Skip to content

"אין סיבה להנשים תזמורת כושלות"

12 בדצמבר 2005

ראיון עם אהוד גרוס, מנכ"ל תזמורות ראשון-לציון ויו"ר דירקטוריון ערוץ 10-

פורסם ב"גלובס", 11.12.2005

 

ביום שישי הקרוב (16.12) יתקיים בתיאטרון הקאמרי בתל-אביב כנס חירום של אמני ישראל, שכותרתו "מאבק להצלת תרבותה של מדינת ישראל". המאבק בא בתגובה להחלטת הממשלה לקצץ 160 מיליון שקלים מתקציב התרבות, העומד כיום על 470 מיליון שקלים. לדברי המארגנים, הקיצוץ יביא את מוסדות התרבות לסכנת קריסה. כתוצאה, מעוניין מטה המאבק להיערך לקראת הדיונים על חוק התקציב לשנת 2006, ולקדם חקיקה של "חוק תרבות" במטרה להציל את מוסדות התרבות המשוועים לתקציב.

לכל מי שמצוי בתחום העשייה המוסיקלית בישראל, סוגיית התיקצוב מוכרת עד כאב. תקציב התרבות כאן נמוך עד גיחוך, ותזמורות ישראל מושפעות מכך מאד: עוגת התקציב קטנה, ומתחלקת בין לא פחות מ- 13 תזמורות. לכאן נכנסת שאלות מטרידות, שמשום מה נשאלות פחות: היא מדינת ישראל באמת צריכה כל כך הרבה תזמורות? האם יש סיבה להנשים תזמורות שנמצאות במצב של גסיסה מתמשכת? האם יש הגיון כלכלי ואמנותי לחלק מעט כסף להרבה משתתפים, שחלקם סובלים מרמה אומנותית ירודה?

לדעת אהוד גרוס, מנכ"ל התזמורת הסימפונית של ראשון לציון, התשובה לכל השאלות האלו היא לא. "הבעיה היא שיש עוגת תקציב", אומר גרוס. "העוגה הזו לא משתנה משמעותית בגודלה, אבל מושאי תמיכתה מתרבים. כל תזמורת שמוקמת בארץ, ונמצאת ראויה, מתחילה לקבל תמיכה ממשלתית אחרי שנתיים. כתוצאה, ברור מאליו שכל אחד מהנתמכים מקבל פחות. וכשיש קיצוצים, הפלח הזה קטן עוד יותר. ולכן, לדעתי, חייבים לתמוך רק במי שראוי לכך".

גרוס מצביע על שתי בעיות עיקריות בכל הנוגע למימון פעילות התזמורות בארץ. הראשונה, כאמור, היא היעדר תקציב. "תקציב התרבות כולו עומד על 0.125 מתקציב המדינה, " הוא אומר. " פרומיל ורבע. כל התזמורות בארץ יושבות על אותו נתח תקציבי, שעומד על 36 מיליון שקל בשנה. מאליו ברור, שאי אפשר להתקיים מזה".

אולם הנתון העיקרי שהקפיץ אותו כשנכנס לתפקיד, בסביבות שנת 2000, היה לא רק קוטן התקציב אלא הקריטריונים העקומים לתמיכה. כך, לדוגמא, גילה שיש תזמורות שקיבלו תמיכה כפולה ממנו, למרות שיש בהן חצי ממספר הנגנים שלו וגם רמת פעילות פחותה בהרבה. כתוצאה, ביקש תוספת תקציב והגדרה מחדש של הקריטריונים לחלוקת הכספים. משלא נענה, הגיש בג"צ, וזכה: משפט בית המשפט העליון חייב את משרד התרבות להמציא קריטריונים חדשים לתמיכה תוך ארבעה חודשים. "בפועל, ארבעת החודשים הפכו לשנתיים ורבע", הוא אומר בציניות, "אבל בסופו של דבר גובשה חבילת קריטריונים חדשה". לדבריו, החבילה החדשה הוכיחה את צידקת הגשת הבג"צ. "התזמורת נמצאה ראויה לפי שניים תמיכה ממה שקיבלה קודם. ללא הבג"צ הזה, היא כבר היתה מתרסקת מזמן. מצד שני יש כמובן תזמורות שנפגעו מהפסיקה, כיוון שתקציבן קוצץ".

האצבע המאשימה של גרוס כלפי משרד החינוך והתרבות מופנית בעיקר לראש המחלקה למוסיקה במנהל התרבות. "על-פי התרשמותי, מעורבות המחלקה למוסיקה בחיי התזמורות איננה חיובית ואיננה תורמת, ואפילו מהווה מכשול למימוש הפוטנציאל שלהן", הוא זורק פצצה פוליטית. "אני לא כולל פה את המתנדבים שעושים מלאכת קודש, אלא לשכבה הבירוקרטית של מקבלי המשכורת. התערבותה התגלתה לי כמוטה ולא עניינית. ודרך אגב, אין צורך בי להבהרת העניין הזה. די לקרוא את ביקורת מבקר המדינה על מינהל התרבות בכל הנוגע לתמיכות למוסדות תרבות ואמנות" (גרוס מתייחס לדו"ח מבקר המדינה מנובמבר 2003, העוסק בחלוקת תקציב התרבות וכולל ביקורת על היעדר שקיפות, חלוקה ללא קריטריונים ברורים ועוד- ע.ש.).

מה עיקר הטענות שלך כלפי המחלקה?
"העובדה היא, שראש המחלקה התנגדה לשינוי הקריטריונים לתמיכה, כי השינוי הזה אילץ אותה לעבוד קשה כדי להתכונן לבג"צ. לדעתי, היא חששה גם שהתוצאות לא יעלו בקנה אחד עם העדפותיה. מבחינתה, היינו נשארים עד היום עם מערכת תמיכות אנכרוניסטית. יחד עם זאת, אני חייב לציין כי מאז כניסתו של צח גרניט לתפקיד יועץ לשרת החינוך, התרבות והספורט נושבת רוח חדשה של מקצועיות, ענייניות והבנה הן במושאי התרבות והן בצרכי מבצעיה ומשתמשיה. ידוע לי גם שגרניט יושב עם צוות על בחינה מחדש של הקריטריונים שנקבעו ב- 2002, על-מנת לעשותם הוגנים והולמים".

גרוס מציין שמערכת הקריטריונים מחייבת את התזמורות לכמות פעילות מסוימת, שפעמים רבות עולה על הרצוי. "המצב כיום", הוא אומר, "הוא שתזמורות בעלות פוטנציאל איכותי עוסקות במרדף אחרי הכנסה. כתוצאה, הן עושות קונצרטים ללא הכנה מספקת. המוסיקאים יוצאים מתוסכלים, והקהל לא מקבל את המיטב".

אז מהו לדעתך הפתרון?
"הפתרון הוא שמי שלא מספיק טוב פשוט לא ישרוד. אם האנשים שמרכיבים את ועדת הקריטריונים ישפטו בלי סנטימנטים ובלי דעה קדומה, חוק הברירה הטבעית יעבוד ותזמורות לא ימשיכו להתקיים".

הבעיה המרכזית בשוק התזמורות, לדעת גרוס, היא עודף היצע על ביקוש. "יש היום בישראל ארבע תזמורות סימפוניות ותשע תזמורות קאמריות שזוכות לתמיכה ממשלתית", הוא אומר. "הרקע לריבוי הזה, כמובן, הוא העלייה הרוסית של תחילת שנות התשעים. אצלנו בראשל"צ חצי מהנגנים הם עולים מרוסיה, וזה פחות או יותר המצב גם בתזמורות האחרות. אין ספק שהעלייה תרמה הרבה לתרבות בישראל, אבל פשוט אין מקום לכל כך הרבה תזמורות. במושגים כלכליים פשוטים, אין מספיק ביקוש לכמות העצומה של ההיצע המוסיקלי שיש כאן. משרד התרבות מנשים באופן מלאכותי תזמורות שספק אם יש הצדקה לקיומן".

בקיצור, להתחיל לחתוך.
"לא בהכרח", מציין גרוס. "למרות
מצב העגום, חשוב להאיר שני היבטים. הראשון הוא ההיבט המדיני-כלכלי-תרבותי: כאשר ישראל תתפוס את מעמדה התיירותי הראוי, ויש בתחום זה פוטנציאל גידול עצום, עשויה לצמוח ולגדול תיירות תרבות, שאמנויות הבמה ומוזיאונים יהיו מושאיה הבולטים. השני הוא היבט כלכלי-תרבותי: גידול משמעותי בעוגת התקציב יצדיק אחזקה ואפילו גידול בגופי ביצוע".

אז איך קובעים מי כן ומי לא?
"צריך להיות כאן תהליך של ברירה טבעית", אומר גרוס. "אסור למנוע מגופים לקום. אני בהחלט חושב שצריך לעודד גופים חדשים ואיכותיים, כמו לדוגמא "אנסמבל סולני תל-אביב" המצוין של ברק טל. אבל התזמורות חייבות לעמוד בקריטריון של איכות וביקוש, ולא לקבל הנשמה מלאכותית. אם הרשות המקומית מחליטה לממן אותה כגוף עירוני יצוגי, אז יופי. אבל אם הרשות מחליטה שלא לממן אותה, התזמורת כבר תגווע מאליה. אין שום סיבה שהממשלה תנשים אותה".

סוגיה נוספת שמעסיקה את גרוס, כמו את כל יתר מנהלי התזמורות בארץ, היא גילו המבוגר מאד של רוב הקהל הקלאסי. "ההתרשמות שלי היא שמספר הבאים לקונצרטים פוחת עם השנים", הוא אומר. "מצד שני, נראה לי שמעל גיל ארבעים אנשים נעשים פתוחים יותר למוסיקה קלאסית ומוכנים להיחשף אליה. אנשים בגיל הזה עברו את שלב הרוק, ומוצאים במוסיקה הקלאסית עניין שלא מצאו קודם".

ולמה לא רואים אותם באולמות הקונצרטים?
"זה מאד תלוי בתכניות ובמבצעים. אנשים צעירים מזדהים עם מבצעים צעירים. כשיש אומנים עם הופעה כריזמטית או מרצים למוסיקה בעלי יכולת תקשור טובה עם הקהל, הם הופכים לכוכבים כמו כוכבי רוק. החוכמה היא להביא את הקהל לשמוע אותם".

בשביל זה יש יחסי ציבור.
"נכון, אבל גם פה יש בעיה: התקשורת לא מתלהבת מסיפורים בתחום הקלאסי, כי תרבות קלאסית אינה נחשבת ליוצרת רייטינג. לכן, אמצעי התקשורת האלקטרוניים המסחריים נמנעים באופן מוגזם מסיקור של התחום. לצערי, גם הערוץ הממלכתי אינו מצטיין בכך, בלשון המעטה. זה מצב מתסכל מאד, שבו מצד אחד יש לך מוצר נפלא ביד אבל מצד שני אתה מתקשה להחדיר אותו לטלוויזיה וממנה לתודעת הציבור הרחב".

בערוץ התרבות דווקא יש לא מעט סקירות כאלו.
"בערוץ התרבות זו לא חוכמה, כי אין לו כמעט צופים. החוכמה היא להביא את החומרים האלו לערוצים המסחריים הגדולים. לצערי, זה בקושי קורה. יהיה עצוב מאד אם הדרך היחידה להביא את המוסיקה הקלאסית לתקשורת תהיה לרדת לפורנוגרפיה".

ומה לגבי אמצעי מימון אחרים?
"אנחנו מנסים למצוא מקורות כספיים נוספים כל הזמן, בעיקר תרומות. לדעתי, הממשלה החדשה שתקום תצטרך לשקול באופן חיובי את ביטול המס המוטל על גופי תרבות ללא כוונת רווח, כמו תזמורות, תיאטראות, להקות מחול, מקהלות, מוזיאונים וכיו"ב.

אם כבר מדברים על ממשלה חדשה, מה תעשה ללא התוספת שהשיגו שינוי והעבודה בשנה שעברה? מה דעתך על כנס החירום שנועד למנוע קיצוץ של תקציב התרבות בשליש?
"אני נגד כל קיצוץ בתקציב התרבות. אם הוא באמת יקוצץ תשרוד בארץ רק תזמורת אחת, וזו הפילהרמונית. כל היתר ימחקו. ועם כל הצורך לצמצם את מספר התזמורות בנתונים הקיימים, נראה לי שזה מצב שאף אחד לא רוצה בו".

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: