הפוליטיקה של המוסיקה, והפעם: דירוג התזמורות

פורסם ב"גלובס", 3.7.2006

ביצת המוסיקה המקומית כמרקחה בימים האחרונים, לאחר שהמדור למוסיקה במשרד התרבות מסר לתזמורות המקומיות את הציון שקיבלו במבחני האזנה. את הבדיקות ערכה ועדה מיוחדת, שמנתה 13 אנשי מוסיקה מוכרים. הבודקים דירגו את התזמורות לפי שלוש רמות: "מצוינת", "טובה" ו"נאותה". דירוג זה משמעותי לא רק מבחינת היוקרה, אלא גם מבחינת התיקצוב: תזמורת שזוכה לדירוג נמוך אמורה לקבל פחות תקציב ממשרד התרבות. ערכה הכספי של כל מדרגה נאמד ב- 300,000 שקל, סכום גבוה מאד במושגים ישראליים.

ממצאי הועדה הינם כדלקמן:

רמה "מצוינת"- התזמורת הפילהרמונית הישראלית ו"אנסמבל המאה ה-21", המתמחה במוסיקה מודרנית.

רמה "טובה"- התזמורות הסימפוניות של ראשון לציון, של ירושלים ושל חיפה, תזמורת ה"קאמרטה" ירושלים, "אנסמבל סולני תל אביב", ותזמורת הבארוק ירושלים.

רמה "נאותה"- התזמורת הקאמרית הישראלית, התזמורת הקיבוצית, הסימפונט רעננה והסינפונייטה באר שבע. הועדה ציינה כי רמתן של חלק מהתזמורות בקטגוריה זו אינה מספקת, וכי גופים אלה יקבלו הודעה נפרדת מיוחדת.

התוצאות מעוררות תגובות נזעמות בקרב הנוגעים לעניין. "כשכסף מעורב, נוצרת באופן טבעי מערכת לחצים ואינטרסים", אומר גורם בכיר בתחום. "וזה נעשה בעייתי במיוחד בהתחשב בכך שמדובר כאן בקריטריון של איכות אמנותית, שמאד קשה לכמת. כדי שהממצאים יהיו תקפים צריך שיהיו בוועדה אנשים אובייקטיביים ונטולי אינטרס, ושכל אחד מהם יבוא לפחות מספר פעמים לכל תזמורת לאורך מספר עונות".

בפועל, מסתבר שהועדה פעלה בצורה קצת שונה. "היו שופטים שונים בתזמורות שונות", אומר גורם אחר בתחום. "איך אפשר לעשות ככה השוואה רצינית"? בנוסף, מסתבר שלחלק מהשופטים יש אינטרס ברור בתוצאות: הם פועלים אמנם בהתנדבות, אך חלקם מכהנים כמלחיני בית בתזמורות. השופטים הונחו להימנע מלשפוט תזמורות שיש להם נגיעה אישית בהן, אך איך אפשר לעשות הערכה יחסית אם לא שומעים את כל הנבדקים? לשופטים יש גם הנחיות תמוהות נוספות: להימנע מהצבעה על תזמורות שבקונצרטים שלהן לא נכחו (כאילו, דא?), ולהימנע מהצבעה לתזמורות שרמתן נופלת לדעתם מ"נאותה". סעיף אחרון זה תמוה במיוחד, שכן הוא אינו מאפשר ביקורת גרועה כלל.

כמי שמבקר כבר כעשר שנים בקביעות בקונצרטים של כל הגופים הנסקרים כמעט, דווקא נראים לי ממצאי הועדה סבירים למדי. עם זאת, יש לה גם שתי קביעות בעייתיות:
• "אנסמבל סולני תל-אביב" הוא התזמורת הקאמרית הטובה ביותר בארץ, ומקומו הראוי הוא בקטגוריה ה"מצוינת".
• רמתה של תזמורת הבארוק ירושלים היא לא יותר מ"נאותה", והיא מצליחה להיות טובה רק כשיש מולה מנצח/ת בעל/ת שיעור קומה. זוהי תזמורת הבארוק היחידה בארץ, וקיומה הכרחי; היא פשוט זקוקה לתוספת תקציב כדי שתוכל להרשות לעצמה מנצחים כאלו בקביעות.

עם כל היתר, כאמור, אין לי בעיות. ברור שכל התזמורות שנפגעו מרימות קול צעקה, אבל לא בהכרח בצדק. הוועדה מדייקת בהחלט בכל הנוגע ל"קמראטה"- תזמורת טובה, לא יותר; וכך גם בנוגע לאיכותן הבינונית של הקאמרית הישראלית והקאמרית הקיבוצית.

הממצאים מעלים שוב את השאלה הותיקה: האם ישראל באמת זקוקה לכל כך הרבה תזמורות קאמריות באיזור המרכז? האם אין מקום לשקול לוותר על אחת או שתיים, ולתמוך יותר באילו שנותרו? מצד שני, היא גם מעלה תמיהה לגבי מדור המוסיקה במשרד התרבות: אם כבר קובעים קריטריונים לאיכות, למה לא לעשות את זה כמו שצריך?