ביקורת אופרה: "טוסקה" באופרה הישראלית
הוי הה (טוסקה) ואלברטו מסטרומרינו (סקרפיה). צילום: יוסי צבקר
ההפקה הזו של "טוסקה" היא אחת ההצלחות הגדולות שידעה האופרה הישראלית בשנים האחרונות. להצלחה הזו יש שלוש סיבות עיקריות: התפאורה והבימוי של הוגו דה-אנה, אישיותו הסוחפת של המנצח דניאל אורן, ואיכותו המעולה של צוות הזמרים המשתתף בהפקה. זהו צוות שכל בית אופרה בעולם היה מתגאה בו, ובתנאים הכלכליים הנוכחיים זה ראוי לשבח.
העלילה בקצרה: רומא, שנת 1800. מפקד המשטרה המושחת סקרפיה (Scarpia) מנסה לתפוס את האסיר הפוליטי הנמלט אנג'לוטי, ובדרך גם להכניס למיטתו את הזמרת המפורסמת פלוריה טוסקה. סקרפיה עוצר את אהובה של טוסקה, הצייר מריו קוורדוסי (Cavaradossi), שסייע לאסיר להימלט. קוורדוסי אמור להיות מוצא להורג, אבל סקרפיה מציע לטוסקה להציל את חייו בתמורה ללילה במיטתו. הוא מסכם עם טוסקה שההוצאה להורג תהיה עם כדורי סרק, ונותן לה ולמאריו תעודת מעבר המאפשרת להם לעזוב את העיר. טוסקה לוקחת את האישור, אבל במקום הסקס המובטח נועצת לסקרפיה סכין בלב והורגת אותו. אלא שסקרפיה לא יצא פראייר: כשמאריו מוצא להורג, מתברר לטוסקה שהכדורים היו אמיתיים לחלוטין ושאהובה מת. כאשר אנשיו של סקרפיה מגלים את גופת מפקדם הם מנסים לתפוס אותה, אבל היא לא נותנת להם את התענוג ומתאבדת בקפיצה מגג מבצר סט. אנג'לו.
הבמאי הוגו דה-אנה יצר כאן בימוי יוצא דופן, בו מפריד בין הזמרים לבין הקהל מסך שעליו מוקרנים סרטים שצולמו במקומות בהם מתרחשת העלילה ברומא. ההקרנה שלהם מפסיקה רק בנקודות מפתח, כמו לדוגמא המפגש הגורלי בין טוסקה לסקרפיה. הסרטים מוסיפים למעשה להפקה מימד נוסף, קולנועי, ויוצרים בכך עושר ויזואלי בלתי רגיל. עם זאת, יש להם גם חיסרון: המסך בקידמת הבמה יוצר פילטר מתמיד בין הזמרים לקהל, והסרטים המוקרנים עליו מתחילים בשלב מסוים ליצור גודש ויזואלי מבלבל. בשלב מסוים, הגודש הזה מקשה לטעמי על ההתרכזות במוזיקה. אז הנה, ירדה חצי נקודה מהציון "עשר" המקסימלי.
הביצוע המוזיקלי לא פחות מרשים. דניאל אורן, שהמיר את מחלפות התלתלים המפורסמות בכיפת קטיפה אדומה, הגיש את המוזיקה של פוצ'יני בכל הרגש והעוצמה המקובלים אצלו. אורן הוא אחד מהמנצחים הגדולים בעולם לאופרות איטלקיות, והתוצאות היו בהתאם. כבר הרבה זמן לא צילצלה תזמורת ראשל"צ באופן כל כך מבריק וצלול, ממש כמו תזמורת אופרה מובילה. בשנים האחרונות פסק שיתוף הפעולה בין אורן לבין האופרה הישראלית, ומשמח מאד לראות ששני הצדדים הצליחו להתגבר על המשקעים ולחזור לעבוד יחד. אורן הוא נכס מוזיקלי מהמעלה הראשונה, גם בזכות היכולת האישית שלו וגם בזכות יכולתו לגייס סולנים באיכות כזו.
הסולנים, כאמור, היו ברובם מצוינים. מעל כולם בלטה זמרת הסופרן הסינית הוי הה (Hui He), ששרה את התפקיד המרכזי של טוסקה. באריה הגדולה שלה, "חייתי למען האמנות", היא זכתה לתשואות מטורפות שהגיעו לה בצדק גמור. יתר הסולנים בתפקידים המרכזיים היו איטלקים, המוכרים היטב מהופעות קודמות בארץ באופרה או בפילהרמונית. כולם ברמה גבוהה מאד, בעיקר אם מתעלמים ממימדי גופם העצומים – שאצל חלקם לא תמיד מסתדרים עם העלילה.
גם שתי המקהלות צילצלו היטב, בעיקר מקהלת המבוגרים (מקהלת האופרה הישראלית). אצל מקהלת הילדים, מקהלת מורן הצעירה, הפריעה רק בעיית דיקציה: האיטלקית נשמעה כמו עברית. מכיוון שמדובר בתפקיד זניח יחסית, זהו עניין שולי.
לסיכום: יופי של הפקה, עם איכות מוזיקלית מעולה ובימוי מבריק למרות המגבלות. מומלץ בחום.
"טוסקה" מאת פוצ'יני באופרה הישראלית החדשה. מנצח: דניאל אורן. בית האופרה, ת"א. 22.4.
בעיקר מוזיקה 
הביקורת נשמעת מעניינת מאוד ועושה חשק לראות את האופרה,
מחכה בקוצר רוח
עד גיל ארבע לא דיברתי ועכשיו יש לי לוגוראה.
נכון מילה ומילה לגבי הביקורת במאוחד שכתוב עם הרבה טעם טוב.,אבל לא דעגו לכתוב לכל האלה שמרגישים לא טוב בלונה פרקים שידעגו לטיפול בטראבמין.המוזיקה של פוציני זה שלו ויאפשר לקחת רק לקלקל.אחרי שראינו בוהמה העברה למודרני לפי דעתי היה טראומתי.חוץ מזה אם מקבלים את הבלט המודרני אז גם האופרה אפשרי.אנחנו ראינו עם קאסט השני ולא היה רעה .אבל האיפור נורה המסחק כמו אפילן לא יודעת להגדיר .ילדים בגן היו יותר אקספרסיבים.
בבוהמה בכיתי בטוסקה צחקתי כי לא היה משחנאה(לוקחים את קאוולדוסי בידיים מהבמה)מסקנים האלה.נבדקו אחרי זה אצל אורטופדים?