שמועות, צנזורה ואינטרנט

אם אתה אדם פרטי, ולא איש צבא או עיתון, ושמעת משהו, אין לך חובות כלשהן, למעט אם קיבלת ידיעה שברור שהיא סודית, כמו מסמך צהלי שנזרק בטעות לזבל וכתוב עליו סודי ביותר.
לצנזורה יש סמכות לנטרל כל ידיעה, כמובן, אבל לך אין חובה להגיש לה חומר לפני שפורסם. כך שאתה יכול לפרסם מה שאתה רוצה, והם יכולים להוריד את זה. איך ? לא יודעת, מקווה שלא יורידו את כל הרשת כדי להיות בצד הבטוח. הם מסוגלים לכל.
הכי טוב זה להסתתר מאחורי לינק. כלומר, אם השמועה כבר מצוטטת תביא לינק במקום לכתוב בעצמך.
נו, ועכשיו, מה השמועה ?
כן, עדיף בטוקבק מאשר בידיעה עצמה. לא שאי אפשר למצוא שזה אתה כתבת את הטוקבק תחת שם אחר, אבל זה כבר עבודה קשה יחסית, ואף אחד לא יטרח כיון שאין פה שום עבירה.

למה הדחיפות הזאת לפרסם שמועות? נכון שהיום אפשר ללמוד על ארועים מלשון הדיווח שנבחר בתקשורת, נכון שלכולנו יש חברים שיודעים מה קורה שם, אבל בעיני הרצון לפרסם ראשון (אני לא מתכוונת דווקא אליך אלא בכלל לאופן שבו מתפרסמות ידיעות בכלי התקשורת) לא יכול לגבור על כך שמשפחות יקבלו ידיעה מסודרת, רשמית ומהימנה על מות יקירן.
למשפחתו של אחד ההרוגים האזרחים במתקפת קטיושות זה נודע מהתקשורת. לפני זמן מה פורסם שהופל מטוס F-16, ידיעה שהתבררה כשגויה אבל עצרה את נשימתן של משפחות רבות. בשביל מה? אז נדע בעוד שעה.
אני מכירה את הטיעון שהשמועות גרועות יותר, וממילא כולם יודעים וחוששים, אבל בעיני זה לא שקול לכך שמשפחה אחת תשמע על כך מהתקשורת.

בכלל מתקבלת ההרגשה שחלק גדול מהפרסומים בתקשורת, לאו דווקא בהקשר עצוב זה אלא על דברים אחרים שפרסומם נאסר אבל בכל זאת מספרים לנו על עצם קיומם, נובעים מרצונם של עיתונאים לרמוז לנו שהם יודעים דברים שאנחנו לא יודעים. בקיצור: משחקי כוח. אין ספק שלעיתונות יש תפקיד חשוב ביידוע הציבור, אבל לפעמים הרושם הוא שלא מדובר כל-כך במילוי התפקיד הזה כמו במין מפגן מיותר של כוח.