ביקורת קונצרט- תזמורת הבארוקדה במרכז עינב

תזמורת ה"בארוקדה" הופכת בהדרגה לאחת המעניינות ביותר שיש היום בסצינת המוזיקה המקומית. התזמורת, להזכיר, מורכבת מנגנים מומחים בתחום הבארוק, שמנגנים בכלי תקופה ובגישת ביצוע תקופתית. לקונצרט האחרון נבחרה תכנית תובענית, שרובה ווקאלית: קנטטה מס' 107 ו"אודת האבל" של באך, מזמור תהילים של שיץ, וגם סונטה למיתרים של רוזנמילר. זו מוזיקה יפהפיה, שכמעט ולא שומעים בביצועים חיים בארץ פשוט כי אין מי שיודע לעשות אותה כראוי. אז הנה, עכשיו יש.
על הקונצרט ניצח מהמקלדת אביעד שטיר, שבילה את השנים האחרונות באירופה כנגן צ'מבלו והביא איתו לקונצרט הזה הרבה ניסיון וטעם טוב. התזמורת הפיקה במהלך רוב הערב צליל בארוקי זורם ומגובש, וגם ארבעת הסולנים הצעירים היו טובים מאד. במיוחד הרשימו זמרת הסופרן יעלה אביטל וזמר הטנור הגרמני רוברט זלייר (Sellier), אבל גם כלפי שני האחרים אין תלונות.
קולקטיב ה"בארוקדה" עדיין אינו מושלם, ופה ושם היו במהלך הערב בעיות קלות של אינטונציה ואיזון. אבל זהו גוף ביצועי מעולה, מלא אנרגיה וחדוות נגינה, שמושך אליו גם קהל צעיר ונלהב. לא פלא: איפה עוד אפשר היום בארץ להתוודע למזמור התהילים המקסים של שיץ, שפתיחת חלקו השני בוצעה בעיבוד שהזכיר קצת מוזיקת בוסה-נובה? או לשמוע קנטטות של באך באיכות כזו? עם זאת, אישית, שיא הקונצרט היה עבורי דווקא בהדרן- ביצוע מהמם למדריגל של המלחין הרנסאנסי היינריך איזאק, יצירה יפהפיה לארבעה קולות שבוצעה בעידון ובפשטות כובשת לב. יופי של מוזיקה, ויופי של ביצוע.
"האלמו מיתרים נשגבים". תזמורת הבארוקדה וסולנים. מרכז עינב, 19.1. פורסם ב"גלובס", 21.1.