Skip to content

ראיון עם חנה מוניץ, מנכ"לית האופרה הישראלית

6 בנובמבר 2008

פורסם ב"גלובס", 5.11.2008

מנכ"לית האופרה הישראלית, חנה מוניץ, פותחת את העונה החדשה באופטימיות זהירה. האופרה הישראלית תציין השנה את אחת העונות החזקות בתולדותיה, במקביל לחגיגות המאה לעיר תל-אביב. את שיא העונה יסמן ביקור בית האופרה "לה סקאלה" ממילאנו בניצוחו של דניאל ברנבוים, עם "אאידה" ו"הרקויאם" של ורדי. הקהל המקומי לא נשאר אדיש: מספר מנויי האופרה עלה למרות המשבר, ולהצגות של "אאידה" המתוכננות ליולי 2009 כבר לא נשארו כרטיסים. למי שמתעקש לשמוע את חברי "לה סקאלה" בכל זאת, כדאי לרשום לפניו שלהופעה (היחידה) של הרקויאם בפארק הירקון עוד לא התחילו למכור כרטיסים.

חלק מהקהל הישראלי בודאי מתלהב מההיצע המסעיר, אבל לחנה מוניץ יש חיים הרבה יותר קשים מאלו של מנהלי "לה סקאלה" האיטלקים. בניגוד לאיטליה, שחיה ונושמת אופרה, הרי שבישראל אופרה נחשבת עבור רבים לסדין אדום של אליטיסטיות. "אין מסורת של אופרה בארץ", מתארת מוניץ את הבעיה התרבותית המרכזית שאיתה היא צריכה להתמודד. "בגרמניה יש שבעים בתי אופרה, באיטליה יש בית אופרה בכל עיר, וכך גם כמעט בכל מדינות אירופה. כאן לעומת זאת יש רק אופרה אחת, וגם אותה קשה לקיים".

להיעדר המסורת התומכת באופרה יש השלכה כלכלית רצינית. בניגוד לתמיכות המסיביות המקובלות בחו"ל, מתקיימת האופרה הישראלית בעיקר מהכנסות עצמיות. "אנו מקבלים סובסידיה של ארבעים אחוז מעיריית ת"א ומהממשלה. את שישים האחוזים הנותרים אנחנו צריכים להביא בעצמנו, וזהו דבר שאני גם גאה בו וגם מצרה עליו. גאה- כי אין לרמה כזו של הכנסות אח ורע באירופה. לבית האופרה של וינה, לדוגמא, יש הכנסה עצמית של 18% בלבד. התקציב שלו הוא בערך פי עשר משלנו, אבל מבחינת היקף פעילות הוא די דומה לנו. מצד שני אני גם מצרה על המצב הזה, כי זה בהכרח פוגע בתנאי ההעסקה של העובדים".

לדברי מוניץ, דלות התקציב מחייבת אותה לבסס את שיטת הניהול של האופרה על מיקור חוץ. "כמעט כל התקציב כאן מיועד להפקות ולא לאחזקת כח-אדם", היא אומרת. "יש לנו תשעים עובדים קבועים שיושבים על פיי-רול, וכל היתר מוגדרים כעובדים זמניים. זה נכון גם לגבי הליבה הטכנית הכי בסיסית, כמו מקהלה, תזמורת, צוותים טכניים, עובדי הפקה וסולנים. לשם השוואה, בבתי האופרה של "לה סקאלה" או של וינה יש כאלפיים עובדים קבועים. לנו אין מקהלה, אין תזמורת ואין צוות סולנים מוביל. זה מצב מצער מאד, אבל אין לנו ברירה. אם היינו מחזיקים מקהלה, היינו צריכים להצטמצם לשלוש הפקות בשנה ואז לא היינו יכולים לקבל הכנסות מספיקות".

מצב העניינים הזה יוצר תמונה מוזרה וייחודית. מצד אחד, המקהלה השרה בהפקות האופרה מוגדרת כ"מקהלת האופרה", ותזמורת ראשל"צ המנגנת בהן מוגדרת כ"תזמורת האופרה". מצד שני, אף אחד מהחברים בהן אינו נמנה על עובדי האופרה הקבועים. "הם אמנם מקבלים שכר עם כל התנאים הסוציאליים הנלווים", אומרת מוניץ, "אבל לא באופן חודשי מסודר, אלא לפי פרויקט. אנחנו מפטרים אותם לאחר כל הפקה ושוכרים אותם מחדש לפני כל הפקה חדשה".

למרות מצב התעסוקה העגום של אנשיה, למוניץ יש גם נקודות לא מעטות לשמוח בהן. יש לה מנצח בית חדש (דוד שטרן), יש לה "יועץ מוזיקלי לשם כבוד" מהליגה הגבוהה ביותר (פלסידו דומינגו), ויש לבית האופרה גם הישגים מוזיקליים חשובים. ההישג הראשון הוא השיפור הגדול ברמתה של תזמורת ראשל"צ, המזוהה לגמרי כתזמורת האופרה. "הם עובדים איתנו כבר למעלה מעשרים שנה", היא אומרת, "ובזכות שיתוף הפעולה הצמוד הפכו גמישים בהרבה ומותאמים לצרכי נגינה אופראית". ההישג המוזיקלי השני הוא שבמשכן הותקנה סוף-סוף מערכת אקוסטית, ששיפרה מאד את האקוסטיקה הידועה לשימצה שלו. "לא מדובר במערכת הגברה", מדגישה מוניץ, "אלא במערכת שמטפלת בזמן התהודה. המערכת הזו מתאימה את התהודה לאופי המופע שמתרחש על הבמה, בין אם זה קונצרט סימפוני, אופרה או מחזמר".

מוניץ מספרת כי את המערכת התקינה חברה גרמנית, לאחר בדיקות ארוכות של האולם. המערכת הזו לוקחת בחשבון משתנים מגוונים כמו כמות העץ, סוג הכסאות, מספר האנשים באולם, עונת השנה ועוד, ומתאימה את רמת התהודה בהתאם להם. המערכת הזו מותקנת לדבריה בהרבה בתי אופרה ואולמות בעולם, אבל הרבה ממנהליהם משתדלים להצניע את קיומה מחשש שהקהל יחשוב שמדובר בהגברה לא טבעית.

אנחנו בתקופת בחירות מוניציפליות, ועיריית תל-אביב היא אחת התומכות החשובות שלכם. השינויים הפרסונאליים בעירייה עשויים להשפיע עליכם?
"אני מאמינה שרון חולדאי הוא ראש עיר מעולה. זה נכון גם לגבי התשתיות בעיר, וגם לגבי התרבות. מבחינת תרבות הוא עושה מעל ומעבר. חולדאי אמנם לא הגדיל את תקציבי התרבות, אבל בניגוד לממשלה הוא גם לא הקטין אותם. לכן, בניגוד לממשלה, הוא נתן תחושת יציבות. הרי אנחנו מתכננים שנים מראש, וחייבים לעבוד עם תקציב נתון. הממשלה, לעומתו, נתנה לנו תחושה הפוכה לגמרי. זה הגיע לרמות שלפעמים הם מקצצים לנו תקציב באופן רטרואקטיבי, אחרי שכבר חתמנו על חוזים עם אומנים. נכון להיום, לדוגמא, כבר גמרנו לתכנן עד 2013. יש סגירות מראש עם מנצחים, במאים, סולנים וכדומה. אחרי שחתמת חוזה אתה כבר לא יכול לבטל אותו. קשה מאד לנהל מערך כזה בלי ודאות תקציבית. באירופה, לשם השוואה, יש תקציב קבוע לארבע שנים ואפשר לתכנן בשקט".

זה נכון לכל ממשלות העבר?
"העובדה היא שהתרבות בארץ פרחה רק בשנים שהיא היתה צמודה למשרד החינוך. אני יודעת שזה לא פופולארי לומר את זה, אבל תקציבי התרבות היו הכי נוחים בתקופה של לימור לבנת כשרת החינוך. היום אוהבים לרדת עליה, ולדעתי לא בצדק. ללבנת היה אומץ לעשות רפורמות במשרד החינוך שאף אחד אחר לא העז לעשות".

ואיך היתה התקופה האחרונה תחת שר התרבות הנוכחי, ראלב מג'אדלה?
"לדעתי למג'אדלה היה פחות מדי זמן להרגיל את המערכת אליו ולהתרגל אליה בעצמו. הוא ניסה להעביר כספים למגזר הערבי על חשבון תקציבי תרבות של מוסדות אחרים, וזה משהו שלא היו ערוכים אליו. בעיקרון יש בזה מן הצדק, כי המגזר הערבי באמת מקופח בכל התחומים. אבל זה לא היה נכון לקחת דווקא מהמעט שיש בתרבות. הוא היה צריך להביא עוד כסף ממקומות אחרים, במקום לקחת מהמעט שכבר יש".

לדברי מוניץ, המדיניות הזו הביאה את מג'אדלה למצב עניינים בעייתי מול מנהלי מוסדות התרבות. "אם הוא היה מנסה לגייס כספים נוספים, הוא היה יכול לגייס את כל המערכת התרבותית לצידו. במקום זה, הוא רק קומם נגדו את כולם. אם היה נשאר לו זמן אולי כולם היו מצליחים למצוא דרך לעבוד יחד, אבל כעת הוא הולך ושוב נצטרך להתחיל להתרגל לשר חדש ומנכ"ל חדש. בשבילנו זו כבר רוטינה. זה הרי משהו שקורה אחת לשנה וחצי שנתיים".

כשאת באה לפילהרמונית את לא מרגישה צביטה קטנה על כך שהרמה המוזיקלית גבוהה יותר?
"ברור שאני מצרה שאין לנו מנהל מוזיקלי בקליבר של זובין מהטה, שיכול להרים את האופרה לשיאים גבוהים יותר אפילו ממה שיש היום. אבל עם בדיוק מנצח כזה יעבוד? מנצח שבא לבית אופרה צריך תזמורת, צוות זמרים קבוע ומקהלה, ולנו אין אף אחד מאלו להציע לו. אנחנו למעשה גוף בלי ידיים ובלי רגליים, ומשתדלים לעשות את הכי טוב בתנאים הקיימים".

גם בלי תזמורת ובלי מקהלה הצליחה מוניץ לגייס החל מהעונה מנהל מוזיקלי חדש- דוד שטרן, בנו של הכנר היהודי-אמריקאי המפורסם אייזיק שטרן. דוד שטרן (45) יכנס לתפקיד כבר בתחילת העונה הנוכחית, וימלא בכך את המקום הריק שהותירו פיטוריו המתוקשרים של המנצח הישראלי אשר פיש בעונה שעברה. שטרן כבר ניצח באופרה הישראלית על שתי הפקות, וזכה לשבחים על ניצוח נמרץ ומסוגנן. הוא מכהן כיום כמנהל המוזיקלי של בית האופרה בסט. גאלן בשוויץ ושל אנסמבל "אופרה פואוקו" בצרפת, המתמחה בביצוע אופרות מתקופת הבארוק בכלי תקופה.

עם כל הבעיות שאת מתארת, איך הצלחת לגייס בכל זאת את דוד שטרן לתפקיד?
"דוד שטרן מאד רוצה לעבוד פה, אבל לא רק מסיבות מוזיקליות. הוא מגשים פה חלום שהוא לא רק שלו, אלא גם של אבא שלו. אני רק מצטערת שלא פניתי אליו קודם, כי עכשיו הוא קיבל את הניהול המוזיקלי של האופרה של סט. גאלן ויהיה זמין אלינו פחות".

מוניץ מכירה היטב בעובדה ששטרן נמצא עדיין בתחילת הדרך, אבל צופה קדימה בתקווה. "הוא נחשב למוכשר, ומקבל הזמנות לנצח בעולם. עכשיו הוא קיבל גם את האופרה של סט. גאלן. סגרנו איתו על חוזה של שנתיים עם אופציה לשנתיים נוספות, ואם האופציה תתממש הוא ינצח בשנה הרביעית על ארבע הפקות. הבעיה היא שהוא יוכל לעבוד רק באופן ספציפי על האופרות עליהן יבוא לנצח, כי הרי אין לנו מקהלה ותזמורת לעבוד איתה. אבל אין מה לעשות. מה שכן, אנחנו מדברים אולי לעשות בעתיד גם פרויקטים משותפים עם התזמורת שלו בפאריז".

אשר פיש אמור לחזור לפה בקרוב כמנצח אורח?
"לא בזמן הקרוב. צריך לתת לדברים להירגע. זה עדיין פצע פתוח".

והמינוי החדש של פלסידו דומינגו, "יועץ מוזיקלי לשם כבוד"? הוא באמת יבוא לכאן?
"הוא רוצה לבוא, אבל בינתיים הוא יעשה את הייעוץ מרחוק. סביב דומינגו יש סוללת סוכנים ואמרגנים שמכוונים את כל מה שהוא עושה, ועיקר עניינם הוא הכנסה כספית וביטחון. הוא הרי מפעל, לא אדם פרטי. הוא מספק עבודה וכסף להרבה אנשים, ולכן יש מי שדואג מהאפשרות שהוא יבוא לארץ. אבל השם מוסיף לנו מוניטין, ואנחנו גם חושבים על שיתוף פעולה עתידי עם בתי האופרה שהוא עומד בראשם בלוס אנג'לס ובוושינגטון".

אחד הפרויקטים המרכזיים שמעסיק את האופרה הישראלית בשנים האחרונות הוא תכנית חינוכית ענפה, במטרה לקרב את מדיום האופרה לסביבה התרבותית הישראלית. "אופרה אינה דבר טבעי בתרבות הישראלית, ואנחנו מנסים לשנות זאת", אומרת מוניץ. "זה נעשה בדרכים שונות, כמו אופרה בפארק, פעילויות בבתי ספר או הפקות אופרה קהילתיות". ההפקות הקהילתיות מעניינות במיוחד, כיוון שהן מאפשרות לקרב את האופרה למקומות שבאופן סטריאוטיפי רחוקים ממנה שנות אור. "אנחנו לא מביאים אופרה לקהילה, אלא עושים אופרה יחד עם הקהילה", היא אומרת. "חברי הקהילה משתתפים בהפקה כזמרים ורקדנים, ואנחנו מביאים את התזמורת והסולנים. אם מעלים הפקה בנתניה, לדוגמא, אז חודשים מראש יהיו תלויים בה פלקטים בכל העיר שיגידו "נתניה עושה אופרה". לא "האופרה באה לנתניה", אלא "נתניה עושה אופרה". הם עושים אותה לבד, ואנחנו רק עוזרים".

המשבר הכלכלי לא פגע במכירת המנויים?
"השנה יש דווקא עלייה במספר המנויים, כי העונה הזו חזקה במיוחד. למזלנו, מכרנו את רוב המנויים לפני פרוץ המשבר. יש לנו היום 15,000 מנויים, אלף יותר מהעונה שעברה. קשה לי לדעת אם הנתונים היו משתנים אם היו מוכרים את המנויים אחרי המשבר ולא לפניו. אחרי הכול יש בארץ רק אופרה אחת, והמצב הכלכלי בכל זאת לא קריטי. אנחנו עדיין מוכרים מנויים, ולא חשים במשבר משמעותי. אנחנו יכולים רק לקוות שהוא לא יעמיק".

התלונה הקבועה היא שאתם פונים רק לקהל מבוסס, כי מחירי הכרטיסים שלכם גבוהים.
"העובדה היא שהכרטיסים יקרים כי המוצר האופראי יקר. הרי בכל הפקה אנחנו מביאים לפה 500 איש עם תלבושות, אביזרים ובמה. מישהו צריך לממן את זה. לקהל הטבעי שלנו האיכות מאד חשובה, ואנחנו לא רוצים לפגוע בה. עם זאת, אנחנו מנסים להנגיש את עצמנו גם לאוכלוסיה הכללית. יש כרטיסים בחצי מחיר לקשישים, לחיילים ולסטודנטים בערב ההופעה, והחל מהעונה יהיו גם כרטיסים בחמישים שקלים לקהל שמגיע מהפריפריות. קהל האופרה הרגיל אוהב מקומות טובים ומוכן לשלם עבורם, ובדרך כלל נשארים כרטיסים זולים יותר ביציע שאותם אפשר להציע במחירים נוחים".

כמו גורמים אחרים בתחום התרבות הנחשבת "גבוהה", גם מוניץ מביעה חרדה נוכח המתרחש כיום בישראל בתחום התרבות. "זה נראה כמו שני זרמים מנוגדים בתרבות הישראלית", היא אומרת. "מצד אחד, יש פריחה עצומה בספרות, בקולנוע, בתיאטרון, באופרה ובתזמורות. נעשית כאן תרבות ברמה הכי גבוהה שנעשתה אי פעם. לעומת זאת, הטלוויזיה נמצאת במקום הכי נמוך בו היא היתה אי-פעם. אני לא יודעת איך ליישב את הסתירה הזו. הרי אנחנו אותו עם, ויושבים באותו מקום. בכל ענפי התרבות הכל פורח ומשגשג, אנשים גודשים אולמות, ברחבי הארץ נבנים אולמות חדשים, ואילו בטלוויזיה כל מה שרואים זה זבל. מזניחים שם לגמרי את הקהל האחר, את האוכלוסיה שמחפשת תרבות. אני לא מדברת רק על הדברים הכי גבוהים, אלא פשוט על תרבות טובה שאינה זבל. אין אף נישה שאפשר להתחבר אליה כדי לצרוך את זה. קשה לי להבין איך זה קורה".

http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000395068&fid=3317

להגיב

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: