Skip to content

חמש הערות לסיכום פסטיבל השבעים בפילהרמונית

2 בינואר 2007

פורסם ב"גלובס", 2.1.2007

 

1. הקהל 
באופן כללי, הפסטיבל הזה היה מדהים. הוא סיפק שבועיים של שיאים מוסיקליים, שבמידה רבה הושגו בזכות האווירה החגיגית והתגובה החמה והמעורבת של הקהל. בקונצרט האחרון, לדוגמא- זה עם קורט מאזור- החלק המרגש ביותר היה לראות את הקהל. 2600 איש עמדו על רגליהם והריעו ממושכות למנצח בן ה-79, שכבר חולה מאד וקשה לדעת אם יופיע כאן שוב. אף אחד לא ברח לחניה. כולם פשוט עמדו ואמרו למאזור תודה על שנים ארוכות של הופעות כאן, מתוך הכרה שאולי זה הקונצרט האחרון שלו עם התזמורת. ולא שהיה כזה קונצרט גדול: הסולנים (בעיקר הבאס) היו חלשים, המקהלה צעקה, וגם מאזור עצמו כבר עבר את השיא. ביצוע מושלם זה לא היה. אז מה. לפעמים קונצרט יכול להיות אירוע הסטורי ומרגש גם בלי שהביצוע גדול. וזה בדיוק מה שהיה הפעם.

2. המצטיינים
ב"דבר אליה" של פדרו אלמודובר יש קטע נפלא, בו הגיבור בוכה באמצע סרט. כששואלים אותו לפשר הדמעות, הוא מסביר שזה מה שקורה לו מול אמנות גדולה: ההגנות שלו נופלות. מבין הקונצרטים התזמורתיים בפסטיבל, היה רגע אחד בו חשתי בדיוק כך. זה קרה בקונצרט בניצוחו של דניאל ברנבוים, בפרק האחרון של הסימפוניה הראשונה של ברהמס. זה היה ביצוע מושלם, אולי הטוב ביותר ששמעתי מעולם. בדרך כלל אני לא מת על היצירה הזו, אבל ברנבוים הבהיר כבר מהתווים הראשונים שביצוע רגיל זה לא. הוא תפס אותך בגרון ולא הרפה, כמו שרק מנצח ענק יכול לעשות. וכן, היו בקונצרט הזה גם ביצוע יפה לקונצ'רטו של מוצרט לשני פסנתרים (עם ראדו לופו), והדרן מענג עם הפרק האיטי מהסונטה לשני פסנתרים שלו. והיה גם ביצוע לקונצ'רטו השלישי של בטהובן עם אותו לופו. לטעמי זה היה ביצוע סתמי, שלא הפתיע ולא ריגש. אבל אז בא הברהמס עם כל העוצמה והדרמה של ברנבוים, והפך את החלק השני של הקונצרט לשיא הפסטיבל. בעיני לפחות.
למקום השני מגיע הקונצרט עם ואלרי גרגייב, בזכות הביצוע המסעיר לסימפוניה השמינית של שוסטקוביץ'. זו יצירה קשה ותובענית, שגרגייב הציג במלוא הדרמטיות והכאב שלה. ממש חוויה מטלטלת. עוד מגרגייב אפשר לקבל בסוף השבוע הנוכחי באילת. פרטים בסעיף 5.
למקום השלישי מגיע גוסטבו דודאמל, בזכות הביצוע הנפלא שלו לסימפוניה השניה של סיבליוס. הבחור הזה, בן 25, הוא כרגע ההבטחה הגדולה של עולם הניצוח העולמי. יש לו יכולת נדירה לחשמל את הקהל, וכריזמה מוסיקלית יוצאת דופן. ויש לו עוד יתרון: בשלב הזה הוא צעיר מספיק כדי להסכים להופיע בישראל בקביעות. צריך רק לקוות שלא יקרה לו מה שקרה לאנטוניו פפאנו: הוא בא לפה צעיר, כולם התלהבו, אבל עד שהספיקו להציע לו שותפות קבועה הוא נעלם לקובנט גארדן. למרבה הצער, נראה שזה הולך לקרות שוב, כי דודאמל קיבל לא מזמן את הניהול המוסיקלי של תזמורת גוטנבורג בשבדיה וגם הביקוש לו בעולם רק עולה. וחזרה לקונצרט בפסטיבל השבעים- היה בו גם ביצוע מאכזב למדי לקונצ'רטו החמישי לכינור של מוצרט, בגלל הנגינה המנייריסטית והנחמדה-מדי של גיל שחם. לא נורא.

3. הנעלבים
לפסטיבל הזה היו גם כמה צלילים צורמים. ערוץ 10 שידר במהלך הפסטיבל כתבה בה הופיעו שני כנרים, אידה הנדל בת ה- 86 ושלמה מינץ. השניים נעלבו שלא הזמינו אותם לנגן בפסטיבל השבעים, ומצאו לנכון לצאת עם זה לתקשורת. צר לי, אבל בעיני זהו פשוט צעד מטומטם. החגיגה הזו היתה של הפילהרמונית, וזכותה המלאה להזמין את מי שהיא מוצאת לנכון. מה פתאום שמישהו יחליט עבורה אם הוא צריך להופיע בפסטיבל שלה או לא?
יש עוד שתי נקודות שצריך לקחת בחשבון כאן. ראשונה- כל האמנים שהופיעו הם כאלו שמשתפים עם התזמורת פעולה בקביעות. שניה- כולם הופיעו בחינם. בקיצור, יש כאן עניין של חברות ולא של ביזנס, ולכפות את החברות שלך על מישהו זה אקט די טיפשי.
אידה הנדל טענה בכתבה כי התזמורת ניגנה איתה שנים, ועכשיו העדיפה לשכוח אותה. בפילהרמונית טוענים אחרת. "אנחנו מאד מעריכים את אידה הנדל", אומר אבי שושני, מנכ"ל הפילהרמונית. "אבל היא הופיעה איתנו שנים רבות, והפעם רצינו להציג את הצעירים של דור ההמשך: ונגרוב, שחם, רחלין".
לגבי שלמה מינץ, העניין מורכב יותר. "לשלמה מינץ אין איתנו יחסים כבר עשר שנים לערך", אומר שושני. "הוא לא חלק מהיומיום שלנו. הוא זה שצריך לתת את התשובה לשאלה למה לא הזמינו אותו". הסוכנת של מינץ, בתגובה, מסרה לי כי אין בכוונתם לרדת לרמה של הכפשות אישיות. האמת? זה באמת לא מעניין. העניין היחיד שאפשר לדבר עליו כאן הוא הסגנון. הבעיה העיקרית שלי היתה עם התגובה של זובין מהטה כפי ששודרה בערוץ 10, שנראתה מזלזלת מאד. כשנשאל מהטה במסיבת העיתונאים למה מינץ לא הוזמן, אמר לשואל כי "אני לא שומע אותך", ואחר כך, כשחזר השואל על השם, שאל מהטה "מי?". למי שראה את הכתבה, זה נראה כאילו עבר בין השניים חתול שחור בגודל של פיל. אבי שושני מכחיש: "בין השניים לא עבר שום חתול שחור. מהטה פשוט לא שמע את השאלה".

4. הרפרטואר
הפילהרמונית זכתה לביקורת גם על הרפרטואר: למה לא מנגנים בפסטיבל יצירה ישראלית מקורית? למה אין מספיק מוסיקה מודרנית? מצטער, אבל גם הטענה הזו נראית לי לא לעניין. לכל אחת מהתזמורות בישראל יש נישה, והנישה היחודית של הפילהרמונית היא מוסיקה מהתקופה הרומנטית ותחילת המאה העשרים. בטהובן, ברהמס, מהלר, גג שוסטקוביץ'. זה מה שהיא אוהבת לעשות, וזה מה שהקהל שלה אוהב לשמוע. עמדתו של הקהל הישראלי לגבי מוסיקה ישראלית, בדרך כלל, אינה חיובית. ובפסטיבל חוגגים, לא מחנכים. מי שרוצה מוסיקה מו
רנית או אוונגרדית מוזמן ללכת לתזמורת הנישה הרלוונטית (אנסמבל המאה ה-21). הפילהרמונית עשתה בפסטיבל את המוסיקה שהיא יודעת לעשות הכי טוב, ועשתה את זה בצורה מעוררת התפעלות.

5. העתיד
למי שלא נרגע וצריך עוד קצת גרגייב לפתיחת השנה החדשה, מומלץ לנסוע בסוף השבוע הקרוב לאילת. המנצח הלא מגולח ינצח שם במהלך סוף השבוע על האופרות הנדירות "תרנגול הזהב" (רימסקי-קורסקוב) ובנוונוטו צ'ליני (ברליוז), וכן על הרקויאם הקולוסאלי של ורדי. במהלך היום יבצעו המוסיקאים שלו גם קונצרטים קאמריים, ביניהם בולט הרקויאם של מוצרט. אחרי השיאים בפילהרמונית, יש מגרגייב הרבה ציפיות.

8 תגובות
  1. אהוד בנדור permalink

    אני מתפלא על העמדה שאתה נוקט כאילו אתה דובר הפילהרמונית. במיוחד משונה הקטע על אידה הנדל – מה התגובה על הצעירים? קורט מזור הוא צעיר? אידה הנדל היא בכושר טוב. היא מופיעה הרבה ומגיעה לארץ מדי שנה והודיעה עוד לפני שנה שהיא תהיה בארץ במועד החגיגות. גם הגישה כלפי היצירה הישראלית היא משונה. בעבר תמיד כללה התזמורת באירועים חגיגיים יצירה ישראלית אפילו סמלית – פאול בן חיים, נועם שריף, עמי מעייני וכדומה. יש די יצירות ישראליות יפות וטובות ואיש לא היה מוותר על כרטיסו בשל כך. או, למשל, יצירה מתאימה של ליאונרד ברנשטיין? גישתך יותר מתמוהה

  2. אהוד- אני לא חושב שצריך ואפשר לחייב את התזמורת לנגן משהו ישראלי רק בגלל שהוא ישראלי. ולגבי אידה הנדל, הבעיה היא לא בהכרח עם איכות נגינתה (לא שמעתי אותה כבר שנים) אלא עם הגישה שלפיה התזמורת חייבת להזמין אותה רק כי היא רוצה בכך. בעיני זה פאתטי. דובר התזמורת? ממש לא. אבל אני תומך במאה אחוז בהחלטות שלהם בעניין הזה.

  3. לאחרונה הורדתי מאימיול את השביעית של שוסטקוביץ' בניצוחו של גרגייב (תז' רוטרדם) – איזה יופי.

    ב-26.12, באותו ערב שבו ברנבוים ניגן את הקונצ'רטו מס' 1 של ברהמס, אני הייתי בקונצרט שנערך לא רחוק משם, במרכז ענב (כיכר רבין), שאורגן עי "האגודה למוזיקה קאמרית – ת"א". נוגנה שם חמישיית קלרניט של אותו ברהמס, בביצוע חמישייה ישראלית צעירה ונהדרת. ועוד יצירות, נבל וחליל ומיתרים. ויצירה מקורית בהשמעת בכורה עולמית – קטעים לפסנתר בארבע ידיים מאת אלכס וסרמן (שהיה גם המנהל המוזיקלי). 40 שקל כרטיס, וחידוש שלא יסולא – קהל צעיר! (איתי ישבו תלמידים מ"רימון", שאומרים שווסרמן הוא מורה מצוין). היה כיף. בדרך הביתה אכלנו פלאפל.

    הזדהיתי עם אמירתו של המגיב אהוד שבמסגרת הפסטיבל הזה הפילהרמונית היתה צריכה לנגן את ברנשטיין. מבלי להכנס לויכוח, בפועל הוא המלחין שאני הכי בקלות מתחבר אליו והכי הרבה מאזין לו (יחסית לכמות היצירות שהוא השאיר אחריו. אני מת על "מיסה" ו"צ'יצ'יסטר" ו"קנדיד" ועוד). הוא כאילו אחד מאיתנו, כאילו מוזיקה מקומית, אותם מיטענים, אותה מנטליות…

  4. אהוד בנדור permalink

    אתה טועה לחלוטין. גוף שחוגג 70 שנה חייב להתייחס להיסטוריה שלו ואידה הנדל היא אחרונת הדור הגדול של מוסיקאים הקשורים בתזמורת מאז 1948. אילו ברנשטיין היה עדיין חי ופעיל הוא לא היה מוזמן? זאת הארוגנטיות של ההנהלה הנוכחית של התזמורת שאינה מבינה את הערך של שימור ההיסטוריה. מי שלא שומר על עברו אין לו עתיד. ואגב, האזנתי לפני כמה שבועות לאידה הנדל עם התזמורת הקאמרית והיא ניגנה טוב בהרבה מגיל שחם שהופיע בפסטיבל.
    הוא הדין לגבי יצירה ישראלית: השם "ישראלית" מחייב. זו אינה תזמורת מסחרית פרטית היא נתמכת על-ידי הציבור והיא הסמל הייצוגי של התרבות הישראלית בעולם וזה מחייב. שום אסון לא היה קורה אם במקום הוואלס של ראוול, יצירה חסרת משמעות מיוחדת, היתה מנוגנת יצירה ישראלית או יצירה של ברנשטיין, בין ברוך לבראהמס איש לא היה עוזב.

  5. MYH permalink

    מטרת הסדרה הייתה להציג את הפילהרמונית במיטבה, ולשם כך לא הסתכנו ביצירות שעלולות להציג את חולשותיה.
    בקשר לאידה הנדל – איננו יודעים את שיקוליהם של המחליטים בדבר, ולדעתי עדיף שלא נטחן מים.

  6. עודד permalink

    הכל טוב זו דמוקרטיה. מי שרצה וסרמן הלך לעינב ומי שרצה שוסטקוביץ' הלך לפילהרמונית ובא לציון גואל, אני לא מחפש שניצל וינאי ב"רפאל" ולא אלך לגיליז לאכול מרק ירקות וטוב מאד שעומר שומרוני נהנה ומתפעל כי גם זה עובר למבקרים אחרי 20-30 שנה ויפה מאד שהגיעו תלמידי רימון לעינב זה טוב לכל הצדדים אבל האם וסרמן מגיע ל"זאפה"

  7. האזנתי אתמול ב"קול המוזיקה" לשידור חי מאילת של הרקויאם של ורדי עם מארינסקי וגרגייב. וואאאוו. ואין לכם אלא לקנא בי שהקלטתי, ועוד רגע אני לוחץ על play ומאזין שוב.

  8. MYH permalink

    ..יכול להיות שתשתף איתנו את ההקלטה? יש הרבה אתרים שאפשר להעלות אליהם לדוגמה FPS.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: