גרגייב ופסטיבל הים האדום באילת

פורסם ב"גלובס", 24.12.2005

פסטיבל "קלאסי בים האדום", שהסתיים במוצ"ש, הפך את אילת למשך שלושה ימים למוקד מוסיקלי בינלאומי. והכל בזכות אדם אחד, שאת השפעתו על הקהל אפשר לתאר רק במילה "מאגית". זהו כמובן ואלרי גרגייב, שהוא ומאות המוסיקאים שהביא איתו מבית האופרה "מארינסקי" הרימו ביצועים ברמה גבוהה מאד למרות תנאים פיזיים לא קלים.
הפסטיבל הורכב משלושה אירועי ערב מרכזיים בהאנגר שבנמל אילת, ועוד אירועים קאמריים של נגני תזמורת ה"מארינסקי". אירועי הערב הגרנדיוזיים, כמובן, היו עיקר האטרקציה. אלא שפסטיבל זה פסטיבל, והקהל שהגיע להאנגר נדרש להקרבה משמעותית מבחינה טכנית. למעלה מאלפיים אורחים- רובם מבוגרים, ולא מעט מהם בכירים ומוכרים- ישבו בנימוס בהאנגר ללא בידוד תרמי ואקוסטי, בתנאי קור משמעותי, ועם רעשי רקע מבחוץ שחדרו בקלות מבעד לקירות. למי שאיתרע מזלו להזדקק לשירותים חיכו בחוץ תאי שירותים כימיים ולא מוארים. ויחד עם זאת, נראה היה שכולם יצאו מרוצים עד הגג. בעיקר כי גרגייב ואנשיו סיפקו את הסחורה ביג טיים, ופיצו בגדול על תנאי השטח.
הערב הראשון כלל ביצוע מרשים מאד לסימפוניה השניה של מהלר, "התחיה", בו ניתן היה להתרשם לראשונה מאיכותן הפנטסטית של המקהלה והתזמורת. גם זמרת המצו-סופרן הסולנית היתה נפלאה, ואכזבה קלה נרשמה רק מכיוון זמרת הסופרן שהגזימה בויבראטו. פרק המקהלה המסיים הכביר היה מרגש כצפוי, כשגרגייב מוביל אותו בניצוח מדויק ולא מתלהם ומפיק מהמקהלה שינויי דינמיקה והבעה מלאי ניואנסים.
בערב השני כבר הופקו כמה לקחים בצד הטכני. הלהקה העממית שהרעישה עולמות בקבלת הפנים של הערב הראשון הוחלפה בהרכב קאמרי סולידי, וגם בחוץ כבר נשמר יותר שקט. תכנית הערב הציגה הפעם את האופרה "נבוקו" של ורדי , גם כאן בביצוע מעולה. התזמורת הבריקה, המקהלה גילתה שוב את כוחה (למעט דיקציה בעייתית של הטקסט האיטלקי, שנשמע אצלם כמו רוסית), ושבעה מבין שמונת הסולנים היו מעולים. במיוחד הרשימה מלאדה חודוליי, ששרה את תפקיד אביגיל. הבעיה היחידה בקונצרט, שהפכה לשיחת היום למחרת, היתה עם הזמר ששר את תפקיד זכריה הכהן הגדול. הוא התחיל גרוע מאד, ובהמשך קולו נשבר כמעט לגמרי. את האופרה סיים בקושי, ולשלב ההשתחוויה כבר לא עלה כלל. מההפקה נמסר כי עלה לבמה עם חום גבוה, וכיוון שלא היה לגרגייב זמר חלופי נאלצו להסתדר עם מה שיש.
את הפסטיבל סיימה במוצ"ש אופרה נוספת של ורדי, הפעם "פאלסטף", אותה כבר לא הספקתי לראות.
לסיכום: קהל מבוגר עם הרבה פנים של בכירים, ביצועים מעולים בדרך כלל, והרגשה אמיתית של התרוממות רוח. גרגייב הבטיח לשוב ולקיים את הפסטיבל מדי שנה עד 2008 לפחות, ולפי התגובות הנלהבות שנשמעו לאחר הקונצרטים לא אתפלא אם יראה שם שוב גם הרבה מהקהל הנוכחי. עם זאת, נראה שלרפרטואר יכול להועיל קצת גיוון: במקום שתי אופרות רצופות, ערב אחר ערב, יש בהחלט מקום לשקול בפסטיבלים הבאים לשלב גם קונצ'רטו עם סולן כוכב או קונצרט ליטורגי-אורטורי.