ביקורת אופרה: "ארמיד" באופרה הישראלית

פורסם ב"גלובס" 27.11.2006

נעים להודות: "ארמיד" היא הצלחה ענקית. האופרה הזו, שפותחת את העונה באופרה הישראלית, מוצלחת כמעט מכל בחינה- המוזיקה, הבימוי, הכוריאוגרפיה והתפאורה. מפתיע שאופרה כל כך יפה ממוקמת עמוק בשולי הרפרטואר, ומגיע לאופרה הישראלית קרדיט על הבחירה דווקא בה לפתוח את העונה.

עלילת האופרה מתרחשת בתקופת מסעי הצלב, אבל המוטו שלה נכון תמיד: האהבה מקשקשת לך לגמרי את שיקול הדעת. המאוהבת התורנית היא ארמיד, נסיכת דמשק, שמאוהבת בגיבור הצלבני רנו שבא לכבוש את העיר. סיפור האגדה כולל הפעלת כשפים מסוגים שונים, ובסופו ארמיד הורסת את כל מה שמסביבה. עם זאת, לא צריך להיבהל. זו לא אופרה רומנטית אלא קלאסית, ואין כאן דרמות קורעות לב סטייל ורדי. סביר להניח שלמרות הטרגדיה-לכאורה תצאו עם חיוך גדול.

להצלחה הזו יש הרבה הורים. הראשון הוא המלחין, גלוק, שרקח לסיפור מוסיקה עשירה וזורמת. את המערכה האחרונה הייתי אמנם מקצר מעט, אבל בסך הכל מדובר ביצירה קליטה מאד. מיד אחרי המלחין מופנה הזרקור לבמאים, ענבל פינטו ואבשלום פולק, שאחראים גם לכוריאוגרפיה, לעיצוב התפאורה ולתלבושות. השניים הרימו הפקה מקסימה ממש, עם עולם שלם של יצורי אגדה וקסמים. היה פשוט מענג לראות כזו רעננות ויצירתיות על הבמה.
הקרדיט האחרון מגיע למבצעים, שברובם היו טובים עד מעולים. סופי מרין דגור (ארמיד) התחילה קצת אנמי, אך עם התפתחות העניינים הפכה לדמות עשירה ומרגשת. אנדראס שיידגר (רנו) היה בסדר גמור, למרות שניתן היה לצפות ממנו לקול קצת יותר מרשים. ההפתעות הגדולות נרשמו דווקא בתפקידים הפחות גדולים: כריסטיאן אימלר הגרמני, בתפקיד אובלד, היה נפלא הן מבחינה קולית והן מבחינה בימתית. כך גם דנה מרבך הישראלית, בתפקיד אהובתו מליס. הטנור פליקס ליבשיץ, בתפקיד האביר הדני, הפתיע לטובה עם קול יציב ויפה. המנצח (סבסטיאן רולאן) שלט על הכל ביד קלילה וחיננית, והפיק מתזמורת ראשון את אחד הביצועים הטובים ששמעתי כאן כבר שנים. הפקה מהנה לחלוטין, ומומלצת גם למי שאינו פריק של אופרה.