Skip to content

ביקורות- "מאסטרו" (נתן דונביץ'); האוסף החדש של הליקון; וביצוע חדש לרקויאם של מוצרט

13 ביוני 2006

פורסם ב"גלובס", 13.6.2006

מאסטרו- גדולי המנצחים בכל הזמנים. נתן דונביץ'. הוצאת זמורה-ביתן.

זהו הרביעי והאחרון בסידרת הספרים של נתן דונביץ', שהיה במשך שנים רבות מבקר המוסיקה הקלאסית של "הארץ". הפעם מוקדש הספר למנצחים הגדולים של המאה העשרים. הספר מתחיל בראשית המאה עם הדור של ניקיש ומהלר, ומסתיים במאורות הגדולים של היום כמו טילמאן, ראטל וסאלונן. בין הקצוות תמצאו את כל המנצחים הגדולים של המאה- מהטה, שולטי, אבאדו, קלייבר ועוד ועוד. יש בספר גם פרק קצר על המנצחים המרכזיים של הזרם ה"אותנטי", אך ברור שליבו של המחבר נתון הרבה יותר לאלו השייכים לזרם המרכזי. הסגנון דומה מאד לספרים הקודמים של דונביץ': הדיון בכל אחד מהמנצחים הגדולים כולל סקירה ביוגרפית, ציטוטים מראיונות, רשימות שנערכו עליו לאורך השנים, המלצות על הקלטות, ושלל פרטים נוספים שנאספו מהרבה מאד מקורות. אלו נעים בין קוריוזים חביבים לבין מידע משמעותי על המנצח, וניתן ללמוד מהם לא מעט. זהו אמנם ספר עיון מובהק, אבל אוהבי מוסיקה ותיקים ימצאו כאן הרבה אינפורמציה שנחמד לקרוא גם ברמה הרכילותית. קהל היעד להערכתי הוא מנוייה הותיקים של הפילהרמונית, שהמנצחים המוזכרים בספר מוכרים להם ממקור ראשון. את הצעירים יותר, לא נראה לי שסוגיות כמו "איך דחתה הפילהרמונית הצעה להזמין את זובין מהטה בשנת 1958" או "האם פורטוונגלר היה נאצי" יעניינו במיוחד. האמת? חבל.

מוצרט- הקונצ'רטי הגדולים לפסנתר. ארבעה דיסקים "הליקון".

"הליקון" לא נחה לשניה, וכעת נחת על המדפים האוסף החדש שלה עם עשרה קונצ'רטי נבחרים לפסנתר ותזמורת. השיקולים בעד ונגד מופיעים להלן.
בעד: 1. עשרת הקונצ'רטי שנבחרו לאוסף הם באמת בין היפים ביותר. 2. האוסף מציג מגוון עשיר של פסנתרנים וגישות ביצוע, כולל אפילו רונדו קצר בפסנתר פטישים. 3. חלק מהביצועים מעולים, במיוחד החדשים יותר. בראשם- הביצועים של קובצ'ביץ'/דיוויס לקונצ'רטו מס' 25, של אושידה/טייט למספר 22, ושל ברנבוים למס' 19. 4. כל זה נמכר במחיר של כמאה שקלים בלבד.
נגד: 1. חלק מהביצועים מיושנים, בעיקר מהיבט איכות ההקלטה. הרעיון להציג גישות ביצוע שונות הוא אמנם מבורך, אבל להקלטות ישנות יש כאן בעיני יצוג יתר. כך, לדוגמא, מפוספסים קונצ'רטו מס' 20 ו- 24 בגלל ליווי צעקני של התזמורת, ואפילו מס' 23 המקסים נשמע פחות רך ומענג מביצועים חדשים יותר. 2. אוסף של קונצ'רטי של מוצרט בלי יצוג למאריי פרהיה הוא בעייתי. מדובר מן הסתם בבעיות משפטיות של יצוג והרשאה, אבל עדיין.
לסיכום: אוסף יפה ומשתלם, אבל לטעמי הוא היה יוצא מורווח מבחירה יותר שגרתית ופחות מתוחכמת של ביצועים.

מוצרט- רקויאם. מקהלת חבל הסאר, תזמורת "לה גרנד אקורי". מנצח: ז'אן-קלוד מלגואר. דיסק 617 K.

כידוע, מוצרט לא השלים את ה"רקויאם" שלו: מי שעשה זאת היה תלמידו זיסמאייר, לאחר שמוצרט נפטר. ההשלמה של זיסמאייר מוכרת היום כחלק מהמקור, אבל לרקויאם נעשו במשך השנים נסיונות השלמה נוספים. ביצוע חדש שיצא כעת מציג את ההשלמה שעשה ליצירה זיגיסמונד נויקום (Neukomm), מלחין בן-זמנו ובן-עירו של מוצרט (זלצבורג). רוב פרקי היצירה מבוצעים בגירסה המוכרת, אבל ההפתעה מופיעה בסוף: פרק "ליברה מה" ("שחרר אותי"), שנויקום הוסיף ב- 1819. הפרק חובר בעת שהייתו של נויקום בריו דה ז'נירו, והתגלה לאחרונה באחד מארכיוניה. הביצוע החדש, בניצוחו של ז'אן קלוד מלגואר, לא פחות ממצוין. מלגואר מוביל את ההרכבים לביצוע מהיר ומלא עוצמה, לעיתים ממש רדיקלי במהירויות ובאופן ההבעה. לטעמי, זה ביצוע שמתברג בקלות לרשימת הטובים ביותר שיש לרקויאם. לגבי ההשלמה: הפרק של נויקום די קצר (שמונה דקות וקצת) ואופיו חזק ומלא הוד, אבל מוצרט זה לא. הדיסק מומלץ בעיקר בזכות הביצוע המעולה לדבר האמיתי.

להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: