Skip to content

ביקורת אופרה- "נשף מסיכות" באופרה הישראלית

25 באפריל 2006

מתוך "גלובס", 26.4.2006

"נשף מסיכות" היא בהחלט לא האופרה הגדולה ביותר של ורדי, אבל היא מהודקת למדי וכמעט שאין בה רגע דל. עם מבצעים טובים הביצוע יכול ממש להמריא, כמו שהיה לפני שלוש שנים בפילהרמונית בניצוחו של דניאל אורן. את ההפקה הנוכחית באופרה, לעומת זאת, אפשר לסכם כ"בסדר גמור".

העלילה הרבה פחות מסובכת ממה שנראה בהתחלה. זה הולך ככה: ריקרדו הוא מושל בוסטון. רנאטו הוא מזכירו הנאמן. אמליה היא אשתו של רנאטו. אמליה וריקרדו, המושל, מתאהבים. רנאטו מגלה זאת, ונגנב. רנאטו מצטרף לקושרים המעוניינים, איש מסיבותיו, לרצוח את המושל. הרצח מתבצע בנשף מסיכות שעורך המושל במערכה השלישית. בנשימתו האחרונה נשבע המושל לרנאטו כי לא בגד עם אמליה, ומוחל לו על הרצח. יש לציין שהוא רק חצי צודק: זה נכון שלא היה בינו לבין אמליה מגע, אבל רצון ותשוקה היו אף היו.
ועכשיו לביצוע עצמו. מסמר ההצגה היה דווקא בתפקיד שולי: זו היתה הזמרת הישראלית אנה סקיבינסקי בתפקיד המשרת אוסקר, שהפגינה חן בימתי יוצא דופן וקול צלול ויפה. שני הסולנים בתפקידים המרכזיים הופיעו גם בפילהרמונית לפני שלוש שנים, ואז- בניצוחו המסעיר של דניאל אורן ובאקוסטיקה הטובה יחסית של היכל התרבות- שיכנעו לטעמי יותר. מישל קריידר, בתפקיד אמליה, הפגינה הפעם קול מתכתי מעט, והצליחה לרגש רק לקראת הסוף. פיירו ג'וליאצ'י, בתפקיד המושל ריקרדו, עשה את העבודה בצורה סבירה אבל גם הוא לא ממש עבר את חומת האקוסטיקה הגרועה של המשכן.
יתר הסולנים היו ברובם טובים. אלנה זרמבה (Zaramba) היתה משכנעת מאד בתפקיד מגדת העתידות אולריקה, וכך גם שני הבאסים הישראליים ולדימיר בראון ונח בריגר (בתפקיד הקושרים). האכזבה המרכזית בביצוע הנוכחי היתה מצידו של ג'ונתן סאמרס, בתפקיד רנאטו. סאמרס הציג קול חלוד, לא מלוטש ולא נקי, ולטעמי די קילקל את השורה. אגב, זה לא חדש: לא אהבתי אותו גם כששר כאן את תפקיד ג'רמונט ב"לה טרוויאטה", מאותן סיבות בדיוק.
התזמורת, בניצוחו של קרלו מונטנארו, היתה בסדר גמור; שימו לב שבחלק מההפקות ינצח הישראלי הצעיר עומר ולבר (25), בהופעת בכורה באופרה. המקהלה התחילה ככה-ככה, והשתפרה גם היא ככל שחלף הזמן.
בכל הנוגע לבימוי והתפאורה, צריך לחכות עד הסוף כדי שירד האסימון. בגדול, התפאורה במערכות הראשונות אפלה למדי, ומבוססת על גווני שחור ואפור (ולעיתים מעט אדום) לפי התפתחות העלילה. הכוונה כאן, כפי שהיא מוצהרת בתוכניה, היא ליצור אוירה של סרט של היצ'קוק. עם זאת, התוצאה המושגת בפועל היא של חושך וקדרות קצת מעיקים מדי. רק בסוף, בנשף המסיכות, הקדרות הזו מוחלפת בספקטקל צבעוני של נשף עליז, עם קונפטי שיורדים מהתקרה ומושכים מחיאות כפיים אוטומטיות.
לסיכום: הפקה מרשימה ומהנה, שמשתפרת ככל שחולף הזמן. עם זאת, לא יהיה מוגזם לקבוע שהיו העונה באופרה הפקות מוצלחות יותר.

 

ורדי- "נשף המסיכות". האופרה הישראלית החדשה. מנצח: קרלו מונטנארו. משכן האופרה, 23.4

להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: