ביקורת קונצרט- רביעיית פרגמון במוזיאון תל-אביב
אולם מוזיאון ת"א היה כמעט מלא לגמרי ביום שלישי בערב, ויש להניח ששמו של גיא בראונשטיין היה זה שהביא את מרבית המאזינים. בראונשטיין, כנר ראשון בתזמורת הפילהרמונית המהוללת של ברלין, הוא אכן אטרקציה. גם אם נניח לרגע להילת ה"כנר הראשון בפילהרמונית של ברלין" המרחפת מעל ראשו, הוא באמת מוזיקאי עמוק ובשל. אין ספק גם שהנגינה ברביעייה עושה לו טוב מבחינת יכולת הבעה אישית. ברביעייה קאמרית הוא כאילו משתחרר מהמגבלות של נגינה אחידה בתזמורת, ומרשה לעצמו להפגין אישיות סולנית ויכולת הובלה מרשימה. בקונצרט הוא היה מעט חולה, אבל לא במידה מספיקה כדי לפגוע ברמת הביצוע. בכל מקרה, בראונשטיין היה רק חוליה אחת בשרשרת של ארבעת הנגנים המעולים שמרכיבים את רביעיית "פרגמון". לא פחות משכנעים ממנו היתה הפסנתרנית קים ברבייה (Barbier), שנגינתה היתה מלאת ביטחון ועוצמה פנימית, והויולן הישראלי גיא בן-ציוני שריגש ממש בנגינה רכה, עגולה ומדויקת. אם בראונשטיין היה ה"ילד הרע" והרומנטי של הרביעייה מבחינת יצירתיות ומקוריות, הרי בן-ציוני היה המשלים המעודן והקלאסי שמאזן אותו וברביה היתה הדינאמו שפועל ברקע. גם הצ'לנית ג'ינג ז'או השתלבה היטב בצוות, עם הקשבה ותמיכה בקו שהוביל בראונשטיין וללא יומרות הובלה או התפרצויות של אגו. היא צ'לנית מעולה אמנם, אבל מבחינת הדינמיקה הקבוצתית היה ברור ששני הישראלים הם אלו שנותנים את הטון.
גם הרפרטואר שנבחר לתכנית היה מוצלח: החל מרביעיית הפסנתר השניה והאופטימית של מוצרט ק. 493, המשך ברביעייה היפה אופוס 67 של טורינה, וכלה ברביעיית הפסנתר בדו מינור של ברהמס- ללא ספק אחת היצירות החזקות ביותר ברפרטואר הקאמרי. בראונשטיין הוביל את ההרכב לביצועים מצוינים, ולמרות שמבחינה טכנית לא כולם היו מושלמים הערב הזה סיפק רגעים של חוויה גדולה. לטעמי, שיא הקונצרט היה בפרק האיטי של הרביעיה של ברהמס, הרבה בזכות ההקשבה ההדדית בין ז'או הצ'לנית לברבייה הפסנתרנית. יופי של קונצרט, שמזכיר כמה חשוב שתהיה כאן מסגרת קבועה לנגנים ישראלים בינלאומיים להופיע בפני הקהל המקומי ולהזכיר לו מהם הסטנדרטים האמיתיים לנגינה קאמרית.
רביעיית פרגמון. מוזיאון ת"א לאמנות. יום שלישי 13.5.
בעיקר מוזיקה 
הלוואי עלינו שירבו קונצרטים עם תוכנית כזו משובחת (חוץ מטורינה, שלא מוכר לי). אבל הרבעייה של מוצרט והרבעייה של ברמס, שתיהן יצירות מופת שהייתי שמח בהחלט לנכוח בביצוע טוב שלהם.
לא מזמן התוודעתי לשני ביצועים מדהימים לשתי היצירות הללו (ברמס ומוצרט).
את שתי הרבעיות של מוצרט הקליט מלקולם בילסון האמריקאי לפני יותר מ20 שנה עבור ארכיב, ועכשיו זה יצא מחדש באריזת דיגיפק יפה ובמחיר יפה גם הוא. ביצוע תקופתי שלדעתי מתאים לא רק לחובבי הז'אנר. שקיפות מדהימה עם כמה מהשמות המפורסמים של הנגנים התקופתיים דאז והצליל של בילסון שם פשוט מהפנט.
המקרה של ברמס הוא כבר למעריצי פורטה-פיאנו כבדים: לא רבים רגילים או מוכנים לשמוע מוסיקה רומנטית מובהקת כמו ברמס על כלים תקופתיים. אבל ההרכב החדשני 'לה גאיה שיאנצה' מכוון לאותה קבוצת הארדקור שמחפשת גם במוסיקה הרומנטית הזו את האכויות שהתרגלנו לשמוע בביצועי מוצרט-היידן-בטהובן תקופתיים. הם הקליטו גם רפרטואר קאמרי של שומן ושוברט, ובדיסק הזה הם מנגנים את רבעיית הפסנתר בדו מינור ואת חמישיית הפסנתר בפה מינור, שתיהן, כאמור, יצירות מופת. יצא בווינטר-את-ווינטר – אין ממש להשיג בארץ, אבל מי שסגנון חשיבה וביצוע כזה מפתה אותו, שווה לחפש באינטרנט או לקטוף אחד בחו"ל, מתישהו.
הביצוע של "גאיה סאיינצה" באמת מצוין, ובזמנו השגתי אותו בארץ בלי שום בעיה. נדמה לי שהוא יובא ע"י MCI. אגב, משמעות השם של ההרכב הוא "המדע העליז" (באיטלקית), כשם ספרו של ניטשה.