Skip to content

ביקורת אופרה- "סיפורי הופמן" באופרה הישראלית

18 בפברואר 2007

פורסם ב"גלובס", 18.2.2007

'סיפורי הופמן' היא אופרה הזויה למדי, שמבוססת על סיפורי האהבה הנכזבת של המשורר א.ת.א הופמן. האופרה לא קצרה- כמעט שלוש וחצי שעות- ומורכבת משלוש מערכות עם פרולוג ואפילוג. בכל מערכה מוצג הכישלון של הופמן עם אהובה אחרת: אולימפיה- הבובה המיכנית, אנטוניה- הזמרת החולנית, וג'ולייטה- הזונה הבוגדנית. כולן מסמלות בעצם את כישלון הרומן הנוכחי של הופמן, עם דיווה אופראית בשם סטלה. חלק מהזמרים ממלאים כמה תפקידים שונים, אבל העלילה בהחלט לא מסובכת למעקב.

הביצוע הנוכחי באופרה מוצלח בהחלט, הן מבחינת הביצוע והן בבחינת הבימוי. מצוות הזמרים בלטו במיוחד שלושה. הראשונה היתה יקטרינה לקחינה (Lekhina), בתפקיד הבובה אולימפיה. היא שיחקה נפלא, והציגה קול צלול ויפהפה. השניה היתה אלנה בלפיורה (Belfiore), בתפקיד המוזה המחופשת לניקלאוס (Nicklausse), חברו הטוב של הופמן. היא הציגה הופעה נערית ומשחק כובש, שגובו היטב גם מבחינה קולית. השלישי היה הבס הישראלי ולדימיר בראון, שבשנים האחרונות הפך לאחד הכוכבים הבלתי מעורערים של האופרה הישראלית. יש לו קול עשיר ומלא גוונים, והופעה בימתית משכנעת לעילא. הפעם אפשר היה ליהנות ממנו בלא פחות מארבעה תפקידים: היועץ לינדורף, האופטיקאי קופליוס, הרופא עושה הניסים ד"ר מירקל, ודפרטוטו (Dappertutto) המרושע. פשוט זמר נפלא.

בתפקיד הראשי של הופמן הופיע ביום שישי אנטוניו נגורה (Nagore) האמריקאי, שמוכר כאן היטב בזכות תפקידים רבים שמילא בעבר באופרה. נגורה לא הפיל מהכסא אמנם, אבל עשה את העבודה בסדר גמור הן מבחינה קולית והן מבחינת המשחק. ציון דומה מקבלת ניקולטה ארדלאן (Ardelean), ששרה את תפקיד אנטוניה. איזכור מיוחד מגיע גם לישראלי גיא מנהיים, שמילא את כל ארבעת התפקידים הגרוטסקיים באופרה. מנהיים הוכיח שוב את מה שידוע כבר זמן רב: שהוא שחקן נפלא ומצחיק, אבל מבחינה קולית יש לו עדיין לאן להתקדם. בכל מקרה, חלק מהקטעים בהשתתפותו היו משעשעים מאד- במיוחד זה בו הוא מגלם משרת כבד שמיעה המנסה את כוחו העלוב בשירה וריקוד.

האכזבה היחידה נרשמה משני הזמרים הישראליים סמי בכר וסורין סמיליאן, שאמנם שיחקו היטב אבל היו חלשים מאד מבחינה קולית. את בכר כמעט לא שמעו כלל, וחבל. לגבי יתר הזמרים אין תלונות. תזמורת ראשל"צ בניצוחו של פרדריק שזלן עשתה את העבודה, וגם המקהלה היתה לא רעה למרות מקומות ספורים בהם נרשמו ליקויי תיאום קלים. אני מניח שככל שיוצגו יותר הופעות העניין ישתפר.

מילה טובה מיוחדת מגיעה למתרגם ישראל אובל, שהצליח לשלב בתרגום בדיחות פנימיות כמו "מטעמי נבצרות" או "לרקוד עם כוכבים", שסחטו מהקהל לא מעט צחוק. התפאורה מושקעת ורלוונטית, וכך גם הבימוי. הערה יחידה לבימוי היא לגבי מיקומו של הופמן בקידמת הבמה, לבדו, בזמן החלפת התפאורה מאחורה. זה היה די מביך לראות אותו תקוע שם בלי לעשות דבר.

'סיפורי הופמן' באופרה הישראלית החדשה. מנצח: פרדריק שזלן. 16.2.

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: