די.וי.די חדשים: ארתור רובינשטיין, לייף אובה אנדסנס

פורסם ב"גלובס", 10.10.2006

ארתור רובינשטיין מנגן קונצ'רטי לפסנתר. התזמורת הסימפונית של לונדון. מנצח: אנדרה פרווין. DVD "דויטשה גרמופון".
זהו DVD שרבים חיכו לו: ארתור רובינשטיין מנגן שלושה מגדולי הקונצ'רטי הרומנטיים (גריג, שופן, והשני של סן-סנס) על גבי דיסק אחד. ההקלטות האלו שודרו כבר מזמן בתחנות טלוויזיה שונות, אבל כאן הן מרוכזות בפורמט ה-DVD הנוח. יתרון נוסף וחשוב הוא הבונוס, בצורת ראיון ארוך ומרתק עם רובינשטיין. הראיון התקיים בפאריז ב- 1975, כשהפסנתרן היה בן 90. הוא צלול להפליא, פתוח ותקשורתי, ועמוס תובנות על החיים, היהדות, האמנות והמוסיקה. הלוואי עלי בגיל הזה. על מוסיקה מודרנית, לדוגמא, הוא אומר בעדינות שזו שפה שהוא פשוט לא מבין ולכן גם לא יכול לשפוט; על עצמו הוא מספר שניסה להתאבד בגיל צעיר, נכשל, ומאז הרגיש שנולד מחדש; בהמשך הוא מודה שהוא שוגה מדי פעם בתווים, אבל מסביר שלנגן נכון ולעשות מוסיקה הם שני דברים שונים.
לגבי הביצועים עצמם: הנגינה של רובינשטיין, בן התשעים, מדהימה בחיוניות ובכוח שלה. לעיתים הוא קצת אגרסיבי מדי לטעמי, ופה ושם חסר לי עידון; אבל לראות את הקשיש הזה בפעולה זה עסק מרגש למדי. החיסרון העיקרי של ההפקה הוא בכך שהיא בת שלושים שנה, ומיושנת בהתאם. המנצח, אנדרה פרווין, מופיע בתספורת קארה מכוערת להפליא והניצוח שלו חסר כריזמה לחלוטין, ואיכות התמונה דהויה וחסרת ברק יחסית להקלטות חדשות. בקיצור, את ההפקה הזו קונים רק בזכות הפסנתרן, שמספק את הסחורה ביג טיים.

לייף אובה אנדסנס מנגן באך ומוצרט עם התזמורת הקאמרית הנורבגית. DVD של EMI קלאסיקס.
עוד פסנתר, אבל הפקה שהיא כמעט ההיפך הגמור מזו של רובינשטיין. הנורבגי הצעיר לייף אובה אנדסנס (Andsnes) הוא אחד הפסנתרנים האהובים עלי היום: יש לו צליל פעמוני ונעים, והופעה אטרקטיבית שמזכירה קצת את יו גרנט פלוס קצת משקל והרבה כריזמה. ב-DVD הזה, שמוקדש לקונצ'רטי של מוצרט ובאך, הוא שובר את כל הכללים המקובלים. זוהי הקלטה מקונצרט שהתקיים באוסלו ב- 2004, בו שימש אנדסנס סולן, מנצח ומנחה. הקונצרט יוצא דופן ממספר בחינות. ראשית, המיקום- לא אולם קונצרטים רגיל אלא בית הדואר הישן של אוסלו, שעמודי השיש שלו מאפשרים הופעה בתנאים שמזכירים יותר קונצרט ג'אז. שנית, אנדסנס מנגן בו רק חלקי יצירות: הפרק השלישי מהקונצ'רטו מס' 18 של מוצרט, שני פרקים מהחמישי של באך, הרונדו ממס' 9 היפהפה של מוצרט, ושני הראשונים ממס' 20 של מוצרט. למה? כי ככה היה מקובל בתקופתו של מוצרט, ושבירת הפורמליות מאד התאימה לחוויה שאנדסנס ניסה להעביר כאן. זו מן הסתם גם הסיבה לעוד כמה אנומליות: ההופעה היא בבגדי יומיום רגילים ולא בבגדי קונצרט פורמליים, המצלמה בורחת מדי פעם לבדוק מה קורה במקביל ברחוב, התפאורה נשלטת בכחול וכך הלאה. לכל אלו מתווסף ראיון עם אנדסנס שמשובץ בין הפרקים, בו הוא מציג בקצרה ובנעימות את הקטעים שהוא עומד לנגן (בנורבגית, עם כתוביות תרגום לאנגלית). הנגינה יפהפיה, אנדסנס והתזמורת מלאים חדוות מוסיקה, איכות התמונה והסאונד מעולה, והתוצאה הסופית היא הפקה יוצאת דופן ומהנה מאד.