מה יהיה עם החאפרים?

לפני כמה חודשים העליתי כאן את בעיית הנגנים החאפרים, המוכרת היטב לכל מי שהולך לקונצרטים בת"א. מדובר במיטרד אמיתי: אתה יוצא מקונצרט מסחרר או מאופרה מרגשת, ורוצה לתת למוסיקה ולחוויה לשקוע ולהתעכל. בחלום: עם יציאתך מתקיפים אותך מיד נגן צ'לו שמחריק את ההמנון מהתשיעית של בטהובן, חצוצרן שתוקע לך את שיר הטוריאדור מ"כרמן", או כנר שדוחף לך לאוזן את "ארבע העונות". כולם גרועים עד אימה, ומשאירים טעם רע מאד באוזן. לא משנה אם שמעת את "מתיאוס פסיון" במוזיאון, את השלישית של מהלר בפילהרמונית או את "לה טרוויאטה" באופרה, בכל מקרה החבר'ה האלו ימוטטו לך את החוויה. אם הם היו מוסיקאים אמיתיים, מילא; אבל מדובר בנגנים איומים, שפשוט מצאו דרך קלה לעשות כסף בזכות הקהל הישראלי הרחום. ומצד שני, לכאורה אין מה לעשות: הרי זו סוג של פרנסה עבור החלטוריסטים קשי היום הללו, וסילוקם הוא מעשה מאד לא אנושי.
מאז שפורסמה הכתבה, התקבלו לא מעט תגובות. כולם מסכימים שמדובר במטרד איום, אבל פוחדים לעשות משהו בעניין כדי שלא להצטייר כלא-אנושיים. ומכיוון שכולם מפחדים לקחת עמדה, המטרד נמשך.
לדעתי, מי שצריכה להרים את הכפפה זו עיריית ת"א. ראשית, צריך להכיר בכך שמדובר לא במוסיקאים, אלא בקבצנים. ובשביל קבצנים יש תקציבי רווחה. אין שום סיבה שיהרסו ערב לאנשים ששילמו הרבה כסף כדי לקבל חוויה מוסיקלית. שנית, יש פתרון ביניים: במקום להטריד עם הנגינה הזוועתית שלהם, שפשוט יעמדו שם עם הכלים. מי שרוצה לנדב להם כסף, יכול לעשות זאת גם בלי החירטוט שהם קוראים לו מוסיקה.