Skip to content

ביקורת קונצרט: מאריי פרחיה ברסיטל בהיכל התרבות

27 באפריל 2009

מאריי פרחיה. צילום באדיבות המרכז למוזיקה ירושלים

זו לא תהיה הגזמה לומר שמאריי פרחיה (Perahia) הוא בין שלושת הפסנתרנים הגדולים בעולם כיום. בחלק מהרפרטואר הוא אולי אפילו המוביל מכולם. קשה להגדיר במילים למה, אבל כל מי שהיה אמש בהיכל התרבות המפוצץ הרגיש את הקסם באוויר. זה היה רסיטל מושלם כמעט מכל בחינה, ודאי בכל מה שנוגע לאיכות פסנתרנית.

מוזיקאים, ומבקרי מוזיקה בודאי, נוטים להאזין לביצועים מתוך גישה בסיסית של ביקורת. בדרך כלל, הגישה הזו הכרחית: הרי תמיד יש משהו לומר על הביצוע. הפעם הסיפור היה שונה. כמעט בכל מה שניגן אמש, פרחיה היה באולימפוס ביצועי. השליטה הטכנית שלו מושלמת, והעומק הפרשני קורן מכל פיסקה. לכן, בניגוד לרבים מעמיתיו הצעירים, הוא לא נזקק כלל למניירות או מחוות גופניות חיצוניות. הוא פשוט יושב ומנגן, ונותן למוזיקה להיות זו שעושה את העבודה. וזה לגמרי עובד.

פרחיה, אמריקני ממוצא יהודי, חיזק מאוד את הקשר עם ישראל בשנים האחרונות. הוא התמנה לאחרונה כנשיא המרכז למוזיקה ירושלים, ומגיע לארץ בתדירות גבוהה יחסית לעבר. בארץ הוא מבקש להיקרא "פרחיה", ולא "פרהיה" כפי שהיה מקובל. קצת קשה להתרגל לזה, אבל רצונו כבודו. גם הרסיטל הנוכחי היה חלק ממגמת ההתקרבות לארץ, וכל הכנסותיו הוקדשו לטיפוח נגנים צעירים.

תכנית הקונצרט נבנתה כרונולוגית, כולה סביב מלחינים גרמנים או אוסטרים. היא נפתחה עם ביצוע שאפשר לתאר רק כ"מושלם" לפרטיטה מס' 1 של באך. בעיקרון מקובל היום לנגן באך בצ'מבלו; אבל בהקלטות שלו הוכיח פרחיה שעם פרשנות מתאימה הפסנתר עושה את העבודה הרבה יותר טוב, וזה היה המצב גם אמש.
הבאה בתור היתה הסונטה לפסנתר ק. 332 של מוצרט, יצירה יפה להפליא שזכתה גם היא לביצוע נפלא. את החלק הראשון חתמה סונטת ה"אפסיונאטה" הסוערת של בטהובן, בה הציג פרחיה שילוב יוצא דופן של עוצמה פסנתרנית ושליטה טכנית שלא מהעולם הזה.

האכזבה היחידה בקונצרט היתה עם היצירה בחלק השני, "וריאציות על נושא של הנדל" מאת ברהמס. הטענות הן לא לפסנתרן- הוא דווקא ניגן מצוין- אבל היצירה הייתה לא מספיק מעניינת ולא מספיק יפה. אם בחלק הראשון ישבתי דרוך לכל צליל, הפעם החוויה הייתה הרבה פחות אינטנסיבית. זה דווקא חבל, כי יש ברפרטואר עשרות יצירות שהיו יכולות להשאיר רושם גדול יותר. מצד שני, לירידת המתח הזו היה גם יתרון: היא איפשרה לפרחיה לזהור שוב בשני ההדרנים, שני אימפרומפטי של שוברט, שסיפקו לערב סיום מסחרר.

ותזכורת חשובה: פרחיה יופיע בארץ שוב בחודש יולי, לנגינת הקונצ'רטו לפסנתר מס' 4 של בטהובן עם הפילהרמונית בניצוחו של זובין מהטה. אם לשפוט לפי תפוסת האולם אמש, כדאי כבר כעת לדאוג לכרטיסים.

7 תגובות
  1. reut permalink

    תודה על הביקורת. מסכימה עם כל מילה

  2. music permalink

    ראשית, תודה על הביקורת המעניינת.

    האמנם וריאציות הנדל של ברהמס היא יצירה "לא מספיק מעניינת ולא מספיק יפה"?
    לטעמי, זוהי יצירה עמוקה ומגוונת, שזכתה אמש (כפי שציינת) לביצוע נפלא.
    לדעת המוסיקולוג הנודע דונלד טובי היצירה "בין חצי תריסר מחזורי הוריאציות המעולים ביותר שנכתבו אי פעם".

  3. אורן permalink

    אין ספק שהוא לפחות בחמישיה העולמית היום
    ואיזה כייף שענק כמותו מפנק ברסיטל שכזה
    אני קצת התאכזבתי מהביצוע הקר והסטרילי לפרטיטה, אכן יכולות טכניות מרשימות, אבל חסרה לו התשוקה והלהט וזה בלט גם באפסיונטה
    בעוד שאת הביצוע שלו ל-332 יכולתי לשים ליד הביצוע של אושידה, הפרטיטה והאפסיונטה היו רחוקות שנות אור מביצועים כמו של טורק, גולד וגיללס

  4. ד. permalink

    1. מה המשמעות בעצם של אמירה כמו שפסנתרן הוא בין השלושה או החמישה או ה-n פסנתרנים טובים בעולם? איך אפשר בכלל להשוות, לדרג? האם "פסנתרן" הוא מהות קבועה שאפשר לסכם אותה ולהשוות אותה לאחרים? איך אפשר לסכם דיסקוגרפיה של עשרות הקלטות מאות יצירות ומאות פסנתרנים ולקבוע כזו קביעה?

    2. "מושלם", "יפה להפליא" – מה זה בעצם אומר על המוזיקה? במה ה"יפה להפליא" נבדל מה"מושלם"? האם אני כקורא יכול להבין מזה אפילו בהרגשה כללית משהו על מה שקרה שם?

    בברכה.

  5. עומר שומרוני permalink

    ד. יקר,
    הערות נכונות ונבונות. הסוגיות שהעלית עמדו במרכזה של עבודת מחקר אקדמית מקיפה שעשיתי לפני כעשר שנים. באופן כללי, באמת בלתי אפשרי להעביר חוויה של האזנה למדיום מילולי באופן מדויק. מצד שני, הרעיון בביקורת הוא להעביר חוויה למי שהיה או למי שלא היה בקונצרט, ולחלוק רשמים. זו התשובה לשאלה 2 שלך- כקורא, אתה יכול להבין שהמאזין (אני) עבר חוויה גדולה.
    לגבי שאלה 1 זה יותר קל. אני עוסק הרבה בהשוואות ביצועים מוזיקליים, הן עם עמיתים באקדמיה והן עם תלמידים. העובדה היא שפרחיה זוכה כמעט תמיד בהשוואות מול פסנתרנים אחרים (המאזינים לא יודעים את זהות הפסנתרן עד אחרי הניקוד). במחקר בהשוואת ביצועים שערך ד"ר ברונו רפ מאונ' ייל, שהשתתפתי בו כאחד הנבדקים, זכה פרחיה במקום הראשון מבין 106 פסנתרנים בביצוע לאטיוד של שופן. זה אומר משהו…

  6. ד. permalink

    אני לא בטוח שזה אומר משהו. כלומר, זה אומר משהו על הביצוע המסוים הזה של יצירה אחת של מלחין אחד. המעבר מהדירוג המסוים הזה, שנניח שיש לו איזה תוקף יחסי, להערכה שמתייחסת ל"פסנתרן", כלומר לכל מה שהוא מנגן, ובעצם לכל מה שהוא ניגן, היא כשל לוגי. לפרחיה יש ביצועים נהדרים כמו מוצרט למשל, אבל גם כמה דברים פחות טובים, כמו באך (לטעמי כמובן). איך "משקללים" את זה לשורה תחתונה של "הפסנתרן"? לי אין תשובה. אפילו באטיוד הבא יכול להיות שהיו תוצאות אחרות…

  7. עומר שומרוני permalink

    כאמור, זו לא הפעם הראשונה שפרהיה זוכה במקום ראשון בהערכות ביצועים אנונימיות, ולא רק בשופן. זו פשוט היתה הבדיקה המקיפה מכולן מבחינת מספר הביצועים. אגב, מטרת המחקר היתה שונה לגמרי. ללא כל קשר, ההערות שלך נכונות.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: