הקלטות חדשות- מהלר, מוצרט, הוגו וולף

פורסם ב"גלובס", 27.6.2006

מהלר- סימפוניה מס' 2. מנצח: פייר בולז (Boulez). דיסק "דויטשה גרמופון".

היתכן שסוף-סוף בולז הוציא הקלטה מוצלחת לסימפוניה של מהלר? ועוד איזה. בולז עוסק בהקלטות מחזור הסימפוניות של מהלר כבר שנים, ואלו ששמעתי עד כה השאירו אותי מאוכזב למדי. הוא היה בהן טכני מדי, לא מספיק רגשי, לא פוגע בפואנטות- בקיצור, לא משהו. אבל כעת, לקראת הישורת האחרונה, המצב מתחיל להשתנות. בימים אלו יצאה ההקלטה לסימפוניה השניה, וקשה שלא להתפעל.
השניה ("התחיה") היא בעיני המרשימה ביותר במחזור הסימפוניות של המלחין. בולז, בדרך כלל מנצח טכני וחסר כריזמה (בזכותם זכה בעברית לכינוי "פייר בול-עץ") דווקא הולך איתה עד הסוף. הצליל מבריק וחד, הפרשנות נמרצת ומלאת עוצמה, והרגעים השקטים קסומים כנדרש. בניגוד להקלטות הקודמות שלו, ברור לגמרי שיש כאן בשורה חדשה ואמיתית. מעבר לנגינה התזמורתית המופלאה (הפילהרמונית הוינאית), יש תרומה משמעותית גם לזמרות (כריסטין שייפר ומישל דה-יונג) ולמקהלה (ה"זינגפריין" המעולה של וינה). ועם זאת, באופן מפתיע, דווקא הפרקים הראשונים, הכליים, הלהיבו אותי במיוחד. זו הפעם הראשונה שבולז משאיר אותי ממש נרגש כשהוא מנצח על מהלר. יתרון נוסף להפקה היא שהסימפוניה מופיעה על דיסק יחיד (בן למעלה משמונים דקות), בניגוד לרוב מתחרותיה שמופיעות על שניים. זוהי ההקלטה הלפני אחרונה של בולז למחזור הסימפוניות של מהלר- את השמינית הוא השאיר לסוף- ולא האמנתי שזה יקרה, אבל ממש יש למה לצפות.

מוצרט- מוסיקת לילה זעירה ועוד. מנצח: ג'ורדי סבאל (Savall). דיסק "אליה ווקס".

קחו את "מוסיקת לילה זעירה" השחוקה עד זרא של מוצרט, נערו ממנה את כל האבק שנצבר עליה ברבות השנים, וקבלו את הביצוע החדש של ג'ורדי סבאל. התווים הם אותם תווים, אבל הגישה רעננה לחלוטין. סבאל מוליך הרכב כלי תקופה פריך וקופצני, והקווים המלודיים שלו כל כך שקופים ובהירים עד שממש אפשר להפריד ביניהם בקלות ולשמוע מהלכים הרמוניים ומלודיים שבביצועים אחרים כמעט נסתרים מהאוזן. התוצאה היא ביצוע חינני וגמיש, שעולה אפילו על ביצועים מתחרים בכלי תקופה. עוד בדיסק: ה"סרנאטה נוטורנה", הנוקטורנו לארבע תזמורות, וה"בדיחה המוסיקלית", שלמרות היותה מהתלה על חשבון מלחינים בינוניים היא עדיין מוסיקה לא רעה. יופי של דיסק, אם כי לא לשמרנים.

הוגו וולף- פרומתיאוס. מנצח: קנט נגאנו. דיסק "הרמוניה מונדי".

לאוהבי לידר (שירים אומנותיים) הדיסק הזה שווה בדיקה מעמיקה. הוא כולל שירים מתוך שלושה מחזורי שירים של הוגו וולף, בגירסתו של המלחין עצמו לתזמורת. וולף היה בן זמנו של מהלר, שנפטר בגיל 43 לאחר שלקה בעגבת. הוא נחשב לאחד מחשובי המלחינים של וינה בסוף המאה ה- 19, והשירים שלו משקפים בצורה מושלמת את הרוח הפוסט-רומנטית של וינה באותה תקופה: הם מלאי דרמה ורגש, ומבטאים היטב את כשרונו של וולף לבטא טקסטים באמצעות מוזיקה.
השירים המופיעים באלבום הנוכחי כתובים לזמר או זמרת בליווי תזמורתי עשיר, והסגנון שלהם מזכיר קצת את וגנר והרבה את מהלר. זה לא מפתיע: וגנר היה המלחין הנערץ על וולף ביותר, ומהלר היה מכר קרוב. הדיסק כולל שירים משלושה מחזורים: "שירי מריקה" (Moerike), "ספר השירים הספרדי" ושירי גתה (Goethe). "שירי מריקה", לפיוטים של אדוארד מריקה, הם אולי הדרמטיים ביותר; במיוחד בולט השיר ברצועה 7 ("פרש האש"), שהוא היחיד בדיסק בו משתתפת גם מקהלה. ב"שירי גתה", לעומת זאת, קל יותר למצוא את וולף הלירי והרומנטי. כבר השיר הראשון במחזור זה, "מיניון", יפה ומרגש להפליא. המבצעים הם הסופרן ג'וליאנה באנסה (Banse) והבריטון דיטריך הנשל (Henschel), עם התזמורת הסימפונית הגרמנית של ברלין בניצוח של קנט נגאנו. כולם מצוינים. את השם "פרומתיאוס", אגב, לוקח הדיסק מהשיר האחרון במחזור שירי גתה, שהוא גם זה החותם את האלבום כולו.