ביקורת קונצרט: "דון ג'ובאני" בפילהרמונית

פורסם ב"גלובס", 28.1.2009

"דון ג'ובאני" היא אחת האופרות הגדולות ברפרטואר, וביצוע טוב שלה יכול לספק חוויה רגשית ומוזיקלית גדולה. תמצית המנהלים על הביצוע הנוכחי בפילהרמונית היא זו: לא מושלם, אבל יש בו הרבה ממה ליהנות.

לפני הדיון בביצוע, פרט חשוב: המופע מתחיל בשעה שמונה, ולא בשמונה וחצי כמקובל. העובדה הזו לא היה ברורה לדי הרבה אנשים, שבאו באיחור ונאלצו לתפוס מקומות לאחר למעלה מחצי שעה מהפתיחה. מזל שזובין מהטה, שהבין כנראה שיש בעיה, חיכה בסבלנות עד שכולם יתיישבו ורק אז חזר לנצח.

ולעניינים עצמם. מבחינה פרשנית, זהו לא ביצוע חדשני או פורץ דרך. הגישה של מהטה כאן טיפה מיושנת: היא מהוגנת, עגולה, ונטולת קצוות חדים או סערות דרמטיות. התזמורת היתה בסדר גמור וניגנה יפה, אבל מי שמחפש בשורה פרשנית יעדיף את הביצועים המוקלטים של גרדינר או יאקובס. בנוסף, סבל הביצוע מכמה מקומות עם פיקשושים משמעותיים. בתמונה הלפני אחרונה, לדוגמא, שכח מהטה להכניס את מקהלת הגברים, וגם נאלץ לתמוך בזמר בתפקיד דון ג'ובאני שקצת הלך לאיבוד. יש להניח שבמופעים הבאים העניין יסתדר.

כרגיל בפילהרמונית, עיקר העניין היה בסולנים. למרבה הצער, שניים מהשמות הגדולים שהיו אמורים להופיע- רוג'רו ריימונדי בתפקיד דון ג'ובאני וקורט רידל בתפקיד הקומנדטורה- ביטלו, ובמקומם הגיעו זמרים מושכים פחות. ועדיין, היה הרבה ממה ליהנות. מבין הבנים בלט במיוחד מאוריציו מורארו (Muraro) המצוין, בתפקיד המשרת לפורלו (Leporello). הוא היה קומי ומצחיק כנדרש, וגם מבחינה קולית הציג קול באס עשיר ויפהפה. מבין הבנות בלטה כצפוי אנה סמואיל, בתפקיד דונה אנה. היא אומנם לא זמרת מוצרט מובהקת, אבל היתה הכי טובה מבחינה קולית ושיכנעה גם מבחינת אופי ומשחק. האריה האחרונה שלה, "אל נא תאמר", היתה שיא של רגש ויופי.

ניקולה אולביירי, בתפקיד הראשי של דון ג'ובאני, היה ככה ככה. יש לו אמנם קול יפה מאד ונוכחות בימתית נעימה, אבל לטעמי הוא היה אלגנטי מדי ולא נכנס בצורה משכנעת לדמות המרושעת וחסרת הלב והמעצורים של דון ג'ובאני רודף השמלות.

ולתפקידי המישנה. מאריה לואיג'ה בורזי (Borsi), בתפקיד דונה אלווירה, היתה מאד לא משכנעת: לטעמי, חסר לה מאד הגוון הדרמטי והקול הנסער שמאפיין את הדמות. מה שכן, היו לה כמה רגעי פיאנו יפים מאד, אפילו מרגשים. חן רייס הישראלית בתפקיד צרלינה היתה מקסימה כתמיד, עם קול צלול והופעה בימתית חמודה שהצליחה להפיח חיים בדמות למרות היעדר הבימוי. גם דמיטרי קורצ'ק, בתפקיד דון אוטביו הנעבעך, שר יפה מאד. מרקו ספוטי (Spotti), בתפקיד הקומנדטורה, היה פחות מרשים מבחינה קולית. בתפקיד הזה צריך מישהו עם נוכחות באסית יותר גדולה, בדיוק כמו זו של קורט רידל שביטל. סימון אורפילה (Orfila), בתפקיד מאזטו, היה סביר מינוס. הוא לא היה רע חלילה, אבל גם לא משהו.

הביצוע הנוכחי בפילהרמונית הוא ביצוע קונצרטי (כלומר, עומדים ושרים), אבל פה ושם יש בו בימוי מרומז ויצירתי- לדוגמא, שימוש בפודיומים להגבהה, הצבת מדרגות המחברות את הבמה והאולם, מחוות והעמדות שלוקחות בחשבון את המצב הדרמטי ועוד. התרגום של ישראל אובל מעולה, והקהל היה מאושר גם מהשימוש שנעשה פה ושם במילים בעברית (שקל, אוי ווי, חתיכה). למה לא. דון ג'ובאני אמורה להיות "דרמה מבודחת", ואם התרגום תורם לאווירה הטובה אז מצוין.

מוצרט- האופרה "דון ג'ובאני" בביצוע קונצרטי. התזמורת הפילהרמונית הישראלית. מנצח: זובין מהטה. היכל התרבות, תל-אביב, 27.1.2009.