הפילהרמונית עם תומאש נטופיל, ודי.וי.די חדש עם הברנדנבורגיים של באך
בימים האחרונים התרוצצו בקהילת המוזיקה שמועות לפיהן תומאש נטופיל (Netopil), הצ'כי הצעיר שמנצח בימים אלו על הפילהרמונית בהופעת בכורה, הוא מעין גוסטבו דודאמל מספר שתיים. זה נשמע מבטיח מספיק כדי ללכת לבדוק. אז הלכנו. מסקנות: הבחור אכן כשרוני וסימפטי, אבל דודאמל זה לא.
נטופיל, בן 34, התגלה כמנצח אלגנטי ומהוקצע. שפת הגוף שלו ברורה מאד, והוא משדר הרבה מוזיקליות ואנרגיה. זו לא האנרגיה הלטינית המחשמלת של דודאמל, אלא כריזמה אירופאית מאופקת יותר. מבחינת סגנון ניצוח נטופיל מזכיר קצת את כריסטיאן טילמן, ואם מתעקשים- גם קצת את קלאודיו אבאדו.
למרבה הצער, יצא שנטופיל מנצח בפילהרמונית על תכנית לא מלהיבה במיוחד. התכנית התחילה עם "טראס בולבה" (Taras Bulba) של ינאצ'ק, יצירה מודרנית יחסית עם בסיס תכניתי מובהק. היא מבוססת על סיפור מזעזע של גוגול, על קוזאק אוקראיני שהוא ושני בניו מתים במלחמה מול הפולנים. ליצירה יש בסיס טונאלי מסוים וחלקים ממנה די מעניינים, אבל זו ממש לא מוזיקה גדולה. זהו ביצוע ראשון של היצירה הזו בפילהרמונית, ובואו נגיד שלא אצטער יותר מדי אם לא יהיו עוד הרבה בעתיד.
היצירה השניה בתכנית היתה הקונצ'רטו לצ'לו של אלגר, הזכור לטוב מביצועי מופת כמו זה של ז'קלין דה-פרה המנוחה. הצ'לן הפעם היה היינריך שיף, שהציג ביצוע יפה אך לא מלהיב. בנגינה שלו היה משהו מופנם, וחסרה לו נוכחות בימתית מהסוג שכובש את הקהל. לא פלא שהקהל לא התעקש על הדרן, ובאמת לא קיבל אותו.
שיאו הברור של הערב נרשם בחלק השני, עם הסימפוניה מס' 8 של דבוז'אק.זו יצירה מהנה וזורמת, עם מנגינות סלאביות מקסימות לכל אורכה. באופן לא מפתיע, נטופיל הרגיש בה הכי משוחרר והכי בבית. פה ושם התזמורת נשמעה לטעמי קצת חזקה מדי, אבל בסך הכל זה היה ביצוע מבריק ומהנה. נטופיל מופיע עם הפילהרמונית עד סוף השבוע הזה, ובהחלט יהיה נחמד לראות אותו שוב גם בעונות הבאות.
התזמורת הפילהרמונית הישראלית. מנצח: תומס נטופיל. היכל התרבות, תל-אביב, 6.1.2009.
הקונצ'רטי הברנדנבורגיים של באך הם פלא מוזיקלי. זהו מחזור של ששה "קונצ'רטי גרוסי", כלומר קונצ'רטי בהם יש מול התזמורת לא סולן אחד אלא קבוצת סולנים שלמה (קונצ'רטי היא צורת הרבים של "קונצ'רטו", שהיא יצירה לסולן ותזמורת המנגנים יחד). באך כתב את המחזור כך שבכל אחד מששת הקונצ'רטי יש קבוצת סולנים שונה, ובכך השיג גיוון מקסימלי של צבעים וכלים.
כעת הגיע לארץ ביצוע די.וי.די יפה של מחזור הקונצ'רטי האלו, עם תזמורת הבארוק מפרייבורג (גרמניה). הכנר הראשי, גוטפריד פון דר גולץ, הוא גם מדריך ההרכב ומוביל את הביצוע תוך כדי נגינה בכינור. הביצוע צולם ב"אולם המראות" בארמון בעיר קת'ן (Coethen), שם שירת באך כמלחין החצר בעת הלחנת היצירה. הביצוע הוא בכלי תקופה מקוריים ובגישה ביצוע אותנטית, כפי שמקובל לבצע באך בעולם כבר למעלה מעשרים שנה. ההקלטה נעשתה בשנת 2000, ואיכות הצילום וההקלטה מעולות. לטובת ההפקה הזו משחקת גם העובדה שאין לה מתחרים: למיטב ידיעתי, זהו הביצוע המצולם היחיד של הברנדנבורגיים בכלי תקופה שיצא בצורה מסחרית. וזה דווקא חבל, כי זה לא ביצוע מושלם. הכל יפה, צבעוני וזורם, אבל לטעמי הוא קצת דידקטי וצפוי מדי. למרות יתרונותיו הברורים, חסרים בו חשמל וכריזמה שיהפכו אותו לגדול באמת.
באך – הקונצ'רטי הברנדנבורגיים. תזמורת הבארוק של פרייבורג. די.וי.די יורוארטס.
בעיקר מוזיקה 
לא מזמן יצא גם ביצוע של אבאדו עם תזמורת 'מוצרט' שלו (גם היא בכלי התקופה, וכן, זה אותו אבאדו… אכן מפתיע). טרם צפיתי, לא בזה ולא בפרייבורגרים.
ואגב, החבר'ה מפרייבורג כבר הוציאו כמות מכובדת של הקלטות נהדרות, חלקן מופתיות ממש. מומלץ במיוחד הדיסק
Last Concertos
עם הקונצ'רטו לפסנתר מס' 27 והקונצ'רטו לקלרינט של מוצרט – פשוט מושלם, מכל הבחינות. ממליץ בחום.
אתה צודק בהחלט, רק שההקלטה של אבאדו יצאה בפורמט החדש- בלו ריי או איך שקוראים לו- ומכשיר די.וי.די רגיל לא מסוגל לקרוא אותו.
ההקלטה הזו של אבאדו שודרה לפני מספר שבועות בערוץ ארטה, והיא באמת די יפה.
ובאופן אירוני הבלו ריי עולה כ-20 ש"ח פחות מהרגיל… אבל המוצר קיים.
יש לי כבר את הביצוע הזה, וסה"כ הוא מהנה מאוד וכולל כסולנים רבים מטובי הנגנים האיטלקים של מוסיקת הבארוק, כמו הכנר קרמיניולה ונגן הצ'מבלו אוטביו דאנטונה. מזיכר קצת את הביצוע של הקונצ'רטו האיטלקי עם אלסנדריני, למי שמכיר. יפיפה ומומלץ מאוד, מלבד הקונצ'רטו השישי שלא ממש ממריא.
לא מוזיקה גדולה?
זה כמובן תלוי את מי שואלים …
לטעמי היא יצירה נפלאה ואחת מיצירותיו רבות הרושם של המלחין הנהדר והמקורי הזה.
האם ישמיעו אותה שוב בזמן הקרוב בפילהרמונית?
קרוב לודאי שלא. תמיד אפשר לנגן בפעם האלף את הקונצרטו השני לפסנתר של בטהובן או בפעם האלפיים את הסימפוניה הראשונה של ברהמס.
מילים כדורבנות. ואני לא מכיר את טאראס בולבה בכלל 🙂