ביקורת אופרה: השועלה הערמומית הקטנה באופרה הישראלית

פורסם ב"גלובס", 26.2.2009

קצת קשה לתת המלצה חד משמעית על "השועלה הערמומית הקטנה", האופרה שרצה עכשיו בבית האופרה. מצד אחד, זו הפקה מגניבה. הסיפור, על שועלה קטנה שעוברת את מעגל החיים מלידה ועד מוות, נראה במבט ראשון כמו הצגת ילדים. הוא מבוסס על איורי קומיקס מסביבות שנת 1920, וגם התפאורה בהתאם: צבעונית, קצת נאיבית, ולעיתים ממש ביזארית. הבמה מציגה, לחילופין, קרחת יער וחצר של בית מגורים. לאורך ההצגה מופיעים עליה שלל זמרים ושחקנים, בתפקידים פעוטים של חיות מכל סוג ומין: שפירית, ינשוף, תרנגולות, סמורים ועוד ועוד. שם המשחק הוא האנשה, וזה נעשה בצורה מושכת לב ואוזן. המוזיקה של ינאצ'ק מודרנית אבל לא קשה מדי, הטקסט חצוף ועדכני, הזמרים בסדר, והתרגום העברי (של ישראל אובל) מבריק. אם מתעמקים בטקסט מעבר למשמעות המיידית, אפשר למצוא בו אלגוריה חריפה על העולם האנושי ועל אכזריותו, תאוותו ונצלנותו. זו אופרה קצרה למדי (שעתיים עם הפסקה) שחולפת ביעף.

אבל יש גם צד שני, שהופך את ההמלצה למסויגת. למה? כי דרמה של ממש אין כאן, וגם לא זמרים גדולים, וגם לא מוזיקה מלודית וסנטימנטלית סטייל פוצ'יני שהקהל הישראלי אוהב. זו הפקה מגניבה ומיוחדת, אבל אם לא מתעכבים על האלגוריות שבטקסט אפשר לטעות ולחשוב שהגעתם להצגת ילדים מושקעת במיוחד.

ינאצ'ק (Janacek)- השועלה הערמומית הקטנה. האופרה הישראלית. מנצח: ג'ונתן ווב. 25.2. ציון: 8.5