תחייתה של המוזיקה המוקדמת

אנסמבל נובילה

תנועת המוזיקה המוקדמת, המוכרת כיום בשם "תנועת הביצוע המודע היסטורית", כבר הפכה בעולם לדבר מובן מאליו. היא התחילה באמצע המאה הקודמת, בניסיון לבצע יצירות מתקופת הבארוק והרנסאנס בגישת ביצוע אותנטית ועם כלים מקוריים מהתקופה. מרכזי התנועה היו בהולנד ואנגליה, ומשם היא התפשטה בהדרגה גם לגרמניה, צרפת, איטליה, ספרד ועוד. השפעת התנועה היתה מכרעת: כיום ביצוע מוזיקה עתיקה בפרשנות תקופתית הפך לנורמה המקובלת. המוזיקאים השייכים לתנועה באירופה וארה"ב מציעים מבחר גדול של הקלטות, פסטיבלים וקונצרטים, ולמעשה הגדירו מחדש איך מבצעים מוזיקה שנכתבה לפני שנת 1800 ולעיתים גם אחריה. כיום, מי שמבצע בעולם מוזיקה של באך ובני דורו בכלים מודרניים נחשב למיושן. באופן לא מפתיע, לקבוצה המיושנת הזו שייכות רובן המכריע של התזמורות בארץ.

אבל גם בישראל אפשר להבחין בשנים האחרונות בפריחה עצומה בכל מה שנוגע לביצוע מוזיקה מוקדמת על תקופותיה השונות. בתחום מוזיקת הבארוק, התקופה שבין השנים 1600 – 1750, פעילים כיום בארץ ההרכבים "תזמורת הבארוק ירושלים", "בארוקדה", "אנטיק", "פניקס", "ספיריטו בארוק", "נובילה" (Nobile) ועוד. בתחום מוזיקת הרנסנס, התקופה שבין השנים 1450 – 1600, פעילים ההרכבים "נביאי הקוינטה", "דיסקנטוס" ו"אמריליס". יש בארץ אפילו ייצוג למוזיקה של ימי הביניים, ע"י ההרכב המצוין "קווינאד". גם הרכבים "רגילים", כמו אנסמבל סולני תל-אביב, הרימו את כפפת המוזיקה העתיקה ומבצעים לעיתים מוזיקת בארוק בכלי תקופה ובשיתוף מוזיקאים מובילים מהתחום. הפריחה הזו נובעת בחלקה מחזרתם של מוזיקאים שלמדו בחו"ל, ובחלקה עקב פעילות חינוך של משוגעים לדבר שנעשית מחוץ לאקדמיות הממוסדות.

ההתעניינות במוזיקה מוקדמת בארץ החלה כבר במחצית המאה הקודמת, אולם הפריחה המשמעותית שלה החלה בסוף שנות השמונים. באותה תקופה, בשנת 1989, קמה גם "תזמורת הבארוק ירושלים" של דוד שמר, שבמשך שנים היתה תזמורת הבארוק היחידה בארץ. "בניתי את התזמורת ממש מאפס", מספר שמר. "לא היו כלים, והיו מעט מאד נגנים שידעו במה מדובר. במשך תקופה ארוכה עבדנו עם פשרות, כמו כלים מודרניים עם מיתרי גיד. כולם עבדו בהתנדבות, כולל אני".

גם היום תזמורתו של שמר היא המובילה בישראל בתחום הביצוע של מוסיקת הבארוק. רמתה של התזמורת משתנה מאד, בעיקר על-פי המנצח שעומד מולה ורמת הנגנים המשתתפים בכל פרויקט. בשנים האחרונות השתפרה התזמורת באופן משמעותי, הן בזכות גיוס נגנים "קונבנציונליים" מצוינים שהשתלמו בנגינת בארוק והן בזכות שיתוף פעולה עם סולנים ומנצחים מהשורה הראשונה בעולם.

דוד שמר, מקים התזמורת, הוא גם אחד המורים הקבועים בסדנאות השנתיות למוזיקה עתיקה. סדנאות אלו התקיימו לאורך שנים במרכז למוזיקה "משכנות שאננים" בירושלים, ובשנים האחרונות חזרו לאחר הפסקה ארוכה. המורים בסדנאות היו כמה מטובי המומחים למוזיקה מוקדמת בעולם, עובדה שאיפשרה קשר בלתי אמצעי של התלמידים בארץ עם מי שעמדו בחזית הפעילות העולמית. הד סלע, כיום ראש המרכז, היה הרוח החיה מאחורי הסדנאות, ובזכותו נחשפו עשרות מוזיקאים "קונבנציונליים" לעולם המוזיקה המוקדמת. כמה מהמשתתפים בסדנה לאורך השנים מנהלים כיום קריירות בינלאומיות מצליחות. הדוגמא הבולטת ביותר היא קתי דברצני, ששייכת בשנים האחרונות לצמרת כנרי הבארוק העולמית. לצידה אפשר למנות את הזמרות קרן מוצרי ורויטל רביב, הכנרות ליליה סלבני ודפנה רביד ועוד.

למעט תזמורת הבארוק של דוד שמר, יש כיום כאמור פריחה גדולה של הרכבי בארוק נוספים. השם החם ביותר בשנתיים האחרונות הוא של תזמורת ה"בארוקדה", הרכב בארוק צעיר ותוסס שחלק ניכר מנגניו הוא מיוצאי תזמורת הבארוק הירושלמית. התזמורת מציעה קונצרטים למנויים ברמה גבוהה מאד, אך בשלב זה עדיין מופיעה באולמות קטנים יחסית ונאבקת על הכרת הקהל. גם יתר ההרכבים, כפי שזה נראה, מוטרדים בשיווק התכניות שלהם לא פחות מאשר בעשיית המוזיקה. למרות ההיצע הגדול, נראה שחלק גדול מהקהל הישראלי עדיין לא הפנים שמוזיקה קלאסית היא לא רק ברהמס וצ'ייקובסקי.

"לצערי אין מספיק קהל למוסיקה הזו בארץ", אומרת ראובנה הוד, נגנית חליליות ותיקה וממקימי אנסמבל "ספיריטו בארוקו" המנגן בכלי תקופה. "אין מספיק מקומות להופיע, והתשלום למבצעים נמוך. אנחנו נאבקים להשיג מקומות להופיע בהם ולקבל תשלום סביר. הרבה אנסמבלים נאלצים לעסוק לא רק במוזיקה, אלא בריצה האינסופית אחרי פירסום ההופעות". ואכן, המאבק לפרסם קונצרטים מוכר היטב לשוחרי התחום ולעיתים גובל בהצפה. המידע על ההופעות נשלח דרך פורום מיוחד באינטרנט, ברשימות תפוצה בדואר אלקטרוני, ולעיתים גם בחלוקת ברושורים בקונצרטים של עמיתים. הכל כדי להגיע למקסימום קהל, שלא תמיד בא בהמוניו.

שלו עד-אל

למרות המאבק להכרה ולהכנסה, נראה כי סצינת המוזיקה המוקדמת נמצאת כאן כדי להישאר. "מצב המוזיקה העתיקה בארץ לא היה אף פעם יותר טוב", אומר שלו עד-אל, צ'מבליסט ומנצח ישראלי שיושב כבר שנים ארוכות בברלין ומופיע ברחבי העולם. "יש כמה ישראלים מובילים בתחום באירופה, וחלק מהנגנים המובילים בארץ מנגן לעיתים גם בכלים עתיקים. זה קרה לאט ובשקט, בזכות עבודה קשה של דוד שמר בירושלים ושל הסדנה למוסיקה עתיקה בירושלים".

עד-אל הוא אחד משורת מוזיקאים ישראליים וישראלים-לשעבר שנמנים על צמרת עולם הביצוע של המוזיקה המוקדמת, לצידם של קתי דברצני, צבי מניקר, גילי רינות ואחרים. בארץ פעילים גם מוזיקאים נוספים ברמה גבוהה מאד, שבחרו לחיות בישראל על חשבון פיתוח הקריירה הבינלאומית. במידה רבה, ההתעוררות הנוכחית בתחום נובעת מניסיונם של מוזיקאים אלו להופיע ולעבוד בארץ למרות מיעוטו היחסי של הקהל וההכנסה הנמוכה יחסית לחו"ל.

דרורה ברוק, ראש המגמה למוזיקה מוקדמת בקונסרבטוריון שטריקר בת"א, טוענת שמבחינות רבות ישראל נמצאת היום במקום בו היתה אירופה בסוף שנות השבעים. "באותה תקופה היו כבר באירופה נגנים מקצועיים, אבל העניין עוד לא התמסד. אנחנו היום במצב דומה. יש כאן נגנים טובים, אבל חסרה תשתית אקדמית מסודרת שתתמוך בנושא". לדברי ברוק, קרתה בעניין מהפכה חברתית של ממש. "כשהייתי בתחילת דרכי באקדמיה, בסוף שנות השמונים, היינו בודדים. כיום הצעירים בתיכוני המוזיקה רואים במוזיקה המוקדמת משהו מגניב לחלוטין, אבל אין להם אפשרות להתמקד בה באופן אקדמי כי בארץ היא נלמדת רק בקונסרבטוריונים. לכן יש צורך חזק לפתיחת מחלקה ללימודי מוזיקה עתיקה גם ברמת האקדמיות למוזיקה".

ואכן, בניגוד לאירופה וארה"ב, אין כיום בארץ מסגרת אקדמית בה ניתן ללמוד מוסיקה עתיקה כתחום עצמאי. דרורה ברוק ודוד שמר, המנהל המוזיקלי של תזמורת הבארוק ירושלים, פועלים בתקופה האחרונה להקים מחלקה כזו באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים. "הכוונה היא שבסופו של דבר תוקם בארץ מסגרת לימודים ברמה גבוהה ביותר, אשר גם תעניק אפשרות לקבל השכלה ברמת תואר ראשון לפחות", אומר שמר. "כיום התלמידים מרגישים מחויבים לסיים או אף להפסיק את לימודיהם כאן מהר ככל האפשר, ולרוץ אל אחד מהמוסדות בחו"ל שמעניק להם מסגרת לימודים מתאימה יותר".

למרבה הצער, במצב העניינים הנוכחי נסיעה ללמוד בחו"ל ואף לעבוד בה היא האופציה ההגיונית ביותר עבור מי שעוסק במוזיקה עתיקה לסוגיה. באירופה וארה"ב, כאמור, הסצינה של המוזיקה המוקדמת כבר ותיקה וממוסדת. וכמו למוזיקה הקלאסית ה"רגילה", גם בתחום הזה יש כוכבים. טון קופמן (הולנד), ג'ון אליוט גרדינר (אנגליה), ניקולאוס הרנונקור (אוסטריה) וג'ורדי סבאל (ספרד) הם רק כמה שמות מתוך רשימה ארוכה של מוזיקאים "אותנטיים" שזוכים להצלחה עצומה. עם זאת, המנצח הישראלי שלו עד-אל דוחה את האפשרות שדווקא העיסוק במוזיקה מוקדמת הביא אותם להצלחה. "זה נכון שקופמן, גרדינר והרנונקור ממש לא עניים. אבל זאת לא המוסיקה העתיקה שהביאה להם את הכסף. מה שהביא אותו אלו יכולות עסקיות, קשרים, משפחה עשירה, או, במקרה של חלקם, מעבר לדרגת השכר הלא-עתיקה".

לדברי עד-אל, הנקודה העיקרית בנושא היא עניין האופנה. " לפני כארבעים שנה, כשהעיסוק בנושא התחיל, להרבה אנשים היה נדמה שזו אופנה חולפת. אבל היום הגבולות בין הנגינה האותנטית לנגינה המודרנית היטשטשו מאד. יותר ויותר התברר שהנגינה האותנטית לא היתה אופנה, אלא ריאקציה טבעית לסגנון הנגינה חסר הרגישות והעידון שהתפתח לאחר מלחמת העולם הראשונה".

בעולם יש הבדלים משמעותיים בשכר בין מוזיקאים "רגילים" ואותנטיים?
"לא ממש. בדיוק כמו במוזיקה ה"רגילה", השכר תלוי לא בסוג הביצוע אלא בדינמיקה העסקית מאחורי ההתקשרות. במדינות כמו ארה"ב, סין, דרום-אפריקה ואוסטרליה הגבולות מן הסתם יותר ברורים. דווקא במדינות העולם השלישי, כמו אמריקה הלטינית, חבר המדינות, אסיה ואפריקה, התחום פורח ומשתלם. ההיצע שם הרבה יותר מצומצם, כך שהצמא לתרבות באשר היא מביא קהל גדול ואיכותי לאולמות הקונצרטים. בנוסף, בגלל שהכסף במדינות האלה מתרכז בחלק מאוד קטן של האוכלוסייה, היכולת שלה לשלם לתרבות באשר היא הרבה פחות מוגבלת מאשר במערב".

ומה לגבי הסצינה הישראלית?
"מבחינה מספרית היא לא נופלת משום מקום אחר בעולם. מבחינה איכותית, אם סצינה נמדדת לפי מעמד הביניים שלה, אז גם פה אין לנו במה להתבייש. הכוונה במושג "מעמד ביניים" הוא שהרבה אנשים עושים את זה ברמה טובה, וזה יותר מייצג את האמת מאשר קבוצה אחת מצוינת שמוקפת בשיממון. האנשים שחזרו לארץ הם בהחלט המנוע מאחורי מעמד הביניים הזה. אבל לא פחות חשוב זה הוא שיש אינרציה של עריקה של נגנים מובילים לשורותינו, שזה בהחלט דבר חדש".

פורסם ב"גלובס", 30.3.2008