הקלטות חדשות- וגנר, באך, בוקסטהודה, דבוז'אק

פורסם ב"גלובס", 14.8.2006

וגנר- לוהנגרין. מנצח: ג'יימס ליוויין. 2 DVD "דויטשה גרמופון".
למרבה הצער, הדרך היחידה להיחשף לאופרות של וגנר בארץ היא באמצעות הקלטות DVD. הבעיה היא שרוב ההקלטות האלו מגיעות מהפקות ותיקות של המטרופוליטן אופרה בניו-יורק, שהופיעו לראשונה בקלטות וידאו ומועלות בשנים האחרונות לפורמט DVD. למה זו בעיה? כי חלק ניכר מההקלטות האלו של ה"מט" הן לא משהו. ראשית, ג'יימס ליוויין- המנהל המוסיקלי של ה"מט" שמנצח עליהן- הוא לא אלוף העולם בוגנר. שנית- ביחס להפקות חדשות, הן די חסרות ברק מבחינת איכות הצילום והצבע.
ההקלטה הנוכחית ל"לוהנגרין" היא מ- 1986, והועלתה לפורמט DVD השנה. ההקלטה היא מהפקה חיה בבימויו של אוגוסט אברדינג, ובכל הנוגע לתפאורה ובימוי היא די מוצלחת. החשוב ביותר הוא שהבימוי רגיל ולא מודרני, ולטעמי זהו יתרון גדול. ההקלטה לוקה אמנם בחלק מהמגבלות שהוזכרו למעלה, אבל צוות הזמרים מחפה על כך בענק. במיוחד מדובר בזמרים בשני התפקידים הראשיים: פטר הופמן נפלא בתפקיד לוהנגרין, בעיקר אחרי שהוא מתחמם קצת, ואווה מרטון פשוט מושלמת בתפקיד אלזה. היא דרמטית ומרגשת, עם קול יפהפה ונוכחות בימתית מרשימה מאד. גם יתר הזמרים טובים, אבל אם לקנות, אז בזכות שניהם.

באך- קונצ'רטי. האקדמיה למוסיקה עתיקה ברלין. דיסק "הרמוניה מונדי צרפת".
הדיסק הזה יצא כבר בשנה שעברה, ורק כעת הגעתי אליו. מזל: בהשוואה לא מחייבת, נראה שנמצא הביצוע האולטימטיבי לכמה מהקונצ'רטי של באך. יש בדיסק ארבעה מהם: מס' 1052 לכינור עם הכנרת מידורי זיילר, מס' 1062 לשני צ'מבלי, מס' 1057 לצ'מבלו ושתי חליליות, ומס' 1060 המפורסם לכינור ואבוב. הביצוע של האקדמיה למוסיקה עתיקה מברלין, שמנגנים ללא מנצח, אדיר. הוא חד, תוסס ופריך, עם צליל תקופתי מבריק וזרימה סוחפת, כמעט ג'אזית. ממש אפשר לשמוע את חדוות המוסיקה של הנגנים מכל תיבה. בהחלט לא לשמרנים, כן לכל מי שאוהבים את הבאך שלהם אנרגטי ולא מכופתר. זהו ללא ספק אחד מהדיסקים המוצלחים ששמעתי לאחרונה.

בוקסטהודה- "איברי ישו שלנו". קנטוס קלן. מנצח: קונרד יונגהנל. דיסק "הרמוניה מונדי צרפת".
היצירה יפהפיה. "איברי ישו שלנו" (Membra Jesu Nostri) הוא מחזור של שבע קנטטות מקהלתיות, בליווי כלי מיתר ועוגב. כל אחת מהקנטטות מוקדשת לאיבר אחר בגופו של ישו הצלוב: כפות הרגליים, הברכיים, החזה, הלב וכך הלאה. זוהי מוסיקה אישית, אינטימית, מרגשת במובן העמוק של המילה. לראשונה התוודעתי אליה בביצוע הותיק (והמוזל) של גרדינר, והתאהבתי מיד. מאז יצאו ליצירה עוד ביצועים, כמו זה של מסאקי סוזוקי לדוגמא, אבל גרדינר נשאר אצלי תמיד הפייבוריט. הביצוע החדש של יונגהנל מציע ליצירה פרשנות רדיקלית: זהו ביצוע שקוף מאד ומוחצן, ששם דגש על יופיים של הקולות הסולניים ופחות על רכות ההבעה. הסולנים ברובם מעולים, כך שאי אפשר לומר שזה לא יפה. מצד שני, הביצוע הזה נשמע לי סולני ומבריק מדי. אין כאן את העדינות והרוך שאפשר למצוא אצל גרדינר, אלא מעין מצעד וירטואוזי של קולות יפים שמשתלבים זה בזה. מעניין זה כן, מרגש- פחות.

עוד DVD משוחזר, והאמת שדי מיותר. זוהי הקלטה מקונצרט שהתקיים ב-1977, כשאת רוסטרופוביץ' מלווה התזמורת הפילהרמונית של לונדון בניצוח קרלו-מאריה ג'וליני. היצירות יפות ואיכות הסאונד טובה, אבל רוסטרופוביץ' לא מי-יודע-מה פוטוגני ואיכות התמונה לא מדהימה. בקיצור, קשה להצביע על היתרון היחסי של ה- DVD הזה לעומת דיסק רגיל שעולה רבע מחיר.