Skip to content

ביקורת קונצרט: פתיחת העונה בפילהרמונית

30 באוקטובר 2007

תמיד נחמד לבוא לפתיחת העונה בפילהרמונית. הפגישה המחודשת עם זובין מהטה ונגניו מסמלת את תום הקיץ ואת החזרה לנורמליות, לפחות עד הקיץ הבא. מצב הרוח המרומם נפגם השנה רק עקב מצבו התחזוקתי המחפיר של היכל התרבות, והתיסכול על כך שהוא נדון להישאר בו למרות קדחת השיפוצים מסביב. מסכנים אנשי הפילהרמונית, שחייבים להופיע באולם כזה ויודעים שאין בידם לשנות את המצב.
קונצרט הפתיחה היה מרומם רוח גם מבחינה מוזיקלית, במיוחד בחלקו השני. החלק הראשון נפתח עם הוריאציות של ברהמס על נושא של היידן, יצירה חביבה שזכתה לביצוע חם ומדויק. הנפילה היחידה היתה עם היצירה שבאה אחריה, סימפוניה מס' 5 של יוסף טל הישראלי. קצת לא נעים לפגוע בטל; אחרי הכל, האיש בן 97. אבל היצירה שלו גילמה את כל מה שקשה לאהוב במוזיקה מודרנית. אין בה שום יופי מלודי, אין בה חוט שידרה ברור, חלוקת התפקידים בין הכלים נשמעת שרירותית, ובאופן כללי היא היתה די מעיקה להאזנה. היצירה הזו נשמעה כמו מס שצריך לשלם כדי למלא וי על משבצת "ביצוע יצירה ישראלית". מילא.
את הפיצוי המלא העניק החלק השני, בכיכובו של הפסנתרן הותיק רודולף בוכבינדר. הוא התחיל עם ביצוע נמרץ ומעודן לקונצ'רטו מס' 20 של מוצרט, אחד הגדולים של המלחין. לסיום בוצעה הפנטזיה הכוראלית של בטהובן, שהיא אמנם יצירה שולית ופשטנית מעט אבל גם רבת רושם בזכות השילוב יוצא הדופן של תזמורת, מקהלה ופסנתר. המקהלה (מקהלת האופרה הישראלית) עשתה עבודה טובה מאד, ובוכבינדר הבריק ממש בצליל מלא ועשיר. קשה להתאכזב מביצוע כזה.
הערה לסיום: הגיע הזמן שהפילהרמונית- וכל גופי הביצוע האחרים בארץ- יפסיקו להשתמש בתרגומים של עדה ברודסקי ליצירות קוליות. אלו תרגומים ארכאיים, נמלצים ונפוחים, שאי אפשר להבין מה הם רוצים מחייך. זה לא כל כך מסובך לתרגם מחדש את 24 השורות של הטקסט ב"פנטזיה כורלית" לעברית שתהיה ידידותית ומובנת למשתמש, ולדעתי זו אפילו חובה של התזמורת למבקריה.

פתיחת העונה בפילהרמונית. מנצח: זובין מהטה. היכל התרבות ת"א, 14.10. פורסם ב"גלובס", 15.10

5 תגובות
  1. של הכיתוביות באופרה הישראלית החדשה?
    (בעיקר של האופרות באיטלקית ורוסית)

  2. עומר שומרוני permalink

    בדרך כלל זה ישראל אובל. הוא גאון בתחומו. מצליח להיות גם עכשווי וגם מדויק. מתרגם נפלא

  3. יעל permalink

    ומה דעתך על התופעה (שאמנם נחסכה מאיתנו בקונצרט הנוכחי אולם חוזרת על עצמה ברוב רובם של הקונצרטים בכל עונה) לפיה הקהל קם ועוזב את האולם בטרם ירדו המוסיקאים מהבמה ?

  4. עומר שומרוני permalink

    זה באמת מגעיל. אנשים בורחים מוקדם כדי לחלץ את האוטו מהחניה לפני כולם. הגיוני ורציונלי, אבל מגעיל

  5. נכון שזה לא צריך להיות ככה, אבל המקור לכך הוא המרחק העצום בין הקהל למבצעים, שלדעתי הוא זר מאוד למוזיקה. כשאני הולך לשמוע רבעייה מנגנת בשטריקר או לקונצרט של אנסמבל קולי בפליציה בלומנטל, אני מרגיש הרבה יותר נוח וקרוב למבצעים, ואני מניח שתופעות כמו הבריחה לרכב הן הרבה פחות נפוצות בארועים כאלה (אף פעם לא ערכתי בדיקה מדוקדקת).

    אני לא יודע מה צריך להיות הפתרון, כי ברור שהוא אינו להמנע מקונצרטים סימפוניים. לא יודע.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: