Skip to content

לה טרוויאטה- רצה עכשיו בפילהרמונית

15 באוקטובר 2005

את הביקורת הרשמית על "לה טרויאטה" כתבתי ל"ג'רוזלם פוסט" באנגלית, כך שאת הנוסח העברי אני מכניס רק לכאן בצורת כמה הגיגים בלי יותר מדי סדר. מתנצל מראש.

קודם כל, הגירסה שרצה עכשיו בפילהרמונית היא קונצרטית. עומדים ושרים- בלי בימוי, משחק או תפאורה. אם חשוב לכם כל המסביב, חכו חודש ולכו לאופרה הישראלית, שם יעלו את "לה טרוויאטה" בבימוי מלא. בכל מקרה, המוסיקה ממש יפה, ומחזיקה מתח בקלות גם בלי כל היתר. בשני המקרים, פילהרמונית או אופרה, אני מאד ממליץ להכיר את הסיפור והמוסיקה לפני שהולכים. ההנאה עולה מאד כשבאים מוכנים: גם יודעים למה לצפות, וגם יש בסיס להשוואה.

זו אופרה מרגשת מאד, טרוויאטה. יש בה שלושה קטעים שתמיד ממיסים אותי: הפתיחה התזמורתית, שמנבאת את מותה של ויולטה; אריית הבריטון של ג'רמונט, שקורא לבנו להיזכר במולדתו בפרובאנס (ובמשתמע, לעזוב את ויולטה הזונה); ופתיחת המערכה השלישית, בה מבקשת ויולטה הגוססת מיאנינה, המשרתת שלה, לפתוח חלון כדי שיכנס קצת אור (זה קטע עוצר נשימה של כמה שניות, ששיאו במילה Luce, אור). מבחינה זו, הפרומו שעושים ל"טרוויאטה" ברדיו ממש מעצבן: משמיעים שם את אריית הנשף המפורסמת והשמחה, שממש לא מייצגת את הרוח הכללית של האופרה.

לגבי הביצוע: זובין מהטה הביא הפעם רק שלושה זמרים מחו"ל, ורק לתפקידים הראשיים. כל היתר ישראלים מהשורה הראשונה כאן, אבל אני חייב להגיד שאף אחד מהם לא השאיר רושם יוצא דופן. מבין השלושה החול"יים, הטובה ביותר היא זמרת הסופרן הגרמניה אניה הרטרוס (Harteros) בתפקיד ויולטה, זונת הצמרת הגוססת משחפת. מבחינה דרמטית הרטרוס היתה קצת אבודה בגלל הפורמט הקונצרטי, ולכן עשתה יותר מדי תנועות עם הידיים; אבל מה שחשוב הוא הקול, ושם היא נהדרת. צלולה, עמוקה, מרגשת, כמעט כל מה שאפשר לבקש. אם מדברים כבר על ויולטה, זהו המקום לציין פרט טריוויה רפואי מעניין. ויולטה, כאמור, גוססת משחפת, ולמרות זאת אלפרדו מאוהב בה בטירוף. ובכן, מסתבר שעורם של חולי שחפת הפך ללבן בוהק, וזוהי הסיבה בגללה נעשו למבריקים ומושכים כל-כך. זו גם הסיבה שהמחלה הפרוזאית זכתה לאידיאליציה רומנטית, והפכה למחלה הסופנית החביבה על יוצרים במאה ה- 19.

חזרה לפילהרמונית ולסולנים. הזמר המוצלח השני הוא הבריטון הפולני אנדז'יי דובר

(Dobber), בתפקיד ג'רמונט. יש לו קול עשיר ויפה, ונוכחות בימתית מרשימה. הוא אולי לא הג'רמונט הטוב ביותר שאני מכיר בהשוואה להקלטות, אבל לא פייר להשוות את הפילהרמונית עם התקציב הנוכחי שלה להקלטות מובילות.
הזמר השלישי מחו"ל הוא מארק הרוויה (Hervieux) הקנדי, והוא דווקא מאכזב ממש. יש לו קול לחוץ מדי, וחסר לו עומק בימתי משכנע. ממש נפילת ליהוק ליד שני הקליברים שלצידו.
לגבי היתר: המקהלה היתה בסדר גמור, וממילא התפקיד שלה לא כזה מהותי כאן. התזמורת, כרגיל, מצוינת. עוד הערה חשובה נוגעת לקטעים הספורים בהם מגיעה מוסיקה מאחורי הקלעים: היכל התרבות ממש לא מותאם להמצאות מהסוג הזה, ובמקרה הספציפי של "לה טרוויאטה" היה ממש קשה לשמוע את המוסיקה שבוצעה מאחורי הקלעים. הייתי ממליץ לפילהרמונית לחשוב על פיתרון אלטרנטיבי.
לסיכום: לא ביצוע ענק, אבל עדיין שווה בזכות הופעתם המוצלחת של אניה הרטרוס ואנדז'יי דובר ובזכות הנגינה היפה של התזמורת.

One Comment
  1. רונה permalink

    הייתי ואני מסכימה עם האבחנות כאן. הזמרת באמת מדהימה והטנור די צורח.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: