סיכום פסטיבל 'קלאסי בים האדום'

פורסם ב"גלובס", 8.1.2007

שלושה קונצרטים גדולים, עוד שמונה קטנים, למעלה מאלפיים מאזינים בכל ערב- זה הסיכום המספרי של פסטיבל הים האדום, שהסתיים במוצ"ש עם ביצוע מרהיב ל'רקויאם' עצום המימדים של ורדי. מבחינה מוסיקלית, פסטיבל 'קלאסי בים האדום' שואב את עיקר כח משיכתו מהכריזמה של המנהל המוסיקלי, ואלרי גרגייב. גרגייב נשען על הפופולאריות העצומה שלו כדי לעשות מה שאף מנצח אחר לא מעז לעשות כאן: הוא מביא לפסטיבל רפרטואר נדיר, חלקו בביצועים ראשונים בישראל. הוא יודע שלקהל מספיק השם 'גרגייב' כדי לבוא.

גרגייב כמובן לא לבד. איתו בא לכאן בית האופרה שלו, ה'מרינסקי', בהרכב של 280 נגנים וזמרים. למי שמורגל בתזמורות ישראליות, זו חוויה גדולה לשמוע תזמורת עם חטיבות כלי נשיפה וכלי הקשה ברמה כל כך גבוהה; ולמי שמורגל במקהלות ישראליות, המקהלה של גרגייב מציעה חוויה מעולם אחר לגמרי. היתרון בסיטואציה הזו היא הידיעה שהיצירות, אנונימיות ככל שיהיו, זוכות לביצוע ברמה אופטימלית.

היצירה שפתחה את הפסטיבל, ביום ה', היתה לטעמי גם המהנה ביותר. מדובר באופרה "תרנגול הזהב" של ניקולאי רימסקי-קורסקוב, שלמיטב ידיעתי לא בוצעה בישראל מעולם. הסיפור של פושקין, המספר על תרנגול זהב בעל כושר נבואי, הפך בידיו של רימסקי-קורסקוב לאופרה מקסימה ומלאת חן, עם שפה מוסיקלית יחודית וקטעים מתוחכמים ויצירתיים. איכות הביצוע היתה גם היא פנטסטית. מבין הזמרים בלטו אולגה טריפונובה (מלכת שמחאן), אלכסיי טנוביצקי (המלך) ואנדריי פופוב (האסטרולוג). גם היתר היו מצוינים. רק בשביל החוויה הזו היה שווה לבוא לאילת.

היצירה הגדולה למחרת, "בנוונוטו צ'ליני" של ברליוז, התגלתה כהימור קצת פחות מוצלח. לדעתי, זו יצירה קצת ארוכה מדי להקשר פסטיבלי מהסוג הזה. זו אופרה של קרוב לארבע שעות, שהתחילה בתשע והסתיימה קרוב לאחת. היה משהו סוריאליסטי במחזה הזה: השעה רבע לאחת בלילה, חלק מהאורחים מנמנמים בכיסאות, ועל הבמה מתנהל ביצוע מושלם לאופרה הנידחת יחסית של ברליוז. חברי ה'מרינסקי' הוכיחו שגם באמצע הלילה, באולם מאולתר, ועם רחשי רקע מהגנרטור של נמל אילת, הם יכולים להרים ביצוע מעולה. צריך לומר מילה טובה גם לקהל, שעמד והריע במשך דקות ארוכות למרות המיטה הקורצת מרחוק.

האכזבה היחידה בפסטיבל נרשמה עקב שינוי התכנית של אחד מהקונצרטים הקאמריים בצהרים. התכנית היתה אמורה להציג את ה'רקויאם' האהוב של מוצרט, אך הוחלפה בתכנית של יצירות א-קאפלה מאת צ'ייקובסקי. הקונצרט הציג את המקהלה באור מעט פחות מחמיא מזה של קונצרטי הערב: השירה היתה אמנם נקיה ומלוטשת, אך לטעמי לא היתה אחידה ומגובשת דיה.

את הפסטיבל חתם במוצ"ש הרקויאם הקולוסאלי של ורדי, הלהיט הבטוח היחידי מבין תכניות הערב. גרגייב הגיש ביצוע עם תמהיל מדויק של פיוט וגרנדיוזיות, וגם כאן קיבל תשואות ארוכות. בין הסולנים בלטו במיוחד הטנור סרגיי סמישקור והסופרן אולגה קונדינה, שגם בשירתה וגם בהופעתה נראתה כמו דיווה אופראית מהדור הישן.

לסיכום: ביצועים מעולים, רפרטואר יחודי, ואוירה פסטיבלית של גילוי וחדשנות. והכל בזכות ואלרי גרגייב, שהידידות העמוקה שלו עם ישראל מתגלה כנכס גדול לאוהבי המוסיקה הקלאסית כאן.

פסטיבל 'קלאסי בים האדום'. מנצח: ואלרי גרגייב. אילת, 4-7 ינואר 2007.