הקלטות חדשות- מוצרט, הנדל, ברוקנר
מתוך "גלובס", 31.1.2006
מוצרט- סונטות לכינור משנת 1781. אנדרו מנזי, ריצ'רד אגר. דיסק "הרמוניה
מונדי".
ככה ככה. לכאורה, היה מקום לציפיות גבוהות: אנדרו מנזי (Manze) הוא כנר בארוק מהטובים שיש, וריצ'רד אגר (Egarr) הוא מלווה נפלא בצ'מבלו. אבל כשזה מגיע למוסיקה של מוצרט העסק מתקשקש. מבחינת אינטרפרטציה הביצוע שלהם מקסים: זורם, מעודן, מתוחכם ואנין. אבל מה לעשות שמדובר בביצוע "אותנטי", עם פסנתר פטישים. אז נכון שזה מה שהיה בתקופתו של מוצרט, אבל זה לא משנה את העובדה שפסנתר פטישים נשמע כמו האח המפגר של הפסנתר המודרני. ובהתחשב בעובדה שיש למוסיקה הזו לא מעט ביצועים בפסנתר נורמלי, ההקלטה הנוכחית מומלצת רק למי שמסתדר עם הצליל העמום והמוגבל של פסנתר הפטישים לאורך זמן.
הנדל ההכרחי. קינגס קונסורט. מנצח: רוברט קינג. דיסק "היפריון".
איזה יופי: עשרים מהקטעים הגדולים של הנדל, מפורסמים ופחות מפורסמים, בביצוע נלהב ומקצועני בכלי תקופה. ההרכב המבצע הוא ה"קינגס קונסורט" הבריטי, בניצוחו של רוברט קינג. ההרכב כולל מקהלה ותזמורת מעולות, ומצרף אליו בקביעות את טובי הסולנים. בשנים האחרונות הם הקליטו לא מעט דיסקים של מוסיקת בארוק, כולל אוסף שנקרא "פרסל ההכרחי". כעת מצטרף גם הנדל לרשימת המלחינים שצריך שיהיה בבית אוסף עם הקטעים ה"הכרחיים" שלהם. ה"הכרחי" אצל קינג הוא לא רק המפורסם ביותר אלא גם היפה ביותר, ולכן הוא שם דגש על קטעים קוליים (שבהם הנדל מרשים במיוחד). יש כאן קטעים מאורטוריות כמו "שלמה", "דבורה" ו"יהודה המכבי", מזמורי תהילה כמו "צדוק הכהן" והאודה למלכה אן, וקטעים כליים מ"מוסיקה על פני המים", "זיקוקי די-נור מלכותיים" ועוד. הכל בטעם טוב, בגישה פרשנית עדכנית ובאיכות ביצוע מרהיבה. בין הסולנים יש שמות מוכרים מאד לאוהבי מוסיקת בארוק, כמו לין דאוסון, אמה קירקבי, ג'יימס באומן, רובין בלייז ורבים אחרים. אגב, הקשר בין שם המנצח לשם ההרכב מקרי בלבד: "קינגס קונסורט" ("ההרכב של המלך") היה שמה של התזמורת המלכותית באנגליה של תקופת הבארוק.
קרלו-מאריה ג'וליני בחזרה על התשיעית של ברוקנר. DVD "ארטהאוס".
המנצח האיטלקי קרלו-מאריה ג'וליני נפטר בשנה שעברה בגיל 91, אחרי קריירת ניצוח מפוארת. אישית, אף פעם לא אהבתי את הפרשנות שלו: היתה לו נטיה קבועה לטמפי איטיים, לעיתים ממש נסחבים, ובדרך כלל לא הצליח לסחוף או להלהיב. למי שמתחבר אליו יותר, כדאי לבדוק DVD שמיובא כעת לארץ, תחת הכותרת "ג'וליני בחזרה". ה- DVD מוקדש לסימפוניה התשיעית הכבירה של ברוקנר- לטעמי, אחת הסימפוניות היפות ברפרטואר הסימפוני כולו. ה- DVD מחולק לשני חלקים: בראשון מתועדת חזרה על הסימפוניה שעורך ג'וליני עם תזמורת רדיו שטוטגרט, ובשני מצולם הקונצרט עצמו. הצפייה בחזרה תעניין רק משוגעים לניצוח: ג'וליני הוא מנצח פדנט ואפור, והחזרה טכנית לגמרי ונטולת ניצוצות. החזרה נערכת בגרמנית, אותה הוא מדבר באופן שוטף, עם תרגום לאנגלית. בקונצרט אפשר לראות את התוצאות- ביצוע כבד וחסר השראה, שמחמיץ בשיטתיות הרבה מהשיאים של היצירה.
אני מצטער מאוד על מה שכתבת על ג'וליני:-"בדרך כלל לא הצליח להלהיב". אותי הוא הצליח מאוד להלהיב: למרות הטמפי האיטיים, ההקלטות שלו לשמינית והתשיעית של ברוקנר עם הפילהרמונית הוינאית הן מהטובות אי פעם. ביצועים בעלי עוצמה ועומק מדהימים. והקשבת להקלטות ורדי שלו? האם מישהו הוציא אי פעם כזו פיוטיות מ"ריגולטו" . ראיתי שדי נהנת מדון קרלוס באופרה שלנו- האם מישהו ניצוח בצורה כל כך מושלמת על האופרה כמו ג'וליני בהקלטה שלו ב-EMI.
ומה עם הרקואיים של ורדי? לא הלהיב אותך?
והאופרות של מוצרט בניצוחו- ויש עוד דוגמאות רבות. ג'וליני הוא אחד המנצחים המעמיקים וההומאנים של דורנו. הוא לא מלהיב בדרך שטוסקניני או קלייבר הלהיבו, אך בדרכו המיוחדת הוא מרגש לפחות כמוהם.
גם אני לא אוהב את ג'וליני, ניסיתי וניסיתי, בכל מיני יצירות והקלטות, לא מבין למה הוא נחשב.
לטעמי הסימפוניה הכי מוצלחת של ברוקנר היא השמינית.