Skip to content

על רפי לביא

8 במאי 2007

מספרים על המנצח האיטלקי הגדול קלאודיו אבאדו שאמר פעם על קרלוס קלייבר כי "הוא הגדול ביותר בינינו". את אותו הדבר אני אומר, כעת בלשון עבר, על רפי לביא: הוא היה מבקר המוסיקה הקלאסית החשוב ביותר בישראל. היה לו ידע מוזיקלי עצום, נדיר, ואוסף הקלטות לא נתפס במימדיו שאת כולו הכיר היטב. בערבי שני, שהפכו לשלישי, יצאו ההקלטות האלו מהארון למשחק השוואת הביצועים עליו כתב ב"העיר". בזמנו באתי לערבים האלו די הרבה, עד שעשן הסיגריות הבריח אותי משם סופית. למדתי מהערבים האלו המון, ואני מניח שזה נכון לרוב האנשים שבאו לשם.
עם רפי המבקר לא תמיד הסכמתי. הוא היה דעתן שנהנה להכעיס, ולהיות תמיד השונה והמיוחד. כך גם בציורים שלו, שנראו לי תמיד כמו עבודה של פרחח שמוציא לשון ארוכה אל העולם. כדי לחוות חוויה אישית היה צריך לקחת אותו בעירבון מוגבל: לקחת ממנו את מה שאפשר, אבל להיזהר שלא לאמץ את טעמו עד הסוף. יתכן מאד שזו דמות המבקר האידיאלי: מכיר לך דברים, מאתגר אותך לחשוב, אבל גם מאיץ בך שלא לקבל את דעותיו ולפתח תפיסה עצמאית. אני חושב שבסתר ליבו רפי לעג לחסידים השוטים שלו, והיו לו הרבה.
אבל מה שהכי בלט אצל רפי היא האינטגריטי. יושרה, בצורה הבסיסית ביותר שלה. הוא קנה הקלטות כמו משוגע. בלי הזמנות, בלי מתנות. מעולם לא הפך לחלק מהסצנה הממוסדת ולא נהנה מחסדיה. הכתיבה שלו היתה ישירה וחדה, בלי ללקק ובלי להתחנף. הוא גם לא התבייש לרדת על עמיתים שכותבים שטויות, שמשמשים כטכנוקרטים של ביקורת או שלא יודעים מספיק. זה מאד לא מקובל בעולם העיתונות, אבל לרפי היה מותר. יהיה מוזר בלעדיו. עצוב.

2 תגובות
  1. אליאב permalink

    הייתי עוקב איזו תקופה אחר הטור שלו בארץ, והפסקתי. כשחזרתי (דרך הארכיון באתר "עכבר העיר") – מי שמחפש http://www.mouse.co.il/CM.articles_lobby,409,,,.aspx)
    גיליתי את הפרויקט שחשף בעניין ימי השוואות הביצועים. עברו כמה ימים ופתאום הוא מת. זה היה מוזר מאוד, ודי עצוב, כי באמת היה לי איזשהו סוג של חיבור עם הכתיבה שלו.

  2. תומר permalink

    שנים שאני קורא את המדור שלו בעכבר העיר. זה לא עכבר בלעדיו.
    תמיד נתן במה לכל הבמות – קול המוזיקה, די.וי.די, אודיו, פסטיבלים, הופעות והמפגש השבועי אצלו בבית, בו היו מאזינים לאותו קטע (אופרה/ קלאסי) בלמעלה מ – 15 ביצועים, מדרגים את איכות הקטע עפ"י חוש השמיעה בלבד ואח"כ חושפים את המבצעים – רעיון יפה שלעצמו.
    עסק מידי פעם בשאלת מליון הדולר אילו מלחינים היה לוקח לאי בודד….אם איני טועה בחר בבאך ושופן אך מיד כתב (תמיד) שדעתו יכולה להשתנות בדקה הקרובה.
    כתב ברור, מדויק, ציני בטעם טוב, עם עומק אמיתי וללא א התייפיפות והצליח לגעת לא פעם בליבי.
    מידי פעם נגע בנושאים שלא קשורים למדור – בטוב טעם ובכבוד גדול לאומן ולאמנות באשר הם.
    שמור לו אצלי מקום חם בלב.
    היצירה הגדולה מכולן, לטעמו היתה המיסה הגדולה של באך.

    מתגעגע.

    תומר אופגנג

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: