די.וי.די מחודשים עם הקלטות של ליאונרד ברנשטיין

השוק מוצף כעת בהקלטות מחודשות של המנצח האגדי ליאונרד ברנשטיין, שנפטר בשנת 1989. מדובר בהקלטות ותיקות משנות השבעים והשמונים, שהועלו כעת על פורמט הדי.וי.די הנוח. מה שמעניין הוא שההקלטות האלו יוצאות מחברות הקלטה שונות- חלק מ"דויטשה גרמופון", החברה המקורית של ברנשטיין, וחלק אחר מחברות קטנות יותר שקנו מן הסתם את זכויות ההפצה.

לא מזמן סקרתי שני אלבומי די.וי.די עם הקלטות של ברנשטיין ליצירות של מוצרט, ובינתיים יש כבר ערימה נוספת:

צ'ייקובסקי- סימפוניות 4 ו- 5, קונצ'רטו לכינור. כינור: בוריס בלקין. די.וי.די "דויטשה גרמופון".

ברנשטיין לא נחשב למומחה לצ'ייקובסקי, אבל סגנון הניצוח הרגשני והנלהב שלו דווקא מתאים מאד למוזיקה הסנטימנטלית של המלחין הרוסי המפורסם. בתור מי שנולד למהגרים יהודים מרוסיה, זה לא מאד מפתיע. בדי.וי.די הזה מופיעות הקלטות מהשנים 1974 ו- 1975, בהן מנצח ברנשטיין על הפילהרמונית של ניו-יורק (סימפוניה מס' 4 והקונצ'רטו לכינור) והסימפונית של בוסטון (סימפוניה מס' 5). איכות הוידיאו בכל היצירות לא מדהימה, וגם התסרוקות של נגני התזמורות- במיטב אופנת שנות השבעים- לא נראות להיט. אבל כל אלו בטלות לגמרי מול הקסם הברנשטייני, שמפיק משתי התזמורות צליל חם ומלא אנרגיה. והכי חשוב: עורכי הצילומים ידעו מי הכוכב האמיתי, ולכן המצלמה מתמקדת בברנשטיין ומאפשרת לצפות מקרוב בהבעות פניו, בשפת הגוף הייחודית שלו, בהתלהבות האמיתית שלו מהמוזיקה ובמוזיקליות האינסופית שהוא משדר. בתוצאה יש כאן כמה רגעים מלהיבים ממש, למרות המגבלות. הכנר בקונצ'רטו לכינור הוא בוריס בלקין, וגם פה הביצוע מצוין למרות הצילום האנלוגי המיושן.

התשיעית של שוברט ("הגדולה") היא יצירה די משעממת לטעמי. היתרון הגדול של ההקלטה הזו הוא באיכות הצילום: זו הקלטה מאוחרת יחסית, מ- 1987, ואיכות הצבע והוידיאו טובה מאד יחסית להקלטות האחרות של ברנשטיין. לגבי הביצוע אין הערות מיוחדות- הוא בדיוק מה שאפשר לצפות מברנשטיין, עם המחוות הגדולות והביצוע האישי והנלהב. התשיעית של שוברט הוקלטה עם התזמורת הסימפונית של רשות השידור הבווארי, ואילו הפתיחה "מנפרד" של שומאן, שמופיעה פה גם כן, הוקלטה עם הפילהרמונית של וינה. התזמורת הוינאית היתה אז על טהרת הגברים, ובתזמורת הבווארית, הידד, אפשר לזהות גם כמה נשים.

היצירה שמופיעה כאן, סימפוניה מס' 1 של שוסטקוביץ', לא משהו. אבל מה שמיוחד בהקלטה הזו היא לא היצירה, אלא החזרה עליה. האלבום כולל צילום מלא של חזרה שערך ברנשטיין (באנגלית) עם תזמורת פסטיבל שלזוויג-הולשטיין, תזמורת צעירים נלהבת ואיכותית. החזרה צולמה שנה לפני מותו של ברנשטיין, ובהתחלה קצת קשה להתחבר אליה: בחלקה הראשון הוא חובש רוב הזמן משקפי שמש כהים מוזרים, ככל הנראה כדי להגן על עיניו. אבל ברגע שהוא פותח את הפה הנערים מתחברים אליו לגמרי. החזרה מרתקת: למרות גילו המתקדם ברנשטיין אנרגטי ומלא אינפורמציה, ומדריך את הנערים עם המון סבלנות וחן. בעבודה על הפרקים הבאים משקפי השמש מתחלפים ברגילים, כך שגם עניין זה נפתר. הקונצרט עצמו נעשה באותה שנה, וגם בו ברנשטיין מנצח עם האנרגיה והקסם האישי הרגילים שלו. הבעיה, כאמור, היא עם איכות המוזיקה- זו בהחלט לא הסימפוניה הטובה ביותר של שוסטקוביץ'. בכל מקרה, הצפייה בחזרה תעניין מאד את מעריצי ברנשטיין כמו גם את כל מי שמתעניין בניצוח.