כמה הערות לסיכום השנה בתחום המוזיקה הקלאסית

הרשימה להלן פורסמה היום ב"גלובס", כחלק מפרויקט סוף שנה בו ניסה כל אחד מהמבקרים לסכם את השנה מבחינתו. הרעיון היה לזהות נקודות מרכזיות שאירעו השנה: מקומות בהם הגזמנו, מקומות בהם לא נתנו מספיק קרדיט, האירוע המוזיקלי הזכור לנו לרעה, תגלית השנה וכו'. הנה התוצאות:

1. איפה הגזמנו – גם דודאמל יכול לשעמם

גוסטבו דודאמל, המנצח הצעיר מונצואלה, משגע את כל העולם וגם אותנו. בשבועות האחרונים ניצח בפילהרמונית על הסימפוניה השניה של מהלר, וזכה כאן לביקורת נלהבת ולציון 9. בצדק: זה היה באמת קונצרט גדול. אבל אז באה הסדרה השניה בניצוחו, כמה ימים אחר כך, והתברר שגם דודאמל יכול לשעמם. הוא הגיש מוצרט (סימפוניה מס' 38) בפרשנות סתמית וחסרת השראה, והראה שבמוזיקה המעודנת של מוצרט אפילו הוא לא מצליח לחלץ מהפילהרמונית ביצוע סביר. ובכל זאת, לא צריך לאכול את הכובע עד תום: בחלק השני, עם הקונצ'רטו לכינור של בטהובן, הדברים כבר נשמעו הרבה יותר טוב.

2. איפה החמרנו- הקאמרית הקיבוצית יכולה להדהים
לכל קונצרט באים עם ציפיות, וכשבאים לקאמרית הקיבוצית הן לא גבוהות במיוחד. מה לעשות, התזמורת הזו לא נמנית על המובילות בארץ. אבל השנה אפילו היא הצליחה לפעור כמה פיות, כשהזמינה את הצ'מבליסט והמנצח שלו עד-אל לנצח מהמקלדת על תכנית שכולה באך. מי היה מאמין שהתזמורת הזו, שמנגנת בכלים מודרניים, תצליח להפיק כזו רמה של עידון, רכות והבנה סגנונית במוזיקה הזו. לערב אחד, הקאמרית הקיבוצית נשמעה ממש כמו תזמורת בארוק מתמחה. וגם פה לא צריך לאכול את הכובע עד תום: בפתיחת העונה הנוכחית, עם ה"יוהאנס פסיון" של באך, היא חזרה לפי כל הביקורות לבינוניותה.

3. תגלית השנה – זמרת הסופרן דניאלה לוגסי

תגלית השנה בתחום הקלאסי היא דניאלה לוגסי, זמרת סופרן צעירה ומדהימה מבית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה באוניברסיטת ת"א. היא נחשפה לקהל הרחב במאי השנה, בהפקה של בית הספר ל"חליל הקסם" של מוצרט. היא שרה שם את תפקיד הנסיכה פאמינה, והאפילה על כל יתר המשתתפים כמעט מכל בחינה. כפי שכתבתי כבר אז, יש לבחורה הזו את כל מה שצריך כדי להיות כוכבת אופרה: מראה מהמם, קול יפהפה ויציב, והופעה בימתית כובשת. מאז הופיעה בתפקידים קטנים גם בפילהרמונית, ויש להניח שנשמע עליה עוד הרבה. הביקורת החיובית שנכתבה על לוגסי, יש לציין, עוררה אז מסכת יצרים וקינאה בבית הספר למוזיקה בת"א. מה לעשות, פירגון אף פעם לא היה צד חזק אצל מוזיקאים.

4. ההפקה הגרועה של השנה- האופרה מחרבת את מוצרט
פרס "הפקת האופרה הגרועה של השנה" הולך ללא ספק ל"כך עושות כולן" באופרה הישראלית בחודש מאי האחרון. אם מישהו היה צריך הוכחה שגם את מוצרט אפשר לקלקל, כל מה שהיה עליו לעשות היה ללכת להשתעמם באופרה הישראלית. ההפקה נמשכה שלוש וחצי שעות, שנמתחו כמו מסטיק. תפאורה גרועה וסטטית, בימוי חסר השראה, צוות זמרים לא מבריק- כל המרכיבים חברו יחדיו כדי לגרום לצופה השבוי לשלוח מבטים נואשים בשעון.
לפחות התזמורת, בניצוחו של דן אטינגר, נשמעה בסדר, והיו גם רגעי חסד של הילה בג'יו הישראלית בתפקיד דספינה. היא היתה משעשעת ועוקצנית, והרגעים הספורים בהשתתפותה היוו את שיא הערב. חבל שזה לא הספיק.

5. תקוות השנה – תזמורת הבארוקדה

"תקווה" היא לא בדיוק מילה רלוונטית לתיאור סצינת המוזיקה הקלאסית בישראל, שסובלת ממחסור גדול

במשאבים ומהיעדר עניין של קהל צעיר. דווקא על הרקע הזה נעים כל כך לראות את תזמורת ה"בארוקדה", תזמורת בארוק חדשה שעשתה השנה את צעדיה הראשונים. זו קבוצת מבצעים צעירים ברמה בינלאומית, שרובם למדו בחו"ל והחליטו משום מה לחזור ולנסות להתמודד בשוק הישראלי הקשה. כולם מנגנים בכלי תקופה או שיחזורים שלהם, ובגישה פרשנית נאמנה לרוח התקופה. הקונצרט האחרון שלהם הציג תכנית מבריקה וכיפית, קהל נלהב, ושמחת חיים שקשה לראות בימים אלו בתזמורות אחרות בארץ. עם התזמורת הופיעה גם זמרת הסופרן המקסימה יעלה אביטל, ששרה עם כל הברק והעידון הדרושים למוזיקה הזו. רק שיצליחו.