Skip to content

ביקורת אופרה- "המסע לריימס" באופרה הישראלית

21 בנובמבר 2007

ההפקה הזו ל"המסע לריימס" מאת רוסיני שווקה כשילוב של "סיינפלד" ו"פיק אפ" בלבוש אופראי. "סיינפלד" בגלל שבעצם אין בה עלילה משמעותית אלא אוסף של זוטות מחיי היום יום, ו"פיק אפ" בגלל שהבמאית בחרה למקם את הסיפור במטוס. זה כולל דיילות בתלבושות פסטליות, טייסים, פקח טיסה, ואפילו זיון בשירותים (סצינה די נועזת, אבל תכלס לא רואים יותר מדי). הניסיון להיות מודרניים הולך עד אבסורד, כשבסוף החלק הראשון כל הזמרים שרים לתוך הסלולריים שלהם. לי זה קצת צרם: בשביל לראות אנשים מדברים בסלולרי לא צריך לבוא לאופרה.
האופרה קלילה יחסית וההפקה באמת משעשעת לפרקים, אבל סיינפלד זה לא. העלילה בחלק הראשון לא מתחברת לכלום, ולטעמי החלק הזה היה די משמים. העניינים השתפרו בהרבה בחלק השני, שהיה מהנה בהחלט. חוסר האחידות קיים גם מבחינה מוזיקלית- יש באופרה כמה קטעי מקהלה יפים וכמה אריות מהנות מאד, אבל צריך לצלוח גם לא מעט רגעים פחות מעניינים.
מבחינת הביצוע- צוות הזמרים היה מצוין, כמעט ללא נפילות. הבולטים ביותר היו חן רייס הישראלית (בתפקיד פולוויל) ורוברט מקפירסון (בתפקיד בלפיורה), שהיו מעולים ממש. מיד אחריהם אפשר למקם את סטפניה בונפדלי (הזמרת קורינה) ויוזף וגנר (לורד סידני). גם היתר, ברובם, היו טובים מאד. כך גם לגבי התזמורת והמקהלה, במיוחד בחלק השני.
לסיכום: בידור מהוקצע ועשוי היטב, אך אין מה לצפות לאופרה גדולה או לחוויה רגשית מהפנטת. עצה ידידותית- קחו בחשבון שהחלק הראשון אורך כמעט שעתיים, והכינו את השלפוחיות בהתאם.

רוסיני- "המסע לריימס". האופרה הישראלית החדשה. 20.11.
הביקורת פורסמה במקור ב"גלובס", 21.11.2007.

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: