הקמראטה בעקבות הרשויות המקומיות

פורסם ב"גלובס", 13.2

הקמראטה הישראלית ירושלים. מנצח: אבנר בירון. פסנתר: לסלי הווארד. מוזיאון ת"א, 6.2.

נגני הקמראטה ירושלים מיישרים קו עם עובדי הרשויות המקומיות: הם לא מקבלים משכורת כבר למעלה מחודשיים. המצב הקשה של התזמורת נובע מקיצוץ חד ופתאומי של תקציבים באמצע השנה, אחרי שהתזמורת כבר סגרה את תכנית העבודה השנתית. מצב העניינים השערורייתי הזה אילץ את המנצח אבנר בירון להקדים לקונצרט כמה מילים, ולבקש מהקהל לחתום על עצומה שמטרתה מניעת הקיצוץ. קשה להאמין שזה יעזור, אבל מצד שני לא הייתי מנבא שהתזמורת תיסגר. ניסיון העבר מלמד שבסוף תמיד מוצאים איזה פתרון. חבל רק שצריך להגיע למצב כזה. אגב, אני מסכים שיש תזמורות קאמריות בארץ שצריך לסגור, אבל הקמראטה אינה אחת מהן.

לגבי הביצוע: הקמראטה איננה תזמורת מושלמת. יש לה לטעמי צליל מעט כבד מדי, ולעיתים גם לא מספיק גמיש. עם זאת, המנצח אבנר בירון הצליח ליצור ממנה מכלול תזמורתי מגובש והעניק לה אופי מובחן שמעמיד אותה בשורה הראשונה של התזמורות הקאמריות בארץ. הקונצרט הנוכחי נפתח עם שתי יצירות תזמורתיות- הפתיחה ל"אידומנאו" של מוצרט ו"פליאס ומליסנדה" של סיבליוס- שזכו לביצוע שאפשר להגדיר כ"סביר". אבל השוס האמיתי בא רק אחרי ההפסקה, בדמותו של הפסנתרן האנגלי/אוסטרלי לסלי הווארד. הוא ניגן אמנם יצירה לא מדהימה (הקונצ'רטו לפסנתר של דבוז'אק), אבל באופן מעורר התפעלות. הווארד הדגים שוב את מה שמוכר היטב מעשרות הדיסקים שהקליט: שליטה מושלמת בפסנתר, אישיות מוסיקלית מרשימה, ופרשנות מעודנת ואנינה. מצער להודות שהווארד נשמע בערב הזה ברמה גבוהה יותר מהתזמורת המלווה אותו. מצד שני, הוא לא צריך לחשוב מאיפה לעזאזל הוא משלם מחר את החשבון בסופר.