Skip to content

על המשבר במוסיקה הקלאסית

8 במאי 2007

פורסם ב"גלובס", 8.5.2007

האם יש משבר במוזיקה הקלאסית? תלוי את מי שואלים. כל מי שעוסק בתחום מכיר בעובדה שמוזיקאים קלאסיים ניצבים היום בפני בעיות קשות, אך יש גם כאלו שסבורים שלמוסיקה הקלאסית יש דווקא עתיד מזהיר.

את סממני המשבר במוסיקה הקלאסית ניתן לחלק למספר מרכיבים: גילו המתקדם של הקהל, היעדר העניין של הדור הצעיר, הרפרטואר המבוצע לעייפה של יצירות קלאסיות– רומנטיות, והשינוי בהרגלי הצריכה מבחינה טכנולוגית. בישראל נוספת לכך גם בעיה ספציפית של מדיניות לקויה ותקציבים דלים. בתנאים הקיימים בארץ, קשה להבין איך ממשיכות להתקיים כאן כל כך הרבה תזמורות.

אבי שושני (ברקע) עם זובין מהטה

"קשה לי לומר אם יש משבר", אומר אבי שושני, מנכ"ל התזמורת הפילהרמונית. "אנחנו, לדוגמא, שומרים על מספר יציב של מנויים כבר שנים. אם יש משבר, הוא לא הגיע לפתחי". מצד שני, שושני מסכים עם התחושה הכללית שיש בתחום בעיה. "להערכתי מדובר במשבר תרבות כללי, ולא רק במוזיקה קלאסית", הוא אומר. "הדוגמא הבולטת ביותר היא הנתק בין הקהל לבין הבמה. הקהל היום לא רוצה שיחנכו אותו. אנשים באים היום קודם כל ליהנות, ומנותקים ממלחינים בני זמננו. כשמוצרט כתב סימפוניה חדשה, למחרת כל וינה שרקה אותה. זה לא המצב כיום".

מוסיקה למבוגרים

בעיה מרכזית שמאפיינת את השוק הקלאסי היא גילו המתקדם של הקהל. במרבית הקונצרטים בארץ, כמו גם בעולם, השוק הקלאסי פונה בעיקר לגיל הזהב. "זו תופעה כאובה", אומר אבי שושני מהפילהרמונית. "זה מאפיין את העולם כולו ולא רק את ישראל. גם הציפיות כבר קטנו. בעבר, שאפנו למשוך לפילהרמונית את בני ה- 35- 40. היום, מנוי בן 55 – 60 נחשב צעיר".

שושני סבור כי הבעיה מתחילה בחינוך. "במישור הרחב, זהו תפקידה של המדינה לחנך לאמנות ולמוסיקה", הוא אומר. "היום לא עושים את זה. בזמני, מוזיקה היתה חלק מתכנית הלימודים. מאז ימיו של יורם ארידור כשר אוצר זה כבר לא המצב".

החשש הגדול של מנהלי התזמורות הוא שעוד שלושים שנה הקהל המבוגר כבר לא יתקיים יותר, אך לא תהיה מסה קריטית של צרכנים מהדור הצעיר שיחליף אותו. הרבה מהתזמורות מקיימות תכניות חינוכיות בבתי ספר כדי לקרב ילדים למוזיקה, אך לדברי שושני מדובר בטיפה בים. לדבריו, מקוממת במיוחד היא העובדה שהמדינה לא תומכת בפעילויות אלו.

נעם שריף, מנצחה של התזמורת הסימפונית חיפה, סבור כי מדובר במשבר אמיתי. "הקונצרט הפסיק להיות רלוונטי, כי אפשר לשמוע מוסיקה בצורות רבות אחרות", הוא אומר. "הוא רלוונטי רק מבחינה חברתית. אנשים באים לקונצרט כי הוא מאפשר להם התחככות חברתית. מבחינה מוסיקלית, דווקא מוסיקת פופ יותר רלוונטית לתרבות של היום ולדרך השמיעה של היום".

לאנג לאנג

גם לאנג לאנג, הפסנתרן הסיני בן ה- 24 שנחשב כיום מגה-סטאר בעולם כולו, שותף לתחושות לגבי מצבה המתדרדר של המוזיקה הקלאסית בעולם. "כללית, מצב המוסיקה הקלאסית לא טוב", הוא אומר. "אבל אפשר לשפר את זה. המוזיקה עצמה הרי טובה. מה שצריך זה רק להעביר אותה לקהל בצורה כיפית. היום, צעירים חושבים שמוזיקה קלאסית זה עסק נוקשה ופורמלי. הבעיה היא לא במוזיקה, אלא בתדמית שלה. אני מאמין שדמויות מפורסמות יכולות לעזור בעניין הזה. אם מוזיקאים יהיו כמו כוכבים הוליוודיים, תהיה למוזיקה הקלאסית גם יותר חשיפה טלוויזיונית ובעידן שלנו זה דבר מצוין".

ליאון בוטשטיין, מנהלן המוזיקלי של התזמורת הסימפונית ירושלים ושל התזמורת הסימפונית האמריקאית בניו-יורק, מתרגש פחות מהזדקנות הקהל. "הקהל למוזיקה קלאסית תמיד היה זקן", הוא אומר. מחקר שעשה על צריכת מוזיקה בווינה של סוף המאה ה- 19 גילה כי גם אז רק המבוגרים והמבוססים יכלו לבוא. "אם המחירים היו זולים יותר, אני מאמין שגם צעירים היו באים", הוא אומר.

גם אבנר בירון, מנהלה המוסיקלי של תזמורת הקמראטה ירושלים, מצביע על עלויות הקונצרט כמגבילות קהל צעיר. "כרטיס לתזמורות טובה עולה כ- 200 שקלים, ולאופרה אפילו יותר", הוא אומר. "רק אנשים בני ארבעים פלוס יכולים להרשות את זה לעצמם".

מדיניות תרבות? לא ממש
רוב העוסקים בתחום מסכימים שהיצע התזמורות בישראל עולה על הביקוש. עם זאת, מפתיע לראות שעד היום ממשיכות התזמורות הישראליות לשרוד למרות מגמה עולמית ברורה של סגירת תזמורות. לדעתו של אבי שושני מהפילהרמונית, העובדה שיש בארץ יותר מדי תזמורות נובעת מהיעדר מדיניות מכוונת. "כל אחד יכול להקים היום תזמורת ולבקש תמיכה", הוא אומר. "התוצאה היא שחותכים פרוסה דקה יותר לכולם, בלי לבדוק אם אכן יש צידוק לקיומן של התזמורות האלו".

נועם שריף, מנצח תזמורת חיפה, מצטרף לביקורת. "המדינה מחלקת סכום קטן להרבה אנשים", הוא אומר. "היום, כל אחד יכול לפתוח תזמורת ולבקש מימון. זה מצב לא נכון. הייתי מפסיק לתקצב חצי מהתזמורות הקיימות היום הארץ".

דובר חריף בעניין מדיניות התרבות בארץ, או יותר נכון היעדרה, הוא אבנר בירון מהקמראטה ירושלים. "הממשלה לא מגיבה לצרכים של השטח ובודאי שלא צופה אותם", הוא אומר. "התקציב הולך ומצטמצם, ואין שום מדיניות ציבורית שתקבע מי צריך לקבל ומי לא. יש תחושה של ואקום גמור. וכיש ואקום, בסופו של דבר ההחלטה על התקציבים מתקבלת על-ידי פקיד".

לדברי בירון, כל התזמורות בארץ כיום, למעט הפילהרמונית, נמצאות במשבר. "לפילהרמונית יש מסה קריטית של ריפוד, דרך תורמים וקרנות", הוא אומר. "כל היתר נמצאות בסכנת הכחדה".

בירון מציין גם את הנקודה הכואבת ביותר למוזיקאים- השכר. "ההתייחסות למוזיקאים בארץ היא נוראית", הוא אומר. "הסטנדרט של המשכורות נמוך מאד. זה לא כבוד גדול להיות מוזיקאי בישראל".

ומה קורה בחו"ל?
"בחו"ל לפחות המוזיקאי יודע מה יהיה מחר. פה אתה לא יודע כלום, כי מישהו מחליט באופן שרירותי. לנו, לדוגמא, קיצצו השנה תקציבים באמצע העונה. מצפים שתהיה רעב, מיוסר וחבוט. אחרת אתה לא אומן. כמובן שזה גורם להרבה אנשים מוכשרים לברוח מפה. המוזיקאים הישראליים הטובים אינם יושבים בארץ. הם רוצים להיות פה, אבל אין מקום".

תקועים במאה ה- 19

ליאון בוטשטיין

בעיה נוספת המטרידה רבים היא בעיית הרפרטואר. הרפרטואר המנוגן כיום במרבית התזמורות מבוסס על מוסיקה קלאסית-רומנטית, שנכתבה במאות ה- 18 וה- 19. מוסיקה מוקדמת יותר דורשת הרכבים מתמחים, ומוסיקה מהמאה העשרים מוקעת כ"מודרנית" ולא זוכה לפופולאריות גדולה. מקובל לחשוב שזה מה שהקהל רוצה, והתוצאה היא חזרה על רפרטואר קבוע שבבסיסו מוצרט-בטהובן-ברהמס. על רקע זה בולט ליאון בוטשטיין, מנצחה של הסימפונית ירושלים, שהתפרסם בשנים האחרונות בזכות מדיניות מוצהרת לבצע עם התזמורת הירושלמית רפרטואר נדיר ולא מוכר. את מדיניותו להביא יצירות חדשות לרפרטואר בוטשטיין מסביר דרך דימוי של מוזיאון. "אני לא מוריד את מה שיש על הקיר, אלא מקיף אותו ביצירות לא מוכרות", הוא אומר. "אנחנו בהחלט מבצעים גם רפרטואר מוכר, אבל במקביל מנגנים גם מוזיקה מודרנית, כולל של מלחינים ישראלים". לדבריו, הקהל הרבה יותר סקרן ונדיב מאשר חושבים. "אנחנו הרי לא קוראים את אותו ספר כל יום", אומר בוטשטיין, "וגם לא צופים באותו סרט. אז למה לבצע את אותה המוזיקה?"

דרושה קולגיאליות

בניגוד לעמיתיו בישראל, בוטשטיין אופטימי למדי לגבי עתיד המוזיקה הקלאסית. "הבעיה במערב היא שהחינוך המוסיקלי קרס. בארה"ב, הרבה פחות אנשים לומדים לנגן. אבל יש לכך פיצוי- והוא התפוצצות של מוזיקה קלאסית במזרח הרחוק. יש שם קהל עצום למוזיקה קלאסית. יש פשוט מעבר דרמטי של המוסיקה הזו מאירופה וארה"ב אל המזרח".

כמי שמנהל במקביל תזמורות בישראל ובארה"ב (הסימפונית האמריקאית בניו-יורק), בוטשטיין מתמרן בין הבדלי המנטליות. "בארה"ב, התמיכה היא אך ורק ע"י תורמים פרטיים", הוא אומר. "אין תמיכה של המדינה כלל. התזמורות שורדות רק בזכות פילנתרופים. זו גם הסיבה שאין סגירה משמעותית של תזמורות בארה"ב. להפך, רמת הביצוע עולה, ותזמורות בכל מיני מקומות איזוטריים הופכים למשמעותיות. אם פעם היו בארה"ב רק חמש תזמורות גדולות, היום יש להם הרבה תחרות".

בוטשטיין נמצא בארץ זו השנה הרביעית, ולדבריו הופתע מכך שיש כאן מעט מאד קולגיאליות. "אין בארץ כמעט קשר בין קולגות", הוא אומר. "המצב תחרותי, וזה חבל. התזמורות צריכות להתחרות על תמיכה ולא על קהל".

לדבריו, השינוי הגדול בתעשיה הוא מעבר מהקלטות להופעות חיות. "בשנות השישים והשבעים היתה צמיחה עצומה בהקלטות", הוא אומר. "שם היה הכסף. היום, עם ההורדות באינטרנט, זה נעלם. הבום הגדול של תעשיית ההקלטות ירד. היום, הקונצרט החי משמש אתר של קשר אנושי. הקונצרט החי נותן תחושת קהילה, כי אתה יושב עם אנשים אחרים שיש להם תחום עניין דומה. שום די.וי.די לא יחליף את החוויה הזו".

10 תגובות
  1. פארינלי permalink

    אני לא הולך לרבע מהקונצרטים שאני רוצה, כי זה פשוט בלתי אפשרי מבחינה כלכלית.

    כרגיל, זה לא שלמדינה אין כסף, הבעיה היא בסדרי עדיפויות לקויים בשילוב עם עצלות ואזלת יד. ניקח, לדוגמא, את תקציב רשות השידור: מדובר ב- 700 מיליון ש"ח! (וזה אחרי קיצוצים והתייעלות. לפני שכמה שנים זה היה בערך 200 מיליון יותר). האם יש סיבה לתקציב העולה על עשירית מזה? האם מישהו סבור שחיי התרבות במדינה נתרמים בדרך כלשהי מההשקעה הכספית המטורפת הזו?

    אבל למה לטרוח ולהילחם בריקבון ושחיתות בני עשרות שנים, אם פשוט אפשר להגיד שאין. אפשר לראות בקלות, שאם הכסף היה באמת מושקע בתרבות היו אזרחי ישראל יכולים להנות מאופרה, תזמורות ותיאטראות חינם אין כסף, או קרוב מאוד לכך.

  2. MYH permalink

    אך בשנים האחרונות קוצצו תקציבים במקומות שכואבים יותר לציבור שממילא אינו מסוגל להגיע לקונצרטים (הכוונה למשרדי הרווחה והבריאות)
    תמיכה בתרבות על פני תמיכה בחלשים היא צידוד מוחלט בחלק המבוסס בחברה – והם לא יתפגרו ממחסור בקונצרטים
    כך שאפשר לצפות לייעול, אך לתקציבים נוספים? איני חושב..
    בקשר לגיל המנויים. אי אפשר לצפות מישראלי ממוצע לעמוד כלכלית במנוי לפילהרמונית. זו הסיבה שרוב הקהל מורכב מבעלי קריירות עם הרבה כסף וזמן פנוי, קרי בני 40+ במקרה הטוב, וכאמור מבוססים

  3. אליאב לביא permalink

    קצת אחרי שהתגייסתי לצה"ל, נורא התלהבתי מהעובדה שכמעט כל הקונצרטים של הפילהרמונית פתוחים בפניי על בסיס מקום פנוי. גם קונצרטים בשטריקר הפכו זמינים לפתע (אלו שלא התקיימו בספריה, אלא באולם המרכזי), והייתי בטוח שהנה, ככה יעבור לי שירותי הצבאי בגרגורי הנאה. אבל אחרי כמה פעמים אינטנסביות כאלה, הרגשתי שמשהו בחוויה הזו נגמר לי; מה לעשות, באופן טבעי אני יותר מתחבר למוסיקה קאמרית מאשר למוסיקה תזמורתית, במיוחד כשזו מבוצעת עם עודף נגנים מובהק (גלוריה של ויואלדי עם מקהלה של 70 זמרים?) ובמיוחד כשהיא מבצעת רפרטואר בארוקי או קלאסי (פויה עליך, פילהרמונית, על הקונצ'רטו לארבעה *פסנתרים* של באך!).

    יצא שרוב הקונצרטים הקאמריים שהגעתי אליהם דווקא דרשו ממני דמי כניסה, לפעמים עם הנחה ולפעמים בתשלום מלא. אבל הנקודה המשמחת בכל הסיפור הזה, היא שכרטיס לערב כזה בהרבה מקרים לא עולה יותר מ-50 או 60 שקלים, מה שמאפשר אפילו לי, כחייל, להיות שם.

    בקיצור, אחרי כל הסיפור – חסרה לי הנקודה הקאמרית בסיפור. יכול בהחלט להיות שהיא גם שופכת אור אחר על סוגיית הקהל, הגיל והרפטואר. נסו ותיווכחו.

  4. ישראל permalink

    אני צעיר בשנות ה-20 לחיי. בתור רווק הוצאתי כספים רבים על קונצרטים וכדו'. כאדם נשוי ואב לילדה אני לא יכול לאפשר לעצמי את התענוג.

  5. arrgh permalink

    אני צעיר בשנת ה-17 לחיי
    נכנס לקונצרטים על בסיס מקום פנוי
    חרד לעתיד שבו אאלץ לשלם על כך מאות שקלים
    😛

  6. אם גם אתה חבר ב"כת" שאני חבר בה אז כדאי שתזהר מלהטיף לקיצוץ בתקציב רשות השידור, כי הסעיף הראשון בתור לקיצוץ הוא "קול המוזיקה".

    http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=98991&blogcode=1584429

  7. MYH permalink

    הייתי מעדיף יותר קונצרטים על קול המוזיקה.

  8. אני בן 38 .
    מחירי הכרטיסים לקונצרטים – יקרים מדי וחבל…
    אישית – אני הולך לקונצרטים פתוחים בפארק , בפסטיבלים בחדים וכו'…
    אולי זה המוני מדי – אבל שווה.

    אלי רביב

    בקרו בבלוג החדש שלי :

    http://cllasicalmusicblog.blogspot.com/

  9. יונתן אבידן permalink

    כמוזיקאי מתלמד, ובעתיד (בתקווה) מבצע, נקודת מבטי לא בדיוק אובייקטיבית. כחובב מוזיקה, אני לא הולך כמעט לקונצרטים ובאופן נדיר לאופרה עקב המחיר בלבד – את הכסף צריך להוציא על הלימודים.
    אבל אני גם רואה צמיחה מאוד גדולה בשוק הבארוק ומוזיקה עתיקה. שמבצעים מוזיקת בארוק בפילהרמונית של תל-אביב, אז פתאום אתה מוצא על הבמה עשרות כלים ונגנים ללא הבנה של עולם הבארוק. אפילו כבארוקיסט אני לא פנאט של כיוון נכון תקופתית וכלים תקופתיים, אבל יש ייתרון מאוד גדול לאנסמבל שמנגן את האניוס די עם 2 כינורות, זמר, צ'מבלו ומקסימום אולי עוד איזה ויולה דה גמבה, לעומת הגרסה של הפילהרמונית: 24 כינורות, זמר (ואם יש כוראל אז צריך גם מקהלה, במקום סתם זמר אחד פר קול), צ'מבלו,3 צ'לי ו2 קונטרה-באסים.
    כאשר יש לך פחות נגנים, אתה צריך לשלם לפחות אנשים. אתה יכול להכניס אותם לאולם קטן יותר, שבו המוזיקה הזו נשמעת יותר טוב. כרטיס פתאום עולה 50 שקל, והופעות הבארוק אפילו בארץ ממלאות את החדרים, והמבצעים אפילו חיים מזה. נאמר לי שבאירופה, כרגע, הטרנד הכי גדול ב20-30 השנה האחרונות זה בארוק אותנטי.
    אם היית שואל אותי (ואתה לא, אבל תשמע את התשובה בכל זאת), הייתי אומר שכרגע אנחנו בתקופה של עייפות מלשמוע עוד פעם את ארבעת העונות וללכת לראות את נישואי פיגארו, וכניסה לעולם שבו ברדיו ישנה מוזיקה מפוצצת ובסיסית אבל באולם יש מוזיקה עדינה אך מלאת עוצמה, שבה לקטן יש כוח גדול.

  10. Gremlin permalink

    לעולם אל תלך לפילהרמונית בשביל בארוק.
    לך בשביל דברים אחרים, כמו גוסטאבו דודאמל

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: