הקלטות חדשות: הפילהרמונית הישראלית וג'ורדי סבאיי מירושלים
חברת "הליקון" והתזמורת הפילהרמונית הישראלית השיקו בימים אלו לייבל קלאסי חדש בשם "הליקון קלאסיקס". הרעיון מאחוריו הוא להקליט הופעות חיות של הפילהרמונית לדיסקים, בדומה לתזמורות עמיתות בעולם. ב"הליקון" מתכננים להוציא בלייבל החדש כארבעה אלבומים בשנה, ובעידן בו דיסקים הופכים למוצר הולך ונעלם זו החלטה עיסקית מעניינת שמעניין לראות איך תצליח.
לפני מספר ימים יצא דיסק הבכורה בסדרה. הוא הוקלט בקונצרט סיום העונה הקודמת בירושלים, בניצוחו של זובין מהטה. הקונצרט כלל שתי יצירות: אחת נהדרת שבוצעה רע (קנטטה 140 של באך), והשניה גרועה שבוצעה נהדר ("עבודת הקודש" של ארנסט בלוך).
למרות איכותה הנתונה לויכוח, היצירה של בלוך השאירה בקונצרט רושם כביר. למרבה השמחה, הרושם הזה עובר היטב גם בדיסק בזכות הקלטה איכותית ומלאת נפח. היצירה חוברה בשנת 1933, למילות התפילה של בתי הכנסת הרפורמיים בארה"ב. רובה בעברית בהיגוי אשכנזי ("תפילוס" במקום "תפילות" וכו'), ומיעוטה באנגלית. המוזיקה נוטה לכיוון המלודרמטי והקיטשי ומזכירה קצת פסקול לסרט הוליוודי, אבל דווקא בגלל זה היא יוצרת אפקט ריגשי חזק.
חלק ניכר מההצלחה ניתן לייחס לרמת הביצוע המעולה. זמר הבריטון שמשתתף בהקלטה הוא תומאס המפסון, ששר בצורה מרשימה ומוזיקלית להפליא. להערכה דומה זוכות הפילהרמונית והמקהלה האורחת, "קולג'יאט כוראל" מניו-יורק, שמצלצלות מצוין. נקודת התורפה היחידה של הביצוע היתה הקריין רפאל פרידר, אבל זו נקודה זניחה כיוון שמדובר בתפקיד קטן מאד. בסיכומו של דבר, זהו ביצוע מעולה ליצירה שכדאי להכיר.
עם היצירה השנייה בדיסק, קנטטה 140 של באך, הסיפור הפוך. היצירה גאונית, אבל הביצוע חלש מאד. הפרשנות נסחבת ומשעממת, וזמרת הסופרן הישראלית טליה אור שרה בסגנון משתפך שמתאים יותר לאופרות. היחידים שעוברים איכשהו הם זמר הבריטון הגרמני קלאוס הגר (Haeger) והמקהלה, אבל בגדול זהו ביצוע שהפילהרמונית היתה מעדיפה לשכוח.
לסיכום: מומלץ בזכות הביצוע המרשים ל"עבודת הקודש", אבל את באך כדאי להעדיף בביצועים אחרים.
הפילהרמונית הישראלית מבצעת בלוך ובאך. מנצח: זובין מהטה. הליקון רקורדס.
עוד קונצרט שבוצע בירושלים בשנה שעברה והועבר כעת לדיסקים הוא "ירושלים- עיר השלום הכפול" של המוזיקאי הקטלאני הגדול ג'ורדי סבאיי (Savall). זהו אלבום כפול, שהוקלט ברובו בקונצרט מיוחד במסגרת "פסטיבל ישראל" בירושלים. התכנית הפגישה מוזיקאים מצוינים משלוש הדתות הקשורות לירושלים, וכל אחד ביצע קטעים מתרבותו שקשורים להיסטוריה של העיר. הפרויקט משקף עבודת מחקר מקיפה ונע בין מוזיקה נוצרית עתיקה, שירה עברית, שירת מואזין, שירי לדינו ועוד.
הקונצרט החי בשנה שעברה סבל מבעיות רבות, ולמרבה השמחה הדיסק פותר בצורה אפקטיבית כמה מהן. הבעיה המרכזית היתה שכל אחד מההרכבים והמבצעים היה מצוין כשלעצמו, אבל התכנית היתה ארוכה מדי והחיבור נשמע מאולץ. עצם ההופעה בדיסק פותר את הבעיה של היעדר האחידות: ניתן להאזין לכל אחד מהקטעים בנפרד, לפי ההעדפה האישית. שנית, בניגוד לתכניה המרושלת של הקונצרט, האלבום יצא בצורת ספר מפואר ועמוס מידע. הספר כתוב בשלל שפות, כולל עברית, ומציע מאמרים מאירי עיניים וכן את מילות השירים. שלישית, בקונצרט היו כמה בחירות קיטשיות של לבוש ותאורה, ובדיסק הן כמובן לא רלוונטיות.
שורה תחתונה: מוזיקה מעניינת ולפעמים יפה, מבצעים מצוינים, ספר מפואר, ותכנית יוצאת דופן. הרפרטואר לא מתאים לכל אחד, אבל למאזינים עם ראש פתוח זהו פרויקט שאפשר ללמוד ממנו הרבה.
ירושלים- עיר השלום הכפול. מנצח: ג'ורדי סבאיי. דיסק כפול עם ספר של "אליה ווקס".
בעיקר מוזיקה 
הרקויאם של מוצארט
אמנות הפוגה
בחירה תמוהה מאוד להתחיל איתה את הלייבל המבורך שלהם. הפילהרמונית בבאך זה כמו פיל בחנות חרסינה או כל דימוי מקביל אחר.
מה גם שהסאונד לא מאפשר להבין בכלל את תפקיד המקהלה, ככה שכל הפרק הראשון הנהדר יורד לטמיון. ואכן, גם הסולנים מבאסים. להוציא היום דיסק קנטטות של באך עם תזמורת לא תקופתית שאפילו לא מתאמצת לנגן עם מודעות היסטורית – זה אנכרוניזם לשמו.
כבר שהקונצרט הזה עלה תהיתי למה הם בוחרים לחגוג סוף עונה עם יצירה שכל כך לא מתאימה להם, אז עכשיו זה מונצח ע"ג תקליטור? הזוי. שישארו בברמס וצ'ייקובסקי, את היכולות שלהם במוזיקה הזו אף אחד לא יקח מהם בקרוב.
וכל זה כמובן נאמר בצער, ולא מרצון להרוס, כי אני חושב שזה נהדר ופנטסטי שיש סוף סוף לייבל קלאסי ישראלי. אם הוא ישכיל להחתים הרכבים ומוזיקאים ישראלים משובחים, ולא רק את הפילהרמונית (שתכלס, מה היא כבר תחדש לעולם ההקלטות), זה יכול להיות משהו באמת נהדר.