Skip to content

הקלטות חדשות- סוזוקי, אנדסנס, טריו פלורסטאן

30 באוקטובר 2007

באך- קנטטות, כרך 35. מנצח: מסאאקי סוזוקי. דיסק "ביס".
סוזוקי ממשיך בפרויקט הענק של הקלטת מכלול הקנטטות של באך, וכעת הגיע לארץ כרך מס' 35 בסדרה. יש בו ארבע קנטטות – מס' 128, 176, 87 ו- 74- שאף אחת מהן אינה מפורסמת במיוחד. המשותף להן הוא שכולן נכתבו בשנת 1725, השנה השניה לעבודתו של באך בלייפציג. אלו לא הקנטטות הגדולות ביותר של באך, אך בכל אחת מהן אפשר למצוא פרק או שניים בהן באה גאונותו לידי ביטוי. בקנטטה 128, לדוגמא, זהו הדואט היפהפה של האלט והטנור (רצועה 4). גם הכוראלים החותמים את כל ארבע הקנטטות יפים מאד.
ארבעת הסולנים הם מהקבועים של סוזוקי, וכולם טובים. את תפקיד האלט שר זמר הקונטרה-טנור האנגלי רובין בלייז, שמופיע עם סוזוקי הרבה מאד בשנים האחרונות. גם המקהלה והתזמורת (באך קולגיום יפן) מצוינות כרגיל. עם זאת, למרות ההערכה הגבוהה לביצוע, לא הייתי ממהר להמליץ על הדיסק. יש בסדרה של סוזוקי לפחות עשרה דיסקים עם קנטטות גדולות ויפות יותר, ולמתחילים מומלץ להתחיל מהן. הדיסק הנוכחי מתאים יותר לאספנים, שרוצים את כל המחזור של סוזוקי בספריה.

מוצרט- שלישיות פסנתר. טריו פלורסטאן. דיסק "היפריון".
שלישיות הפסנתר הן מהיצירות היפות, המעודנות והאנינות ביותר של מוצרט. גם ההרכב המבצע בדיסק הזה, טריו "פלורסטאן" האנגלי, הוא מהטובים בתחומו. בקיצור, הדיסק הזה עורר ציפיה גדולה. אבל הציפיה הזו התממשה רק בחלקה. מצד אחד, חייבים להודות שהביצוע זורם, אנין ונקי. מצד שני, חסר לי בו איזה ניצוץ. הסבר אפשרי הוא בכך שמצד אחד הנגנים מנגנים בכלים מודרניים ולא בכלי תקופה, אבל מצד שני נזהרים מפרשנות רומנטית או רגשנית. כתוצאה, הביצוע לא הולך לא לכאן ולא לכאן. הוא יפה, נעים, ופחות או יותר זהו. גם איכות ההקלטה בהתאם: צלולה, מאופקת ומתונה. מסקנה? באופן אישי אני ממשיך להעדיף במוזיקה הזו את הביצוע של חברי ה"מוצרטיאן פליירז" בכלי תקופה, שיש בו בדיוק את הניצוץ המיוחד שאני מחפש. על הביצוע של חברי "פלורסטאן" אפשר להמליץ למי שאוהב את המוצרט שלו נעים, מאופק, ואפילו קצת שמרני.

Horizons (אופקים)- מבחר אישי של הדרנים לפסנתר. לייף אובה אנדסנס. דיסק EMI.
לייף אובה אנדסנס (Andsnes) הוא פסנתרן נורבגי מעולה, שבארצו זוכה למעמד של כוכב רוק. הוא מופיע ככוכב בינלאומי ברחבי העולם, ובעבר הופיע גם בישראל עם הפילהרמונית. לדיסק האחרון שלו הוא עלה על רעיון מקורי: הוא מבצע בו 22 הדרנים לפסנתר, שנבחרו לפי העדפתו האישית. "בהתחלת הקריירה הייתי שקוע רק ברפרטואר הכבד והרציני, וכמעט ולא הייתי מודע לקיומם של קטעי הדרן קלים יותר", הוא מספר בחוברת המצורפת. "רק בשלב מאוחר יותר למדתי להעריך את הקסם שבקלילות ובחופש". עם זאת, לא כל ההדרנים שבחר בהכרח קלילים ווירטואוזיים; חלקם דווקא מהורהרים, אפילו עמוקים. יש בדיסק קטעים מאת סיבליוס, מנדלסון, שופן, ליסט, גריג ועוד ועוד, שאורכם הממוצע מגיע לשתיים-שלוש דקות. התוצאה היא מבחר מגוון ויפה, באיכות ביצוע אופטימלית. למי שרוצה להיראות ידען בקונצרטים, הוא יכול לשמש גם כמדריך יעיל לרפרטואר המקובל של הדרנים לפסנתר.

הביקורות פורסמו ב"גלובס", 25.10.2007

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: