Skip to content

ביקורת אופרה- "יבגני אונייגין" באופרה הישראלית החדשה

25 ביוני 2008

פורסם ב"גלובס", 25.6

קצת קשה להבין למה בחרה האופרה הישראלית לחזור על "יבגני אונייגין", שעלתה כאן רק לפני חמש שנים, כשיש אופרות רוסיות מקסימות כמו "סדקו", "תרנגול הזהב" ואחרות שמעולם לא בוצעו בתל-אביב. מצד שני, להחלטה השמרנית הזו יש הגיון פנימי די ברור. "יבגני אונייגין", להלן "יבגני", היא אופרה שקל לאהוב. היא מלודית, דרמטית ורומנטית לעילא, ולכן גם למי שלא מטורף על אופרות בדרך כלל קל להתחבר אליה. בקיצור, האופרה הישראלית הבטיחה לעצמה שהקהל יבוא בהמוניו, ולעזאזל החדשנות. ללא ספק שיקול כלכלי נבון.

אם נניח בצד את שיקולי הרפרטואר, האמת היא שההפקה הזו די מוצלחת. ראשית, התפאורה היא מהיפות שנראו כאן לאחרונה. זו תפאורה תקופתית נאיבית, ריאליסטית ונטולת שטיקים, בדיוק כמו שאפשר לצפות מיצירה שמבוססת על הארד-קור של רומנטיקה רוסית (פושקין). גם הבימוי וההעמדות מוצלחים מאד. זו אולי לא הפקה עוצרת נשימה או עתירת אפקטים, אבל נעים לראות אותה בכל שלביה. וזה לא מעט.

לגבי הזמרים: ככה ככה. מהבולטים לטובה אפשר למנות את ולדימיר פטרוב בתפקיד אונייגין, עם קול חם ועשיר ששיכנע גם מבחינה דרמטית. במערכה הראשונה המשחק שלו היה קצת פחות שחצני מהנדרש, אבל ככל שהתקדם הזמן הוא התגלה כשיבוץ מעולה לתפקיד. לא רחוק מאחוריו היה ולדימיר בראון, בתפקיד הנסיך גרֶמין. בראון הוא יקיר המדור כבר שנים וגם הפעם לא איכזב, בין היתר בזכות העובדה שאחרי אינספור אופרות איטלקיות וגרמניות זכה לשיר סוף-סוף בשפת אימו. מצטיינת נוספת היתה סבטלנה סנדלר, שהצטיינה בתפקיד האומנת פיליפייבנה. לריסה טטוייב, בתפקיד הראשי של טטיאנה, השאירה אותי ברגשות מעורבים. מצד אחד היא הציגה קול גדול וחזק, אך מצד שני במערכה הראשונה קצת חסרו לה עידון ורגישות. הבעיה הזו השתפרה מאד בהמשך, ובמערכה האחרונה כבר אפשר היה ליהנות ממנה בלי סייגים. בקאסט (צוות הזמרים) השני תשיר את תפקיד טטיאנה אירה ברטמן הנהדרת, שמצטיינת בתפקידים ליריים. איתה אני מניח שגם מהמערכה הראשונה אפשר יהיה לרוות נחת. הלאה: סשה קוק (בתפקיד אולגה, אחותה של טטיאנה) היתה סבירה, אבל שום דבר לכתוב עליו הביתה. מבין הזמרים הפחות טובים בלט פליקס ליבשיץ (בתפקיד לנסקי), שהפגין קול חלש ונוכחות בימתית אנמית. הוא היה דוגמא מצוינת לשיבוץ גרוע, כי התפקיד של לנסקי פשוט גדול עליו. איכזב גם יותם כהן בתפקיד טְריקֶה, שהיה סתם לא מוצלח.

נקודת השפל המרכזית של הביצוע היתה הניצוח. המנצח הרוסי הצעיר דימיטרי יורובסקי (29) פשוט לא הצליח להשתלט על העניינים, והתוצאה היתה די מבולגנת. הביצוע סבל מבעיות קשות של תיאום, כניסות וזרימה כללית, בעיקר במערכות הראשונות. זה נשמע כאילו לא היו להפקה מספיק חזרות, או שלחילופין היד של המנצח פשוט לא מספיק מקצועית. מוזר, בהתחשב בעובדה שיורובסקי הוא נצר לשושלת מוזיקאים מפוארת (שתחילתה במלחין הרוסי ולדימיר). אולי הוא ישתפר עם השנים, אבל בהשוואה לניצוח המרהיב של אשר פיש בפעם הקודמת זו היתה אכזבה. אלא שאשר פיש והאופרה הישראלית, כידוע, כבר לא. מי שכן היו טובות הן התזמורת והמקהלה, שצילצלו יפה ועם סאונד עשיר ומלא- בדיוק כפי שנדרש במוזיקה הרומנטית הגדולה של צ'ייקובסקי.

לסיכום: לא ביצוע מושלם, אבל המוזיקה יפה, הסולנים סבירים ומעלה, והתפאורה מקסימה. בהחלט שווה ללכת.

צ'ייקובסקי- יבגני אונייגין. האופרה הישראלית החדשה. מנצח: דימיטרי יורובסקי. בית האופרה, 25.6.

2 תגובות
  1. השערתך מדויקת. שמעתי את ברטמן בגנרלית ונהניתי מאד.
    מסכים (לצערי) לגבי הניצוח, וחבל שלא חל שיפור בעקבות הגנרלית.

  2. ניר ארז permalink

    אין שום סיבה לפרגן.זו ההפקה המשעממת ביותר שהועלתה באופרה בשנים האחרונות .אחרי הפקות כמו טורנדוט,באטרפליי,ולה ג'וקונדה מאכזב מאד לסיים עונה בעליבות כזאת.מזל שלפחות הייתה לריסה טטוייב שהוכיחה שוב שהיא אמנית גדולה בעלת נוכחות מהפנטת וקול נפלא.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: