ביקורת אופרה: ה"טריטיקו" (פוצ'יני) באופרה הישראלית החדשה

פורסם ב"גלובס", 24.6.2007

ה"טריטיקו" (טריפטיך) של פוצ'יני נקרא כך כיוון שהוא מורכב משלוש אופרות שונות, שלכל אחת סיפור ואופי שונים. "הגלימה" היא יצירה דרמטית-טראגית דחוסה, בה בעל נבגד רוצח את מאהבה של אשתו. "הנזירה אנג'ליקה" היא יצירה לירית-דתית, שמציגה את סיפורה קורע הלב של אשה שנשלחת למנזר ומתאבדת לאחר שהיא מתבשרת על מות בנה. "ג'אני סקיקי" היא קומדיה מגניבה, שגיבורה הוא נוכל שמצליח להסב על שמו ירושה משפחתית.ה"טריטיקו" אינו מציע מוסיקה גדולה כמו באופרות הגדולות באמת של פוצ'יני, אבל יש בו לא מעט רגעים יפים. הבמאי בחר הפעם להפוך את סדר הביצוע המקובל, והציג את "הנזירה אנג'ליקה" ראשונה. לטעמי, זו החלטה נבונה מאד הן מבחינה דרמטית והן מבחינה מוסיקלית.

לגבי הביצוע: ככה. התזמורת נשמעה טוב מאד, אבל לא כל הסולנים היו מעולים. ב"הנזירה אנג'ליקה" בלטה אירה ברטמן הנהדרת בתפקיד אנג'ליקה, שהצליחה ממש לרגש לקראת הסוף הטראגי. ב"הגלימה" בלטו ולדימיר בראון (בתפקיד הבעל הנבגד) וגבי שדה (בתפקיד לואיג'י). ב"ג'אני סקיקי" בלט רק אדוארדו צ'מה בתפקיד הראשי של סקיקי, אבל האופרה הזו כל כך כיפית ומצחיקה עד שלא היה צריך יותר מזה כדי ליהנות. מה שבלט לרעה היו כמה מהסולנים והסולניות ששרו ב"איטלוסית": המילים איטלקיות, המבטא רוסי. זו בעיה מוכרת באופרה הישראלית, רק שהפעם היא בלטה במיוחד.

עוד נקודה: התפאורה בכל שלוש האופרות זהה עקרונית, ומבוססת על מעין רקע שחור שבכל אופרה מתווספים לו אלמנטים מתאימים. זה נחמד בכך שהוא מדגיש את הקשר בין האופרות השונות, אבל לאורך זמן הוא לא מספק מגוון.

לסיכום: לא חובה, אבל עדיין כדאי בזכות רגעים מרגשים ב"הנזירה אנג'ליקה" ו"הגלימה" והכיף הצרוף של "ג'אני סקיקי".

ה"טריטיקו" מאת פוצ'יני באופרה הישראלית החדשה. מנצח: אשר פיש. מוצ"ש 23.6.