Skip to content

הקלטות חדשות: מוצרט עם ג'רמי רורר, וילאזון שר הנדל, וז'ארוסקי בביצוע מושלם

30 במרץ 2009

פורסם ב"גלובס", 29.3.2009

לכל תקופה יש את המנצחים הגדולים שלה. פעם אלו היו פורטוונגלר וטוסקניני, אחר כך ברנשטיין וקראיאן, אחריהם מהטה ואבאדו, והיום דודאמל ובני גילו. לכל אחד יש את הקטע שלו והייחוד שלו, ורק הרפרטואר האהוב נשאר אותו הדבר. הדיסק הזה מדגים את התופעה הזו יפה: המוזיקה מוכרת היטב (סימפוניות של מוצרט), אבל הביצוע מציע חוויה חדשה לגמרי.

בדיסק יש שלוש סימפוניות שמוצרט חיבר בזלצבורג בשנת 1773: מס' 25, 26 ו- 29. מס' 25 היא זו שישראלים יכולים להתחבר אליה הכי בקלות, גם בגלל אופייה המיליטריסטי וגם בגלל שהפרק האחרון שלה כולל נושא שמזכיר מאד את השורה "עורו אחים בלב שמח" מתוך "הבה נגילה". הביצוע הוא של התזמורת הצרפתית Le Cercle de L'harmonie, עליה מנצח ג'רמי רורר (Rhorer). התזמורת מנגנת בכלי תקופה, וזה לא חידוש גדול: את הסימפוניות האלו הרי כבר הקליטו בכלים מקוריים גם מנצחים אחרים, מכריסטופר הוגווד ועד טרוור פינוק. אלא שרורר, בן 36, מציע כאן פרשנות מאד לא שגרתית אפילו יחסית לביצוע בכלי תקופה. הביצוע יבש, תזזיתי, מבריק וחשוף, עם הבלטה משמעותית של כלי הנשיפה ממתכת. זהו ביצוע כמעט אנטי-רומנטי, עם זוויות חדות ועם די מעט נשמה. לסיכום: ביצוע מעניין למתקדמים שכבר שמעו הכל, אבל רחוק מלהיות נגיש למתחילים.

מוצרט- סימפוניות מס' 25, 26 ו- 29. מנצח: ג'רמי רורר (Rhorer). דיסק וירג'ין.

 

רולנדו וילאזון, הכוכב התורן של עולם האופרה הרומנטית, שר מוזיקה של הנדל? נשמע כמו בדיחה, אבל זה אמיתי לגמרי. ולא רק שהוא שר מוזיקה מתקופת הבארוק, אלא שגם מלווה אותו תזמורת "נגני גבריאלי" בניצוח פול מקריש (McCreesh), אחד מההרכבים הטובים ביותר כיום של כלי תקופה.

והתוצאה? אני חייב לומר שלא משהו. וילאזון נפלא ברפרטואר של דוניצטי, ורדי וצ'ייקובסקי, אבל כשזה מגיע לאופרות של הנדל זה לא זה. הוא דרמטי מדי, לא עדין מספיק, והעובדה שאינו מומחה למוזיקת בארוק ניכרת מאד. יש בדיסק לא מעט רגעים יפים, אבל יש למוזיקה של הנדל שגרירים הרבה יותר משכנעים. את וילאזון אני ממשיך להעדיף ברפרטואר שחובר מאה שנים אחרי שהנדל מת.

רולנדו וילאזון (Villazon) שר הנדל. דיסק "דויטשה גרמופון".

 

את כל העידון והאנינות שחסרים אצל וילאזון אפשר למצא בדיסק חדש אחר, יפהפה, של זמר הקונטרה-טנור הצרפתי המצוין פיליפ ז'ארוסקי (Jaroussky). ז'ארוסקי, בן 31 בסך הכל, עשה כאן תנועה בכיוון ההפוך מוילאזון: בדרך כלל הוא מתמחה במוזיקת בארוק, והפעם הוציא דיסק של שירים צרפתיים מהתקופה הרומנטית (המאות ה- 19 והעשרים). יש בדיסק שירים של קאמיל סן-סנס, סזאר פרנק, וינסנט ד'אינדי, גבריאל פורה ואחרים, אותם שר ז'ארוסקי בקול האלט המדהים שלו וברגישות מופלאה. רוב השירים הם בליווי של הפסנתרן ז'רום דוקרו (ducros), ובחלקם מצטרפים גם מלווים נוספים. שלושתם מוכרים היטב בתחומם: רנו קפוסון בכינור, אחיו גוטייה בצ'לו, ועמנואל פאיו (Pahud) הנפלא בחליל. המוזיקה מעודנת ויפהפייה, והביצוע כנ"ל. ז'ארוסקי מגיש את השירים בצורה אישית ואינטימית, ותופס את הרוח האנינה של הפוסט-רומנטיקה הצרפתית באופן מושלם. בחוברת המצורפת הוא מעיד שהוא נמנע בכוונה מ"אובר-אינטרפרטציה", ובנוסף מקפיד על היגוי הקרוב ככל האפשר לצרפתית המודרנית כדי להפוך את השירים לנגישים ככל האפשר. לא כל השירים מוצלחים באותה מידה, אבל בסיכום כללי זהו אחד הדיסקים הקוליים היפים ששמעתי לאחרונה.

אופיום. פיליפ ז'ארוסקי. פסנתר: ז'רום דוקרו. דיסק "וירג'ין".

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: