיקה, אלא למוסיקאים המשתתפים בסדנה: ישראלים-יהודים, ערבים ממדינות שונות, ומוסיקאים אירופאים שמחזקים את השורות. יש גם ישראלי-ערבי- הפסנתרן סלים עבוד אשכר, שמזוהה בפרויקט כפלשתיני, ואומר דברי טעם כמו תמיד. הסרט עצמו מצולם בשלושה אתרים: ווימאר בקיץ 1999, סביליה בקיץ 2002, ובסוף- ביקורו של ברנבוים ברמאללה בספטמבר 2002, ביקור אותו ניסו הרשויות הישראליות למנוע ללא הצלחה. הסרט ערוך מעולה, ומצליח להציג מגוון אספקטים של הפרויקט: שיחות עם הנגנים, תיעוד של העבודה המשותפת ושל החזרות, וגם סקירה של ההווי שהתפתח בסדנה. אחד הקטעים החזקים ביותר הוא זה בו מרואיינים מוסיקאי לבנוני ולצידו הכנר הישראלי איליה איסקוב מהפילהרמונית. איסקוב סוקר בראיון את הרזומה שלו, ואז מגיע לשלב בו שירת בצבא. הלבנוני קוטע אותו כנשוך נחש: "אתה לא יכול לדבר על זה", הוא אוטם את אזניו. "אבל אני בסה"כ מספר את הביוגרפיה שלי", אומר איסקוב בעדינות, לא מבין מאיפה זה נחת עליו. הלבנוני באטרף, וכלל לא מוכן לשמוע את שמו של הצבא הישראלי השנוא.
עוד בסרט יש שיחה ארוכה בין ברנבוים וסעיד; שניהם חיו שנים ארוכות מחוץ לארצם, כך שאין ביניהם ויכוח של ממש אלא ראיה די דומה של הסכסוך. חלק ניכר מהשיחה די משמים ומובן מאליו, אבל החלק הפוליטי מעניין למדי.