ביקורת אופרה: "כוחו של גורל" באופרה הישראלית החדשה

האם ללכת להפקה הזו של "כוחו של גורל" או לא? שאלה טובה. הנה השיקולים בעד ונגד, וצריך רק לזכור שהביקורת הזו מתייחסת לקאסט (צוות הזמרים) השני.

למה כן:

1. כי ויקטוריה ספרונובה (Safronova), בתפקיד דונה ליאונורה, נפלאה. יש לה קול יפהפה, ובמערכה האחרונה קשה שלא להתרגש ממנה. 2. כי המוזיקה של ורדי יפה מאד בדרך כלל, למרות שיש בה גם רגעים מתים. 3. כי המקהלה טובה, והתזמורת מצלצלת בסדר. 4. כי הסולנים, ברובם המכריע, טובים עד מצוינים. 5. כי אשר פיש מנצח על הכל ביד בוטחת ואנרגטית. 6. כי התפאורה והתאורה מדהימות, למרות נטייתן הבסיסית לכהות וקדרות. מה לעשות, הסיפור לא עליז במיוחד. וגם כי קטעי המקהלה והריקוד היו מהנים מאד.

למה לא:

1. כי עבור צופה מערבי אינטליגנטי בן המאה ה- 21, העלילה נראית מופרכת לגמרי. יש שם איזה אציל (דון קרלו) שמחפש נקמה באציל אחר (דון אלווארו), שהרג בטעות את אביו ולדעתו של דון קרלו גם חילל את כבודה של אחותו. הוא לא מוכן לשמוע התנצלויות או הסברים, ורק רוצה נקמה. בסוף הוא מת בדו-קרב, אבל בשניה האחרונה מצליח להרוג את אחותו על רקע חילול כבוד המשפחה. איזה כיף לו. בקיצור, מה שהיה אולי מובן מאליו לפני 130 שנה נראה היום קצת תלוש.  2. כי האופרה הזו נורא ארוכה (למעלה מ- 3 וחצי שעות), ולעיתים די מתישה. בעיקר הייתי מקצץ את הדואטים בין הבנים, וזה נכון גם לגבי שתי הדמויות המרכזיות (דון קרלו ודון אלווארו) וגם לגבי המשניות יחסית (אב המנזר והנזיר הזוטר).

למה אולי: כי זמר הבס פאטה בורצ'ולדזה (Burchuladze), האדיר בדרך כלל, היה הפעם סתם טוב מאד (בתפקיד אב המנזר). ואם להיות קצת לא הוגן, אז גם כי קצת מבאס לשמוע את התזמורת והמקהלה של האופרה אחרי הסטנדרט שהציגו חברי ה"מרינסקי" של ואלרי גרגייב בסוף השבוע האחרון ב"פסטיבל הים האדום" באילת.

שורה תחתונה: יפה, אבל ארוך מדי. כיוון שמבחינה טכנית אי אפשר לדלג על קטעים מתים, כדאי להביא איתכם הרבה סוכריות להקלה על העברת הזמן עד הפינאלה המרהיב של סופרונובה.
'כוחו של גורל' מאת ורדי באופרה הישראלית החדשה, 8 בינואר 2008. מנצח: אשר פיש. פורסם ב"גלובס", 9.1.2008