ביקורת אופרה- "בוריס גודונוב" באופרה הישראלית

פורסם ב"גלובס", 7.12.2006

גילוי נאות: הביקורת הזו מתייחסת לחלק הראשון בלבד של "בוריס גודונוב", עד ההפסקה. בהפסקה החלטנו א' ואני פה אחד שסבלנו מספיק, ונטשנו. מעניין לציין שנטישה מוקדמת כזו קרתה לי בעבר באופרה הישראלית רק פעם אחת- בביקור הקודם של "הליקון", עם ההפקה הדוחה שלהם ל"כרמן". כנראה שלאנשי בית האופרה הרוסי ולי יש טעם מאד שונה.

מה היה כל כך בעייתי בהפקה הזו? כמעט הכל. האופרה עצמה לא קלה מבחינה מוסיקלית, ועוד פחות מבחינה עלילתית. זוהי אופרה קודרת מאד, שסובבת סביב רצח בנו הקטן של הצאר. הליברטו, שמבוסס על פושקין, מייגע להחריד: הוא עמוס בפרטי-פרטים של שמות ומקומות, ולעיתים כמעט נותן רושם של שיעור בהסטוריה. גם המוסיקה לא מענגת במיוחד: זו מוסיקה רוסית מודרנית יחסית, שנעה בין סגנון דקלומי לא מפוקס לקטעי שירה פומפוזיים. הכל בכוונה כמובן, במטרה ליצור את האווירה הקודרת המתבקשת; אבל אם באתם כדי לבלות, כדאי לזכור שמוצרט זה לא.

בעיה אחרונה היתה בהפקה. אנשי "הליקון" הלכו עם הסיפור המזעזע עד הסוף, ולא נתנו לקהל שום הנחות. ההפקה היתה קשה, מטרידה, לעיתים אפילו מעיקה. התפאורה בחלק שראינו היתה של מעין טריבונה באיצטדיון כדורגל, שהיתה קודרת וסטטית מאד. הדמויות מוזרות, לעיתים מוקצנות, וכך גם המשחק וההעמדות. מה ששבר אותנו סופית היתה הזמרת שהתייפחה לקראת סוף החלק הראשון: זה היה כבר ממש בגדר הצקה ריגשית.

ומה הכי חבל? שזה ביזבוז גמור של משאבים. לבית האופרה "הליקון" יש מקהלה מעולה, תזמורת טובה וזמרים טובים מאד. את השמות אני לא טורח לציין, כי אלו זמרי אין-האוס ששמותיהם לא יאמרו כאן כלום לאף אחד. למעט הזמר בתפקיד הראשי של בוריס גודונוב, שלא הצליח לצלוח את האקוסטיקה הידועה לשמצה של משכן האופרה, היה שם פוטנציאל אדיר. המקהלה הרשימה במיוחד, ועשר הדקות בהן הופיעה היו שיא הערב עבורנו. אבל, כאמור, כל אלו לא עזרו.

לסיכום: אם אינכם חובבי אופרות אפלות ושירה רוסית הארד-קור, מומלץ לוותר.

"בוריס גודונוב" מאת מוסורגסקי באופרה הישראלית החדשה. בית האופרה "הליקון". 6 בדצמבר.