Skip to content

ראיון עם ג'ורדי סבאל ויאיר דלאל לקראת הופעתם בפסטיבל ישראל

14 במאי 2008

ג'ורדי סבאל. צילום: Laurent Thurin Nal

ג'ורדי סבאל הוא אחד המוזיקאים המוערכים ביותר בשדה המוזיקה המוקדמת בעולם, ובצדק גמור. הוא התחיל את דרכו המוזיקלית כנגן ויולה דה-גמבה, ומאוחר יותר הפך גם למנצח המתמחה במוזיקה עתיקה. הוא נחשב למומחה עולמי לנגינה בכלי מיתר עתיקים ולמנצח אנרגטי ומקורי. לצידו מופיעה לאורך השנים אשתו, זמרת הסופרן הפנטסטית מונסראט פיגראס, ובשנים האחרונות מצטרפים מדי פעם להרכב המשפחתי גם בתו אריאנה (סופרן ונבל) ובנו פראן. בנוסף לבני המשפחה יש לסבאל הרכבי ביצוע קבועים: ההרכב הכלי "הספריון XXI" ומקהלת ה"קאפלה ריאל מקטלוניה". בדרך כלל סבאל מנצח ומנגן במקביל, כשהוא משתמש בקשת של הכלי בתור אלטרנטיבה לשרביט ניצוח.

בישראל הופיע סבאל לאחרונה לפני עשור, במסגרת סידרת "אותנטיקה" המנוחה למוזיקה עתיקה. בסוף החודש יחזור לכאן שוב, לשתי הופעות במסגרת פסטיבל ישראל. "לא הופעתי בישראל עשר שנים, אבל ביקרתי בה בנובמבר האחרון", הוא מפתיע בראיון טלפוני מביתו בברצלונה. "באתי כדי להכין את אחת התכניות שאיתה נופיע בפסטיבל, שעוסקת בהיסטוריה המוזיקלית של ירושלים. באנו להקשיב לטקסים בבתי כנסת ומסגדים, קנינו שופרות, ונפגשנו עם מוזיקאים וחוקרים".

סבאל נשמע נלהב מאד מהתכנית החדשה. לתכנית קוראים 'ירושלים- עיר השלום של מעלה ושל מטה', והיא פרויקט משותף שלו, של אשתו מונסראט פיגראס ושל המוזיקאי הישראלי יאיר דלאל, שמנגן עם סבאל כבר למעלה מעשור. הפרויקט מוקדש לירושלים ולהסטוריה הרב-תרבותית שלה לאורך אלפי השנים, כפי שהיא באה לידי ביטוי במסורות מוזיקליות שונות. בנוסף להרכבי הביצוע הקבועים של סבאל תשתתף בפרויקט גם קבוצה גדולה של מוזיקאים מהאיזור: נגני שופר יהודיים, מוזיקאים סוּפיים מהגליל, ושורה של מוזיקאים מטורקיה, ארמניה ויוון.

התפיסה שהנחתה אותו בבניית הפרויקט, לדבריו, היתה לתת ביטוי למוזיקאים מתרבויות שונות. "זה לא קונצרט רגיל, אלא ערב שמציג קבוצות של מוזיקאים ישראליים, ערבים, יוונים, טורקים וארמנים שמוזיקה היא חלק מהחיים שלהם ומהתרבות שלהם. הרעיון הוא להציג את ירושלים וההסטוריה שלה דרכם".

ואיך היה לעבוד עם אנשים מכל כך הרבה תרבויות?
"המפגש הבין-תרבותי לא היה קל. היו מוזיקאים שהיה קשה להם לקבל שאישה שרה, היו בעיות שקשורות לזה שמוזיקאים ערבים מבקרים בישראל וכדומה. אבל בשבילי, לראות את כל המוזיקאים האלו מתחבקים בסוף הקונצרט היה שווה את המאמץ".

יש פה גם אמירה פוליטית?
"בודאי, וזה מתחבר לזה שהשנה אני שגריר של האיחוד האירופי לדיאלוג רב-תרבותי. התכנית הזו מדגימה לדעתי את הסיכוי האחרון לדיאלוג. הרי במשך 600 שנה היו באיזור הזה רק מלחמות. הגיע הזמן לסיים את תרבות המלחמה ולעבור לתרבות של שלום. ואת השלום הזה אני רוצה לקדם דרך המוזיקה".

אתה רואה בעצמך אדם דתי?
"נולדתי קתולי, כמו כל הילדים בספרד של תקופת פרנקו. אבל אם אתה שואל אם אני הולך למיסה בכל יום ראשון, התשובה היא לא. מצד שני, אני כן מאמין במימד רוחני. כשאני הולך לבית כנסת בטולדו אני מרגיש כח רוחני, וכך גם במסגד בקורדובה או בכנסיה. גם כשאני מנצח על מיסה של מוראלס או של באך אני מתחבר לצד הרוחני שלה".

סבאל מתרגש במיוחד מקטע מוקלט שיושמע בקונצרט, בו שומעים את החזן שלמה כץ. "החזן הזה היה אסיר באושוויץ שעמד לפני הוצאה להורג", הוא מספר. "הוא ביקש לשיר 'אל מלא רחמים' לפני מותו, והקצין הנאצי הסכים. הקצין כל כך התלהב מהשירה, עד שהחליט במקום לשחרר אותו. כך קרה שכץ נשאר בחיים בזכות המוזיקה, ובשנת 1950 הקליט את הקטע שהציל אותו. הקטע הזה יושמע בקונצרט דרך רמקולים, כשבאולם שורר חושך ורק נרות מאירים אותו".

סבאל מספר כי הקונצרט יצא בדיסק כפול בחברת ההקלטות שלו, "אליה ווקס" ("קול אחר"). "רוב הקטעים כבר הוקלטו, אבל אנחנו עומדים להקליט גם את הקונצרט בישראל ולהכניס חלק ממנו לדיסק". את חברת ההקלטות הזו הקים לפני עשר שנים, כשהחליט להתנתק מחברות התקליטים המסחריות. "את ההחלטה הזו קיבלנו כשהיינו בישראל לפני עשר שנים", הוא צוחק. "בישראל הכל נראה אפשרי". לדבריו, הסיבה להקמת החברה העצמאית היתה מסחרית-אמנותית. "כיום, חברה בין-לאומית חייבת לקחת בחשבון שיקולים כלכליים לפני שהיא משקיעה בדיסק. אף אחד כבר לא מוכן לקחת סיכונים. לכן, העבודה עם חברות הקלטה היתה מגבילה מאד".

מאז שפתח את "אליה ווקס" לפני עשור, הופיעו בחברה כבר שישים כותרים. "מכרנו כבר למעלה ממיליון דיסקים ברחבי העולם, ויש עליה קבועה במכירות. מה שמבדיל בינינו לבין החברות המסחריות הרגילות הוא שאנחנו חושבים קודם כל על איכות ומנסים לעשות הכל הכי טוב. לאחרונה, לדוגמא, שיתפנו את הסופר הפורטוגזי ז'וזה סרמאגו בפרויקט שלנו עם "שבע המילים האחרונות של ישו על הצלב" מאת היידן, בו סרמאגו כתב לנו טקסט פיוטי-אתאיסטי לכל אחד מהמשפטים של ישו. הכל נעשה מנקודת המבט של המוזיקאי, לא של איש הפיננסים".

למרות זאת, סבאל מקליט בשנים האחרונות כמעט רק רפרטואר שאינו דורש תזמורת גדולה. לפני 11 שנים, כשעוד הקליט ב"אובידיס", הוציא ביצוע מסעיר לסימפוניה השלישית של בטהובן, אבל מאז הוא מקליט רק מוזיקה מוקדמת. הסיבה לכך, לדבריו, כלכלית בלבד. "קשה להקליט פרויקטים גדולים מבחינה כלכלית", הוא אומר. "זה מאד יקר לממן ולהקליט תזמורת גדולה. כדי לפתור את זה אנחנו מכינים כעת משכן קבוע בפאריז, בו אפשר יהיה לעשות פרויקטים גדולים. הוא אמור להתחיל לפעול בעונה הבאה".

התכנית של ירושלים תבוצע ב- 4 ביוני, יום רביעי. למחרת, ה- 5 ביוני, יבצעו סבאל וקבוצתו את הקונצרט השני בפסטיבל, "גלות ספרד". התכנית זהה למוזיקה המופיע בדיסק שהוציא בשם זה לפני מספר שנים, ובו מוזיקה של היהודים שהוגלו מספרד בשנת 1492. התכנית כוללת לחנים ושירים של מסורת הלדינו, כפי שהשתמרו במרוקו, סראייבו, סלוניקי, ירושלים ועוד. גם בקונצרט זה תשיר מונסראט פיגראס, ואיתה ארבעה זמרים נוספים מהקבוצה ונגנים בכלים עתיקים.

הקהל הישראלי שונה לדעתך מהקהל במקומות אחרים?
"בהחלט. אני מתרשם שהקהל כאן מאמין מאד בכוח של המוזיקה. אני זוכר שבקונצרטים שלי כאן לפני עשר שנים היו לאנשים דמעות בעיניים. באירופה זה נדיר שאנשים מתרגשים כל כך ממוזיקה. זה קורה דווקא במקומות רחוקים יותר, כמו סט.פטרסבורג ומוסקבה. אולי בגלל שאלו מקומות שבהם יש לאנשים משמעות גדולה יותר לחיים. באירופה יש יותר מדי מהכל, ואנשים כבר לא מתרגשים מכלום. בישראל יש הרגשה שאנשים מתחברים אלינו יותר מבחינה רגשית".

יאיר דלאל, שבנה את תכנית הקונצרט יחד עם סבאל, מדגיש את הצד הישראלי של הפרויקט. "הנקודה המרכזית היא שאני מפה", אומר דלאל. "ג'ורדי יזם את הפרויקט, אבל הוא לא מפה. ברגע שיש בפרויקט אנשים מישראל זה תופס פוקוס אחר לגמרי".

דלאל מציין כי לטעמו הקטעים שנוגעים לישראל וליהדות הם החזקים ביותר בתכנית, במיוחד פייטנות יהודית שישיר ליאור אלמליח. "הקטעים הנוצריים יפים, אבל נשמעים מרוחקים ואירופאיים. דווקא המוזיקה מפה היא הנוגעת במיוחד ללב".

לג'ורדי סבאל יש נטייה להיות סנטימנטלי למדי לפעמים. זה לא קורה הפעם?
"ג'ורדי באמת מאד סנטימנטלי, ובכמה מקומות הייתי צריך למתן אותו. לדוגמא, קיצרתי מאד את הקטע של השופרות שנשמע לי קיטשי מדי. אבל צריך לזכור שסבאל פונה בעיקר לקהל אירופאי, ומה שלנו נשמע קיטש להם נשמע הכי יפה שיש. לשמחתי, בסופו של דבר יצא פרויקט חזק מאד עם חיבור חזק לכאן".

פורסם ב"גלובס", 14.5.2008

4 תגובות
  1. מעניין מה קורה שם בספרד, כי במקביל יצא הספר של מולינה "ספרד" שמספר על יהדות ספרד בתקופת גירוש ספרד (וגם הוא קתולי)

  2. אין ספק שהוא אחת הדמויות המשפיעות והאיכותיות ביותר שנמצאות איתנו. גם לי קצת צובט שהוא הפסיק עם מוזיקה קלאסית והלאה ועבר להתמקד כמעט בלעדית בבארוק מוקדם ואחורה.

    האמירה של יאיר דלאל בסוף מאוד מעניינת: "צריך לזכור שסבאל פונה בעיקר לקהל אירופאי, ומה שלנו נשמע קיטש להם נשמע הכי יפה שיש". מעבר לזה שזה קצת סותר את מה שסבאל אמר שלוש פסקאות קודם לכן ("באירופה יש יותר מדי מהכל, ואנשים כבר לא מתרגשים מכלום"), אני תוהה האם הציניות הזו שלנו עומדת בעוכרנו בדרך לבניית תרבות מוזיקלית אמיתית.

    או שאולי השופרות בשביל סבאל ופמלייתו הם משהו פיקנטי בלבד, ואין לזה משמעות רצינית מעבר למה שהוא אמר.

  3. אהרון תמוז permalink

    הרקויאם של מוצארט
    אמנות הפוגה

  4. לטעמי סבאל הוא אחד המוזיקאים הדגולים של תקופתנו. יש לו יכולת נדירה לקחת יצירות שאינן מוכרות לקהל ולהפוך אותן למרתקות ומשכות עד כדי כך שהמאזין מתפלא איך הא לא הכיר את היצירה לפני כן

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: