פרויקט M22 – כל האופרות של מוצרט

פורסם ב"גלובס", 19.12.2006

חידה: מה משותף ל"בטוליה המשוחררת", "חלומו של סקיפיו" ו"אפולו והיאסינטוס"? תשובה: כולן אופרות של מוצרט, את רובן איש לא מכיר, וגם חובבי מוסיקה כבדים יודעים על קיומן רק בתיאוריה. 22 M, הפרויקט החדש והגרנדיוזי של "דויטשה גרמופון", מוציא את האופרות האלו מאלמוניותן. האופרות הוסרטו במהלך פסטיבל זלצבורג האחרון (יולי 2006), כך שהן ממש חמות מהתנור ומציגות את המנצחים והסולנים הבולטים ביותר בסצינה המוסיקלית כיום. מדובר בסט של 19 אלבומי DVD, ובו כל 22 האופרות שמוצרט חיבר במהלך חייו הקצרים. חלקן מוכרות היטב, וחלק אחר לא מוכרות כלל ומועלות כאן לראשונה על DVD. את האלבומים ניתן יהיה לקנות בנפרד או, עם צאתן של כל האופרות, בחבילה גדולה אחת (שטרם יצאה לשוק).

ההפקות החדשות מטפטפות לארץ בהדרגה, ובינתיים הספקתי לדגום שלוש מהן: "המלך הרועה" (Il Re Pastore) בניצוחו של תומאס הנגלברוק, "הגננת המדומה" (La Finta Giardiniera) בניצוח איבור בולטון, ואלבום המחזיק יחד את "בסטיאן ובסטיאנה" ו"האמרגן" (Der Schauspieldirektor) בניצוח אליזבת פוקס. היצירות משקפות תקופות שונות בחיי המלחין: את "בסטיאן ובסטיאנה" חיבר מוצרט בגיל 12, את "האמרגן" בגיל 30, ואת שתי האחרות בסביבות גיל 18- 19.

צפיה בהפקות האלו מעוררת קינאה: מדובר בפרויקט אדיר, שהסיכוי להעלות משהו כמותו בארץ הוא אפסי. הסולנים נפלאים, התזמורות מצוינות, ההפקות יפהפיות מבחינה ויזואלית, והכל מצולם ומוקלט באיכות אופטימלית. רוב ההפקות מודרניות יחסית, מה שאומר שהתפאורה והלבוש אינם "תקופתיים" והבימוי משוחרר ויצירתי. ב- DVD של "בסטיאן ובסטיאנה" ו"האמרגן", לדוגמא, זה כבר ממש שחרור קיצוני: ההפקה מבוססת על תיאטרון בובות, בעוד שהזמרים שרים בצד הבמה. בכל מקרה, מדובר על הפקות עכשוויות וצעירות מאד, שהופכות את מוצרט לרלוונטי גם למאזין וצופה בן-זמננו. הסיפורים מאחורי האופרות לא פחות מעניינים: את "המלך הרועה", לדוגמא, חיבר מוצרט בן ה- 19 כדי לבדר את הארכידוכס של אוסטריה, והיא הועלתה במהלך חייו פעם אחת בלבד.

לגבי איכות המוסיקה, זה כבר סיפור אחר. האופרות המוקדמות של מוצרט אינן בהכרח פאר היצירה, ואינן משתוות לרמתן של האופרות המאוחרות והגדולות שלו. במיוחד אמורים הדברים ברצ'יטטיבים, אותם קטעי הקראה משעממים שאמורים לקדם את העלילה. עליהם אפשר בדרך כלל לוותר בלב שקט, ולקפוץ קדימה לאריות הסולניות שהן לב המוסיקה. עם זאת, בכל האופרות אפשר למצוא שפע של עדויות לגאונות של מוצרט: הן בפתיחות, והן באריות הסולניות ובאנסמבלים. מבין השלוש שהגיעו עד כה לארץ, "המלך הרועה" היא המרשימה והעשירה ביותר מבחינה מוסיקלית, ו"הגננת המדומה" היא המבריקה והמשעשעת ביותר מבחינת הבימוי. בכל מקרה, אני ממתין בכיליון עיניים לראות איך יצאו האופרות הגדולות שטרם הגיעו לארץ, כמו "החטיפה מן ההרמון", "חליל הקסם" ו"כך עושות כולן". אם לשפוט לפי אלו שהגיעו כבר, נראה שיש למה לצפות.

22 M- מכלול האופרות של מוצרט. DVD "דויטשה גרמופון".