Skip to content

סיכום הפסטיבל הקאמרי הבינלאומי באילת

3 במרץ 2008

מישה מאיסקי באילת. צילום: מקסים ריידר

אילת הפכה בשנים האחרונות למעצמה של מוזיקה קלאסית. בחודשי החורף יש בעיר לא פחות מארבעה פסטיבלים קלאסיים, והפסטיבל הבינלאומי למוזיקה קאמרית הוא ללא ספק האנין בהם. המנהל המוזיקלי של הפסטיבל, לאוניד רוזנברג, מקפיד להביא לפסטיבל את השמות החמים ביותר בעולם הקאמרי, וגם השנה התהדרה התכנית במבצעים ברמה גבוהה מאד: התזמורת הקאמרית מהלר, רביעיית ארדיטי, מישה מאיסקי, טריו "ונדרר", הפסנתרן הקרואטי דייאן לזיץ', ההרכב האיטלקי "לה ונקסיאנה" ודואו "פרקדו".

ארבעת ימי הפסטיבל הציעו תכנית איכותית מאד ועמוסה לא פחות. באופן טבעי אי אפשר היה לשמוע הכל, אבל המידגם הגדול שלקחנו מהתכנית כלל כמה רגעים מוזיקליים בלתי נשכחים. הראשון שבהם היה ביום חמישי, כשעלה לבמה הצ'לן מישה מאיסקי עם קבוצת המיתרים של התזמורת הקאמרית מהלר. עד שהגיע מאיסקי הציע הפסטיבל ביצועים יפים, אבל קורקטיים למדי, של הרכב כלי הנשיפה של התזמורת ושל רביעיית ארדיטי. אבל ברגע שמאיסקי הניף את הקשת על הצ'לו שלו התרחש באולם קסם. הוא הוביל את התזמורת לביצוע פנטסטי, מרגש ממש, של "כל נדרי" של מקס ברוך, שבבת אחת מילא את האולם בחום ופיוט. לאחר מכן בא ביצוע מסחרר לקונצ'רטו לצ'לו של בוקריני, ובסוף הדרן עוצר נשימה של צ'ייקובסקי שהוכיח לקהל למה היה שווה לעשות את כל הדרך לאילת. מאיסקי הופיע שוב בשבת עם בתו הפסנתרנית לילי, והפעם בהצלחה מוגבלת מאד. לילי מאיסקי נראתה אומללה למדי, ולמרות שיכולתה הטכנית טובה היא הפגינה נוכחות בימתית חסרת כל אנרגיה וכריזמה. האומללות הזו השפיעה גם על האב, שעשה מלאכה נאמנה אבל רחוקה מאד מלהלהיב או לרגש.

יום שישי זימן לקהל רגעי קסם נוספים. הם התחילו עם טריו "ונדרר" מצרפת, המוכר היטב מהקלטות. גם בביצוע החי השלישיה הציגה ביצוע מעולה, הפעם ליצירות של מנדלסון, שוברט וברהמס. רגע הקסם הפעם קרה במהלך ביצוע השלישיה אופוס 8 של ברהמס, יצירה רומנטית יפהפייה שבוצעה בדיוק במידה הנכונה של רגש ואיזון בין הכלים. אבל שיאו הבלתי מעורער של היום היה עם ההרכב האיטלקי "לה ונקסיאנה", שביצע מוזיקה קולית של מונטוורדי בצורה תיאטרלית ומלאת טעם טוב. מוצלח במיוחד היה הביצוע ל"קינת הנימפה", יצירה קורעת לב שבוצעה בצורה קברטית משעשעת השונה מאד מההגשה הטראגית המקובלת. חבל רק שהערב לא לווה בתרגום, מה שפגע מאד ביכולת להבין מה בעצם קורה על הבמה.

גולת הכותרת של הפסטיבל היתה במוצ"ש, עם האופרה "אורפיאו" של מונטוורדי. גם היא בוצעה ע"י חברי "לה ונקסיאנה", בהרכב מלא. הפעם, עם תרגום, גם מי שלא הכיר את היצירה יכול היה להתחבר לעלילה וליהנות מהשירה המדויקת והמרגשת של ההרכב האיטלקי. חברי "לה ונקסיאנה" הציגו את האופרה בבימוי מודרני, שהיה אמנם צנוע אך אפקטיבי בדרכו. במיוחד הרשימו הזמרים בתפקיד אורפיאו, אאורידיצ'ה, כארונטה ופלוטו, שקצרו גל תשואות מוצדק. זה היה סיום פסטיבלי ומרשים, שלמרות צניעותו היחסית הציע חוויה גדולה. עם זאת, האופרה הזו הוכיחה שוב את הנחיצות באולם קונצרטים באילת. אולם הקולנוע בו התקיים הפסטיבל אמנם אסתטי, אבל האקוסטיקה שלו יבשה וחסרת הדהוד והוא לא ידידותי במיוחד לזמרים. להרכבים ברמה הזו מגיע אולם קונצרטים אמיתי.

הפסטיבל הבינלאומי למוזיקה קאמרית אילת. מנהל מוזיקלי: לאוניד רוזנברג. אילת, 27- 30 בפברואר. פורסם ב"גלובס", 3.3.2008.

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: