הקלטות חדשות: בורגשטדה מנגן קופרן, האוסף החדש של הליקון, והמיטב של אנדראס שול

פורסם ב"גלובס", 6.11.2006

מיכאל בורגשטדה

פרנסואה קופרן- מכלול היצירות לצ'מבלו. מיכאל בורגשטדה. "בריליאנט".
למיכאל בורגשטדה (Borgstede) יש סיפור אישי די יוצא דופן. הוא נולד בגרמניה, ופיתח קריירה של צ'מבליסט בינלאומי מוכר. אלא שבמסגרת לימודיו בהולנד פגש בחורה ישראלית, ועבר בעקבותיה לארץ. בשנים האחרונות הוא חי בתל-אביב, ומתפרנס מכתיבה על המצב במזה"ת לעיתון הגרמני "פרנקפורטר אלגמיינה צייטונג". במקביל הוא נוסע בשיטתיות לאירופה כדי להופיע בקונצרטים, כי לדבריו שם הוא מרוויח ביורו את מה שהוא מרוויח בארץ בשקלים.
בנוסף לכתיבה ולהופעות, השנה הוציא בורגשטדה גם פרויקט ענק מוקלט. מדובר באוסף של 11 דיסקים, ובו מכלול יצירותיו של פרנסואה קופרן לצ'מבלו. קופרן (1733 – 1668) נחשב לאחד מחשובי הבארוק הצרפתי, ולאורך השנים חיבר ארבעה כרכים של יצירות לצ'מבלו. האוסף מסודר בצורה כרונולוגית, החל מהכרך הראשון משנת 1713 ועד לאחרון משנת 1730. האזנה שיטתית, לפי הסדר, מאפשרת ממש לעקוב אחרי ההתפתחות האישית של המלחין.
הביצוע מצוין, הן מבחינת איכות הנגינה וההקלטה והן בכל הנוגע ליסודות סגנוניים (הדגשות, עיטורים, הבלטת קווים מלודיים מסוימים וכדומה). יחד עם ההקפדה על הסגנון יש בביצוע גם הרבה חופש וגיוון, ולכן הוא לא משעמם למרות האופי המונוטוני של הכלי. עם זאת, צ'מבלו זה צ'מבלו, ולכן מומלץ להאזין לאלבום במנות קטנות בכל פעם. מבחינת קהל יעד, נראה לי שהאלבום יעניין בעיקר אוהבי בארוק שיודעים בדיוק למה לצפות.
את האלבום ניתן לרכוש באמזון.קום בחמישים דולר, או באמזון הגרמני (Amazon.de) שם הוא זול בהרבה (23 יורו). בקרוב הוא אמור להיות מופץ גם בחנויות הדיסקים בארץ.

רפסודיה בכחול- מיטב המוסיקה הקלאסית האמריקנית. דיסק אוסף "הליקון".
אחרי שכבר חשבנו שהמחלקה הקלאסית ב"הליקון" מיצתה את כל אפשרויות האוסף- ממוסיקה קולית ועד מוסיקה לגיטרה- מגיע השבוע לחנויות דיסק אוסף חדש, עם מוסיקה אמריקנית. יש פה את כל הלהיטים הרלוונטיים: "רפסודיה בכחול" ו"אמריקאי בפריז" של גרשווין, "הבדרן" של ג'ופלין (זה שילדים אוהבים לנגן), "מכונת הכתיבה" של לירוי אנדרסון, קטעים מ"סיפור הפרברים" ו"קנדיד" של ברשנטיין, "הו-דאון" של קופלנד ועוד ועוד. יש גם סיום מרגש בקולו של פול רובסון, בהקלטה משנת 1928. הביצועים טובים עד מעולים, והערה יחידה בעניין זה היא שאף אחד מהקטעים של ברנשטיין אינו בניצוחו של המלחין (והאמת היא שזה לא כזה נורא).
נו, אז? עניין של טעם. אישית אין לי הערכה מיוחדת לרוב המוסיקה בדיסק הזה. הרפרטואר האמריקאי של ברנשטיין ושות' נשמע לי שטחי, חסר עידון או תיחכום, לעיתים אפילו צעקני. בידור וריגוש חיצוני יש כאן למכביר, אבל עומק הבעה או רגש צריך לחפש במקומות אחרים. באך זה לא, וגם לא מוצרט. מצד שני, יחסית למה שהוא מציע הדיסק כמעט מושלם: הוא נדיב מאד (77:23), אופיו קליל וסימפטי, והרפרטואר מגוון ונבחר בקפידה. מקצוענים יעקמו את האף, אוהבי שעשועים יתמוגגו.

אנדראס שול

המיטב של אנדראס שול. דיסק "דקה".
אנדראס שול הוא בעיני הרולס-רויס של הקונטרה-טנורים (זמרים גברים ששרים בקול אלט). יש לו קול יפהפה, הגשה מדויקת ומוסיקליות עילאית, שהרבה פעמים מצליחה לרגש ממש. חברת "דקה", שגייסה אותו כבר לפני שנים, הוציאה עכשיו דיסק אוסף תחת הכותרת "המיטב של אנדראס שול". הכותרת הזו לא לגמרי מדויקת: הדיסק מאגד קטעים מתוך ההקלטות של שול ב"דקה" בלבד, ולא כולל את ההקלטות המדהימות שעשה עבור חברת "הרמוניה מונדי צרפת" בה התחיל את דרכו. כדי להתרשם ממלוא יכולתו, כדאי לשים יד גם על האוספים שהוציא שם.
הדיסק הנוכחי מאגד את המיטב מתוך שמונת הדיסקים שהספיק שול להקליט ב"דקה". יש בו 18 קטעים, בהם משתתפים מגוון הרכבים מלווים שהופיעו בדיסקים המקוריים. הרפרטואר כולל אריות של הנדל, גלוק ואחרים, קטעים מיצירות קודש של ויואלדי ופרגולזי, שירים של דאולנד ועוד. פה ושם יש גם קטעים מדיסקים פופוליסטיים יותר כמו הפסקול ל"הסוחר מונציה" או "שירי עם", בהם התמסר שול לעיבודים דביקים ומיופייפים. אבל אלו, למרבה המזל, שוליים יחסית ליופי והעדינות של יתר הקטעים. שול נע בקלילות מקטעי קולורטורה מרהיבים לקטעי שירה נוגים, והכל בשליטה טכנית מושלמת ובהגשה מלאת צבע. יופי של זמר, וברוב המקרים גם יופי של מוסיקה.